השיר שצירפתי אמור להיות שיר שמח אבל זה הגירסה היחידה שהייתה
"אז אתה הולך לספר לי או שתמשיך לחרטט אותי" שאלתי את ג'וש שהלך לצידי בזמן שרצתי במעלה הטיילת
"לספר לך מה?" הוא שאל ונראה מעט לחוץ
"את הסוד שלך" אמרתי מתנשפת ובסוף נכנעתי ועברתי להליכה
"מה? אני לא יודע על מה את מ..." טוב די אני יכולה להפסיק להתעלל בו
"איך אתה נהנה מזה? איך אתה לא נכנע לקסם המדהים שהעולם הזה יצר שקוראים לו דונאטס ומתמיד עם הדבר המזוכיסטי הזה שנקרא ספורט?" שאלתי והוא צחק
"לא יודע, אני פשוט אוהב את ההרגשה הזאת של הדם שזורם והלב שדופק, הזיעה ששוטפת אותי. לא יודע להסביר. גם המחשבה על זה שהגוף שלי הכי בריא שיכול להיות מרגיש לי טוב" הוא חייך לעצמו ונחרתי בבוז
"אתה יודע מה מרגיש יותר טוב? נוטלה, פיצה, המבורגר וכל סוג של פחמימה ריקה" אמרתי והוא תפס לי את היד והתחיל לרוץ בזמן שהוא צוחק
"את הולכת למות בגיל 35 בקצב הזה" הוא אמר וגילגלתי את עיני
"נו מעולה, פחות זיהום בעולם" חייכתי חיוך ציני והוא המשיך לצחוק. בעצם, נראה לי שלא התעללתי בו מספיק "על איזה סוד חשבת שדיברתי?" הוא הרצין והביט בי מבט חטוף שמיד אחרי זה חזר לאופק
"מה?" הוא שאל וניסיתי ממש חזק להסתיר את החיוך הזחוח שלי
"קודם כששאלתי על הסוד שלך נלחצת. מה, רצחת מישהו?" שאלתי והוא המשיל להימנע מקשר עין. זה כל כך כיף. "לא... אומייגאד אתה דלוק על מישהי!"
"מה? לא. סתמי." הוא אמר לחוץ והמשיך לרוץ לידי אבל היה נדמה שהוא רוצה לרוץ ממני
"אתה כל כך דלוק על מישהי" חייכתי מאושרת והוא הביט הצידה מתחמק מהמבט שלי וצחקתי בקול
"אני לא מאמין שהחננה של הבצפר מדברת איתה על בנות" הוא אמר ושמתי את היד שלי על הלב נפגעת
"אמא שלך חננה. אני הגאון של הבית ספר, זה לא אשמתי שאתה מת מקנאה" אמרתי והוא הביט בי מחבר גבות "בוא נדבר תכלס ג'וש, מה אתה באמת חושב עליי?"
"אם את אומרת תכלס גם אני אגיד, בלי ירידות ובלי סטיגמות, מה שאת באמת חושבת עליי" הוא אמר ונשכתי את שפתיי חושבת
"תכלס, אתה פרצוף יפה. די מושפע. חשוב לך הרבה יותר מדי מה אנשים חושבים. ומתחת לתדמית המאוד מלאת ביטחון שלך, נראלי שאתה די ממעיט בערכך" אמרתי והוא הביט בי מקשיב לכל מילה ברצינות וכשסיימתי לדבר הוא חייך חיוך זחוך
"את חושבת שהפרצוף שלי יפה?" הוא שאל בהתגרות וצחקתי
"כן ג'וש מאמי, 90 אחוז מהזמן שלך אתה במכון כושר, וההורים שלך שניהם בקריירת קולנוע וטלוויזיה. אין לך סיכוי לא להיות פרצוף יפה. וכנראה שאם היית לידי כשהייתי שיכורה גם הייתי מזיינת אותך." אמרתי והוא הביט בי מופתע "אבל בחיים לא הייתי מתאהבת בך" אמרתי והחיוך נמחק לו
"למה לא?" הוא שאל והיה נדמה שהטון שלו פגוע
"איך אני אסביר לך שתבין... אתה כמו... אתה פחמימה ריקה. טעים מאוד לאכול אותך, אבל אחריי זה זה בעיקר יסוריי מצפון ושום תועלת אמיתית" אמרתי והבנתי שאולי קצת הגזמתי כי נראה היה שהוא נעלב "אבל ג'וש, זאת רק אני. הבחורה החננה שקוראת ספרים, שאף אחד לא רוצה ויש לה חרדה חברתית" אמרתי והוא הביט בי וצחק צחוק מריר
"רוצה לשמוע מה אני בתכלס חושב עלייך? שיש לך פאקינג הכל. את אולי לא בכושר, אבל יש לך גוף. את חכמה, את סוג של יפה, יש לך חברים אמיתיים ואני לא אתפלא אם גם ההורים שלך מושלמים"
"המילים שלך אומרות מחמאה אבל הטון שלך אומר עלבון" אמרתי מבובלת
"דילן, תביני, זה לא שאף אחד לא רוצה אותך, זה שלאף אחד אין אומץ להתקרב אלייך. את מאיימת. ואכזרית." הוא אמר והפסיק לרוץ
"אה..." מילמלתי חסרת מילים "בוא נחזור לזה שאתה שונא אותי ולא מדברים על זה" אמרתי והוא שוב צחק את הצחוק הזה שאין בו באמת הומור
"טוב עכשיו רבע לשש, כמה זמן לוקח לך להתקלח ולהתארגן לפני בית הספר?" הוא שאל והודתי לו בליבי שהחליף נושא
"שעה ככה" עניתי
"טוב אז בואי למגרש כדורסל" הוא אמר אחרי כמה שניות של מחשבה וגנחתי חסרת כוחות נשרכת אחריו
"למה אנחנו הולכים למגרש כדורסל?" שאלתי מבולבלת ועייפה כשהוא ניגש לאחד השיחים והוציא מתוכו כדורסל
"אם אנחנו באמת רוצים שאני אמשיך להציק לך עוד 4 שנים בייל את צריכה גם מגמת ספורט אחת" הוא אמר ועצמתי את עיני בחוסר כוחות
"לא..." נהמתי בכעס והוא הנהן מרוצה מהסבל שלי
*********************************
"למה השיער שלך רטוב?" לורי שאלה כששתינו ישבנו בכיתה כל אחת על שולחן נפרד אוכלות את ארוחת הבוקר שלנו
"כי יורד גשם את לא רואה?" שאלתי והצבעתי החוצה על השמש שזרחה בכל כוחה
"נו עצם" היא קוראת לי עצם כי אני תקועה לה בחיים כמו עצם בגרון. לדעתי זה פואטי.
"כי התקלחתי בבוקר למה זה יכול להיות?" שאלתי והיא גילגלה את עיניה
"כן את זה הבנתי מטומטמת לא הבנתי ממתי את מתקלחת בבקרים" היא אמרה והשענתי את ראשי על הקיר מודעת לצעקה שהולכת לבוא אחרי מה שאומר
"כי ג'וש המזדיין גרר אותי לאימון בחמש בבוקר" אמרתי והצרחה שציפיתי לה הגיעה בדיוק שניה מאוחר יותר
"מה?! למה לעזאזל בילית את הבוקר שלך עם פרצוף-תחת? נפלת על הראש או משהו?" היא שאלה תופסת בראשי ובוחנת אותו מכל הכיוונים
"לא, עשינו עסקה שהוא יכניס אותי לכושר ולמגמת ספורט ואני אעזור לו לקבל ציון טוב במתמטיקה בשביל שנתקבל לייל" אמרתי והיא הביתה בי המומה ופעורת פה
"לא. עושים. עסקאות. עם טרוריסטים!!!" היא צרחה עליי והייתי בטוחה שהצרחה שלה הרעידה את כל בית הספר "ובטח שלא עם פרצוף-תחת!!"
להגיב להגיב להגיבבב יש לי מבחן ענק במתמטיקה ואני בכל זאת משקיעה בסיפור זמן אז פליזזזז תגיבווו
YOU ARE READING
Body Say
Romance[Highest rank - #10 in romance] דילן, נערה צינית, חכמה ולא מאוד פופולרית. נאלצת לעשות עסקה עם ג'וש- הספורטאי היהיר והפופולרי, הכל כך שנוא עליה, שמתעקש לעשות את החיים שלה גיהנום ולהיטפל אליה, על מנת להגשים את החלום שלה להגיע לייל, בית ספר חלומותיה. ב...
