Bad Boys Lust | תשוקה של באדבוי

10

הוא לא השיב, קולי פילח את הדממה אך לא חדר דבר.

נשימתי נעתקה, קפאתי במקומי. מה אם הבחור הזה הוא לא מי שאני חושבת שהוא?

מה אם הפתק מדבר על איידן?

מה אם הבחור הזה הוא לא איידן?

אספתי את עצמי, נפשית הייתי מרוסקת, מבוהלת, ודי חסרת כל ידיעה שהיא.

הבל פיו החמים כמו הפשיר את שפתי שקפאו במקום, הרגשתי את כל הדם שבגופי מחל להאט את קצבו, סחרחורת וטשטוש חושים.

הרגשתי פתטית, חלשה וחסרת טעם.

לא יכלתי להפנים כיצד יכלתי לתת לדבר כזה לקרות, בהתחשב בעובדה שאני רואה את עצמי כבחורה עירנית, במיוחד בסיטואציות בהן אני לבד.

הוא כחכח בגרונו וחיזק את אחיזתו בי, יכלתי להרגיש את ליבו פועם דרך גופי. את חזיהו עולה ויורד, את תנועותיו הקטנות ביותר, אך לא זזתי ממקומי.

שפתי ננעלו. כל כך הרבה שאלות שרציתי לשאול, אך לא העזו לצאת מבעדן.

כאילו משהו בי נאחז בעצמו. צעדים כבדים החלו מהדהדים בראשי, היותי חסרת יכולת חידדה את חוש השמיעה שלי. ידעתי שמי שזה לא יהיה שאוחז בי אותו הרגע, זה לא אותו האדם שמהלך בקירבתו.

"אם רק היית יודעת.." הוא לחש, כל כך מוכר וקרוב וכל כך רחוק ומנוכר בו זמנית. יכלתי לחוש בדמי מאיץ את קצבו ובגופי מפשיר.

"תעצמי עיניים." הוא ציווה בטון מאיים. לאט לאט הוא שחרר אחיזתו, צעדיו התרחקו, ונשארתי לבד.

"אני חייבת לגלות מה זה.." לחשתי, ביני לבין עצמי, בעוד הסקרנות מתעוררת בקרבי.

רציתי לדעת מה הגורם להופעתו בחיי בצורה כזו אינטנסיבית, רנדומלית, וקשה לעכל.

הרמתי את מבטי, ואת גופי שהיה רפוי למדי בשל הפחד העצום שאפף אותי, והתקדמתי בנעלי הבית והפיג'מה אל עבר השקית בה היו כל רסיסי הבקבוקים שלקחתי למחזור.

הרגשתי מטומטמת, מבולבלת, וחסרת אונים.

הרמתי את השקית והמשכתי להתקדם בדרכי.

צפצוף קל ורטט פילחו את השקט בו שכבתי, בחושך, עיני פקוחות לרווחה ומוחי חסר מנוח.

המסך הואר.

שלחתי את ידי אל עבר הטלפון הנייד והבטתי במסך, הודעה חדשה מאת אלנה.

נכנסתי להודעה, נשכתי את שפתי התחתונה ושאפתי אוויר פנימה.

"אהובה שלי , אם תבואי לחוף באזור 8 בערב בבגד ים ושמלת חוף, את לא תתחרטי!" קראתי את ההודעה, חיוך קל עלה על שפתי.

כחכחתי בגרוני והבטתי בשעה, 6 אחר הצהריים.

חייכתי ביני לבין עצמי והעברתי את אצבעותי בשיערי, קמתי מהמיטה והתקדמתי אל עבר הארון.

היו לי שעתיים להתארגן, הייתי מרוצה ממה שהרגשתי שיכלתי להפיק מאותה החוויה בחוף.

רציתי הפוגה, קצת שקט מהבלגן שהתרוצץ לי בראש.

7 ורבע, עוד ארבעים וחמש דקות להתלבש, לסלסל את השיער מעט, להתאפר ולהתארגן על עצמי.

רציתי להיראות חדשה, "היישר מהעטיפה".

תוך חצי שעה סיימתי, וחייגתי לאלנה.

הרעש ברקע רק הוכיח לי שלא אתחרט אם אלך, ולא יכלתי לחכות.

היא שלחה לי את אחד הידידים שלה שיעזור לי עם ההגעה,ולאחר רבע שעה של נסיעה על אופנוע, הגענו.

החוף היה מקושט בטיפות זעירות מוארות לכל אורך הרצועה בה הצטופפו באזור המאתיים אנשים, גופותיהם המיוזעות נצמדות האחד לשני, מפוזרים ברחבי החוף. החול נדמה כלבן תחת האורות , המנגינה הדהדה בראשי ואפפה את גופי באופוריה מסוימת.

אלנה התקדמה אל עברינו, שיערה רטוב, ולכן הנחתי שנכנסה למים למעט זמן.

התעלמתי מהסכנה שבכך, דאגתי, אך הנחתי זאת בצד.

באתי כדי למחוק הכל, ותוך עשרים דקות בהחלט מחקתי.

כוסות אדומות גדולות מלאות בפונץ שבושם בארומה עדינה של רום, אלנה כבר מצאה לעצמה פרטנר לבילוי, להשכיח ולמחוק את הזיכרון של דילן ממחשבותיה, מה שגרם לי לתהות איפה טראוויס עומד בכל הסיפור הזה.

ומצד שני, יכול להיות שפעולותיו נבעו מאכפתיות מסוימת, הרי הכיר בה הרבה זמן.

ניערתי את ראשי מהמחשבות הזוטרות וחיפשתי את קערת הפונץ למלא בנוזליה את הכוס האדומה שלי, שהתרוקנה בלגימה אחת.

עם הזמן כבר נעשיתי מומחית בטביעה באופוריה, בשיכרון חושים היסטרי, יכולת אשר ביני לבין עצמי חיה תחת יחסי אהבה שנאה.

לחישה קלה באוזני מטעה את מחשבותי.

"את מוכנה?"

מוכנה.. למה?