Melody&Roei

part-14

הייוש חחח אני עוזרת לקורלי עם הפרק😂
חח איזו סתומה יצאתי נודרת.
קיצר מקוות שאהבתם👑❤
תצביעו ותגיבו✋
אוהבת ניקולוש❤   nikolsaf11
_____

נקודת מבט של מלודי
השמש חדרה לעניי וגרמה לי לפקוח אותם באנחה גדולה. הבטתי בשעון והשעה היתה 14:37.
"אוףףף"-מילמלתי כשקמתי, מתיישבת על המיטה.
"רועי?"-קראתי לו והבטתי בחדר.
הוא לא פה?!
"רועי?"
קמתי ובדקתי בשירותים, בחדר ארונות אך הוא לא היה פה.
זה כל כך הכעס אותי. זה שוב קורה! זה שוב קורה שהוא בבקרים לא פה ופשוט עוזב אותי לבד.
הוא אתמול בא לישון איתי שאחרי שהוא יסיים לדבר איתם. הרגשתי אותו מחבק אותי בלילה.
ומה עכשיו??? הוא שוב לא פה
בעטתי במיטה והתקדמתי לשירותים.
ציחצחתי את שיניי ושתפתי את פניי, יצאתי מהשירותים ובדרך לחדר ארונות עשיתי קוקו מרושל על ראשי. וואי זה היה קשה בגלל השיער הארוך שלי.
אלוהים אני כל עך עצבנית.
נכנסתי לחדר ארונות והוצאתי טייץ שחור וגופיית בטן שחורה ושמתי כפכפים

אחרי שהתלבשתי יצאתי מהחדר יורדת במדרגות ושומעת מלא קולות.
"רועי?"-שאלתי עצבנית.
"מה?"-ענה כועס כשישב על הספה אפילו בלי להסתכל עלי.
"כלום"-עניתי בעצבנות.
הלכתי למטבח עם המבטים של כל הכלבים האלה שם וכשנכנסתי למטבח ביקשתי מהטבחית שתכין לי משהו לאכול.
"תירצי משהו ספציפי גברתי?"-שאלה ונאנחתי.
"לא, תכיני לי פשוט ממשהו אני רעבה"-אמרתי.
מה ישלו?? דיי אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה, על ההתנהגות שלוו.
דיי אני משתגעגת כל כך.
אני מרגישה אבודה, מה אני יעשה??
בדיוק כשהטבחית הגישה לי תצלחת עם החביתה, הדלת של הבית נתרקה.
קמתי במהירות ורצתי לדלת.
הבטתי מסביב לסלון ורועי לא היה שם וגם האנשים שישבו שם איתו לפני.
"רועייי"-צעקתי יוצאת אחריו.

נקודת מבט של רועי
דוידוב הזה, אני יהרוג אותו.
אחרי שהאנשים מהלהקה שלי סיפרו לי מה הוא אמר כשהוא בתעורר...התעצבנתי כל כך.
כוסאמאשלו
מה ניראלו שהוא אומר שהוא ימשיך להרוג עוד מהאנשים שלי?
מי הוא חושב שהוא בן זונה.
אני יהרוג אותו. יהרוג.
כשמלודי ירדה הייתי עצבני.
אפילו לא הסתכלתי עליה ואני אחטוף על זה.
כוסעמק איך הכל מסתבך לי ככה?
יצאנו מהבית במהירות.
אני הולך לסיים איתו.
ומלודי יצאה אחרינו.
"רועייי" צעקה והסתובבתי.
"מה ישלך?"-שאלה דואגת.
"מלודי כנסי לבית"-אמרתי לה בקול מזהיר.
גם מהבית חולים דוידוב יכול לשלוח אנשים משם
"כנסי לבית"-אמרתי לה שוב
"לאן אתה הולך?"-היא שאלה
"לא עניינך. כנסי לבית"-אמרתי לה בכעס לא חושב על מה שאני אומר
"מפתיע אותי כל פעם מחדש"היא מלמלה ועיניה ניהו אדומות, היא שינתה צורה וקפצה מעל החומה ורצה ונאנחתי בעצבים
"תפסו את דוידוב ותהרגו אותו"אמרתי להם בכעס ושיניתי צורה רץ אחריה
"איפה את?"צעקתי לה בראש יודע שאם היא לא רחוקה היא תשמע ואז שאגתי ושמעתי את קולה והרחתי את האוויר, בפינה.
רצתי לשם והיא הייתה בגוף הרגיל שצה והסתכלה עלי ואז הסתובבה והתחילה ללכת
"את חייבת להפסיק עם זה"אמרתי לה
"אתה חייב ללמוד לדבר"היא החזירה והמשיכה ללכת לא יודע לאן
"תעצרי כבר"אמרתי לה בשאגה והיא נעצרה והסתובבה אלי
"יש לי כמה דברים לטפל בהם עם דוידוב. את מוכנה ללכת להיות בבית עד שאני אסיים לטפל בו?!"שאלתי בקצת כעס והיא הסתכלה עלי וגלגלה עיניים
"בסדר"היא אמרה בזלזול ורצה לכיוון הבית וחזרתי לבית לוקח תאוטו ונוסע לבית חולים לסיים את זה