פרק 18 - להרגיש

1.7K 138 17
                                    

הוא לא כזה גרוע, זה המנגנון הדפוק שלך שלא רוצה שתיהי איתו, לא את. הוא לא היה שום דבר חוץ מאוהב. אני יכולה לעשות את זה אני יכולה להתחבר אליו, אני יכולה להאמין לו. המשכתי לתת לעצמי שיחת עידוד בראש בזמן שאני מנסה לאזור את האומץ בשביל לגשת ולדבר איתו. זין ממתי יש לי בעיה של אומץ? זה לא מתאים לי להתחבא מחוץ לבית של מישהו, אני ניגשת אליו.

"ג׳וש" קראתי בקול שיצא כמעט כלחישה כשנעמדתי בשער לבית שלו וניסיתי למשוך את צומת ליבו שהייתה שקועה בכלב שלו "ג׳וש" קראתי שוב בקול מעט יותר תקיף והוא הסתובב אליי וכשהוא ראה שזו אני מבט כואב וכועס עלה בעיניו

"לכי תזדייני דילן" הוא אמר ביריקה והתחיל ללכת לכיוון הדלת לבית שלו כשאני רצה אחריו

"חכה ג׳וש שניה, תן לי לדבר איתך" התחננתי והוא הסתובב אליי עם אותה הבעה שהייתה ללורי שניה לפני שסטרה לי

"את צריכה להודות לאלוהים שאסור להרביץ לבנות" הוא אמר זועם והמשכתי להביט בו מחפשת את המילים "מה את רוצה?? באת להגיד לי שאני טועה? לקלל אותי? שוב להזדיין איתי ואז להעיף אותי כמו מסכן? או לחפש את ניק?? חתיכת כלבה כפוית טובה" הוא אמר והתכוון להסתובב חזרה ולהיכנס לביתו

"אני מצטערת" לחשתי והוא קפא המום והבעתו השתנתה "אני מצטערת על כל מה שעשיתי לך" נשמתי עמוק מנסה להתגבר על האינסטינקט שלי לריב איתו ולהדחיק חזרה את הזבל הזה שנקרא רגשות "אני הולכת, רק רציתי שתדע שזה לא אתה, ושאני יודעת למה אני מרחיקה אותך." אמרתי מתכוונת ללכת 

"למה?" הוא שאל מושך את צומץ ליבי חזרה ופניו הראו שהוא לא ממש מאמין לי

"ה-ההרס העצמי שלי... אני לא יודעת איך להגיד את זה בלי להישמע מפגרת. אני מרחיקה אותך כי... כי אני יודעת שאתה טוב לי, ושלא מגיע לי." השפלתי את מבטי והוא התקרב אליי מעט מביט בי עדיין במבט מפקפק וכועס

"למה יש לך הרס עצמי?" הוא שאל וצחקתי בחוסר נוחות

"אתה מתכוון לסחוט ממני הכל הא? אתה יודע למה, למה אני צריכה להגיד את זה?" שאלתי והוא המשיך להביט בי במבט שקצת הפחיד אותי

"אני רוצה לשמוע אותך אומרת את זה ככה שגם את תשמעי" הוא אמר ונאנחתי

"ג׳וש אני... אני יודעת אוקי? אני יודעת שאני מזלזלת בכך כי אני לא מבינה איך אתה יכול לאהוב אותי כשאני לא אוהבת את עצמי" אמרתי בעיינים מושפלות והוא הביט בי מופתע

"את מזיינת לי תשכל נכון? את אומרת מה שאת יודעת שאני רוצה לשמוע" הוא אמר מחבר גבות ומנענע בראשו מסרב להאמין לי. זה כל כך מוזר להיות במצב הזה, זה כאילו שנים של עבודה שבניתי חומה והדחקתי את החלקים הרגשיים שלי למאחוריה הולכים לזבל. בחיים לא נפתחתי למישהו, אני אוהבת להיות צינית וחסרת רגשות. רגשות זה חרא אני לא מבינה למה אנשים עושים את זה

Body SayWhere stories live. Discover now