Body Say

פרק 17 - טובה מדי בשבילך

סימנים להרס עצמי:
1.אתם רודפים אחרי בני זוג שלא רוצים אותכם ולא טובים לכם
2. יש לכם הכל ואתם לא מעריכים את זה
3.אתם צריכים לאבד מישהו או משהו כדי להעריך אותו
4.תמיד השגתם כל מה שרציתם בקלות
5. אתם תמיד מפחדים שכל דבר יגמר ברע, אז אתם מעדיפים לא לעשות אותו טוב מההתחלה
6. מחסור בכוח רצון
7. כשדברים נהיים קשים אתם מתחבאים ובורחים ומעדיפים לא להתמודד

לורי צודקת. אני מתאימה לכל הקריטריונים. גם אחרי שלורי רבה איתי, העדפתי להתחמק מההתמודדות איתה ולחכות, אני לא יודעת למה, פשוט לחכות.

'לורי אני מצטערת'
'בבקשה תעני לי'
'הייתי זונה אני יודעת'
'אני מתגעגעת אליך'
'לוריייי'
'בבקשה'
'אני ממש ממש מצטערת'
'הייתי עצבנית וסתומה'
'אני צריכה אותך' שלחתי לה שוכבת על המיטה ומתחננת למישהו שאני לא מאמינה בו שתענה לי, אני לא מצליחה לישון כבר יותר משבוע, אני חושבת שאני עומדת להתמוטט

'אני לא רוצה לשמוע ממך דילן, עזבי אותי' קיבלתי סוף סוף הודעה חזרה ממנה והרגשתי צביטה חזקה בלב, אין ברירה, אני חייבת לדבר איתה פנים מול פנים ובשביל זה אני צריכה ללכת לבצפר.

קמתי מהמיטה למרות הראש המסתובב והתחלתי להתארגן לבית הספר, אני לא רוצה לראות עכשיו אף אחד, במיוחד לא את ג׳וש ומיס פיגי, אבל אני חייבת לדבר איתה. כשנכנסתי בשער יכולתי להרגיש עיינים עליי, הסתכלתי לימיני וראיתי את אריאנה תוקעת בי מבט עצבני ומחבקת את ג׳וש בעוד שג׳וש מביט בי במבט מוזר ואחרי כמה שניות הסיט אותו והתקרב לנשק אותה. איכס כוסאמק, איפה לורי לעזאזל.
המשכתי להסתובב בבית הספר ולא מצאתי אותה בשום מקום, הצלצול קטע את החיפושים שלי ונאלצתי להיכנס לכיתת אנגלית בחוסר רצון. התיישבתי בשולחן הרגיל שלי שני שולחנות לפני השולחן של ג׳וש והסתומה והנחתי את הראש על השולחן

"ראית שג׳וש עזב את... ויום אחרי זה כבר הלך להיות עם אריאנה?" שמעתי את אחת הבנות שיושבות בשולחן מאחוריי שואלת את חברה שלה בלחש וגילגלתי את עיני. עם פה כזה גדול עדיף לנצל אותו על למצוץ ולא על לרכל. מטומטמת.

"לא הבנתי מה הוא עשה עם החננה הזאת מההתחלה" השניה לחשה ויכולתי להרגיש את העצבים מתחילים לבעור בי

"אולי הוא ריחם עליה" הראשונה החזירה ושתיהן צחקקו. קנאיות פתטיות. "יואו איזה חתיך הוא.. הלוואי שהוא היה שם עליי" היא מילמלה והשניה הנהנה בהתלהבות

"פאק כן יואו הוא כזה חמוד אבל הוא כל כך מחוץ לליגה שלי..." היא אמרה בבכיינות ומצאתי את ההזדמנות שלי להיכנס

"אולי אם תרזי כמה קילו... לא יודעת, איזה עשרים" הסתובבתי אליהן ואמרתי מחייכת ושתיהן פערו את עיניהן בהפתעה "אוי אבל אז הציצי שלך יהיה אפילו יותר קטן מעכשיו... עזבי פשוט תלכי על מישהו ברמה שלך" קרצתי לה ופתאום ראיתי את ג׳וש מאחוריהן מביט בי במבט מאוכזב. הסתובבתי חזרה לשולחן שלי ורציתי לדפוק בו את הראש, אם לורי הייתה פה עכשיו היא הייתה צוחקת איתי על זה ומחקה את אשטון קוצ׳ר בסרט הזה שהוא דפק את הראש בשולחן. ראינו את הקטע הזה מהסרט בלופים ולא הצלחנו להפסיק לצחוק. אוף אני מתגעגעת אליה.