יש עוד חודש עד להגשת מועמדויות לייל, ואני כל כך מפחדת. מאז שהייתי קטנה זה היה החלום שלי לגשת לייל. סבתא שלי למדה שם והיא הייתה האדם הכי קרוב אליי בעולם לפני שהיא נפטרה. הייתי יושבת עליה על בכרוסא המתנדנדת בצבע קרם שהייתה בחדר שלה, והיא הייתה מספרת לי סיפורים על הימים שהייתה מלמדת שם, ועל הימים שלמדה שם בעצמה. היא הייתה מעבירה את ידה בשיער שלי, מספרת לי אין ספור סיפורים בטון חם ואוהב ותמיד היה עולה לה את החיוך הכי כנה בעולם כשהיא הייתה נזכרת במקום הזה. אין דבר שהיה חשוב לי יותר מלהמשיך את המורשת שלה וללכת לשם.
ישבתי עם ג׳וש בחדר שלי ועברנו ביחד על הקובץ ששנינו קיבלנו בנוגע לחיבור הגשה לייל שהיינו צריכים לכתוב. 'מה המכשול הכי גדול שאי פעם נאלצת להתמודד איתו?' קלישאתי. כל כך פאקינג קלישאתי.
כל פעם שאני וג׳וש היינו בחדר ביחד לבד היה מתח לא מוסבר באוויר. או בעצם כן מוסבר בגלל כל הקטע שונאים-אחד-את-השני-עוזרים-אחד-לשני-מזדיינים-נפרדים-ידידים הזה שהיה בינינו. אני הולכת להגיד את הדבר הכי חסר רגישות שיש עכשיו, אבל כל כך באלי להזדיין איתו שזה פאקינג כואב. לא שחזרתי להיות הדילן הכלבה, ואני עדיין מרגישה אליו משהו, אבל זה רק גורם לי לרצות לפתוח בשבילו תרגליים יותר.
"נו תפתחי" הוא אמר והבטתי בו בשוק. לא... ג׳וש ערפד קורא מחשבות??
"א-את מה?" שאלתי מבולבלת והוא צחק
"את הוורד!" הוא אמר והסתכל למסך מחכה שאני אפתח את הוורד בשביל להתחיל לכתוב את החיבור. אומייגאד אני והראש המלוכלך שלי.
"הא הא כן" מילמלתי והוא הביט בי משועשע. עיניו פגשו את שלי וחיוכו ירד באיטיות כשהוא ראה את המבט בעיני. "הא העבודה" מילמלתי והזזתי את מבטי חזרה למסך
"כן" הוא מילמל והסתכל גם הוא לדף האלקטרוני הריק
"אוקיי אז, מה היה המכשול שלך?" שאלתי והוא שתק חושב והעביר את אגודלו בעדינות על לחיו. הוא תמיד עושה את זה כשהוא צריך להתרכז
"אני לא יודע..." הוא מילמל והביט בי במבט רציני עם העיינים החצי כחולות חצי חומות שלו גורם לתחתונים שלי להינמס. העיניים שלו ריתקו אותי, מבפנים מסביב לאישון היה להן גוון חום כהה, אבל מסביב לגוון החום התערבב איתו בצורה מושלמת גוון כחול. לפעמים העיניים שלו היו נראה אפורות ירוקות ולפעמים כחולות כהות. ובפעמים ממש נדירות, הן היו מקבלות גוון טורקיז, כמו עכשיו. המשכנו להביט אחד לשני בעיינים בשקט, היה אפשר לחתוך את האוויר עם סכין מזויינת.
"תנשק אותי" לחשתי פתאום בהיסוס והוא המשיך להביט בי בלי לומר כלום "בבקשה..." העברתי את אגטדלי בעדינות על שפתיו והוא עצם את עיניו לכמה שניות ארוכות. ראיתי את הקונפליקט שמתחלל בו על פניו. ליטפתי בעדינות את הזיפים שעל הלחי שלו ועם ידי השניה ליטפתי לו את החזה. הלב שלי צרח תנשקי אותו, אבל המוח שלי ידע שזה חייב לבוא ממנו "אני צריכה או--" לפני שהספקתי לסיים את המשפט שלי שפתיו התחברו לשלי וחתמו אותן בצורה מושלמת. הרגשתי את הבטן שלי נמתחת בהתרגשות ואת כל המחשבות שלי מתעופפות ונעלמות לי מהראש. במוח שלי עברה רק מילה אחת. ג׳וש.
ידיו הונחו על לחיי ברכושניות ולשונו חקרה את פי כאילו מעולם לא הייתה שם לפני כן. זה הרגיש כל כך טוב. זה הרגיש כמו בית. כמו לשבת שוב על הכורסא בצבע קרם ולהרגיש את החמימות בבטן. לא בקטע מוזר של אני חושבת על סבתא שלי. בקטע של להרגיש שלמה שוב. כאילו החום שהיה חסר לי שנים חזר למלות אותי. ידי השתלשלו בעדינות אל מתחת לחולצתו ובאיטיות התחלתי לקלף אותה מעליו. הוא התנתק ממני בשביל להוריד אותה ומבלי לאבד את המגע שלנו אחד בשני עברנו למיטה שלי שהייתה ממש מטר מאחורינו. הנחתי את ידיו על החולצה שלי וכמו תלמיד ממושמע הוא תפס בשוליה והוריד אותה מעליי חופן את שדיי. גנחתי בשקט וקירבתי את מותניי לשלו, אני כל כך צריכה אותו שאני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ
"דילן חכי" הוא עצר פתאום ומשך את עצמו מעליי "אני לא יכול" הוא אמר ושלחתי מבט חטוף למכנסיים שלו, ולג׳וש הקטן שטען אחרת. "לא שוב" הוא מילמל והמוח שלי סוף סוף הצליח להבין שהוא לא מתכוון פיזית
"אני צריכה אותך ג׳וש" זה הדבר היחידי שהצלחתי למצוא באוצר המילים שלי. הנחתי את ידי בשיערו מלטפת, מנסה לגרום לו להתקרב אליי שוב, אבל הוא נשאר רחוק
"אני לא יכול לסמוך עליך" הוא מילמל והתיישב לידי עוצם את עיניו בצער
"אני השתנתי. אני נתתי לך להיכנס, אתה יודע את זה" אמרתי מחברת גבות מעט בכעס והתיישבתי גם אני לידו
"לא אני לא, את לא. את לא מספרת לי מה גרם לך להשתנות, להיסגר ככה. איך אני יכול להרגיש שנפתחת אליי, אם לא באמת נפתחת אליי?" בלי הערות ציניות עכשיו דילן, אני יודעת שזה עומד לך על קצה הלשון אבל בלי הערות ציניות. אם הוא חכם מספיק הוא יראה את זה לבד
"אני אוהבת אותך" לחשתי כמעט בלי קול ועיניו נפערו בתדהמה "אבל אני לא יכולה לדבר על זה, בבקשה אל תכריח אותי" אמרתי בחוסר אונים והעברתי את ידי על לחיו בהססנות. ראיתי איך הוא מתלבט בינו לבין עצמו, אני רוצה שהוא יסמוך עליי, אבל זה יותר מדי בשבילי "נסגרתי כי היו יותר מדי רגשות רעים שהציפו אותי. העדפתי לא להרגיש בכלל מאשר להרגיש הכל. כשנתתי לך להיכנס ויתרתי על החומות האלה והכל הציף אותי חזרה. כל החרא שקברתי עמוק. אין לך מושג איזה נורא זה מרגיש. הסיבה היחידה שאני לא נסגרת חזרה היא אתה..." מילמלתי וראיתי את ההססנות במבטו נעלמת. הוא רכן אלי באיטיות מביט בעיני ורק כאשר הוא מחק בעדינות עם ידו דמעה מהלחי שלי הבנתי שהיא הייתה שם
"אני גם אוהב אותך" הוא לחש כאילו מפחד בעצמו לשמוע את המילים שיוצאות לו מהפה ונשק לי איפה שלפני כן זלגה הדמעה
וכך הלך לעולמו עוד קונדום
YOU ARE READING
Body Say
Romance[Highest rank - #10 in romance] דילן, נערה צינית, חכמה ולא מאוד פופולרית. נאלצת לעשות עסקה עם ג'וש- הספורטאי היהיר והפופולרי, הכל כך שנוא עליה, שמתעקש לעשות את החיים שלה גיהנום ולהיטפל אליה, על מנת להגשים את החלום שלה להגיע לייל, בית ספר חלומותיה. ב...
