השליחה

פרק שלישי

טוב אז חזרנו לפרסם פרקים. הידד!
נו כן, בכל מקרה, אם יהיו קוראים אולי נקבע זמנים קבועים לפרסום פרקים. זה גם יעודד אותנו להמשיך לכתוב.
אז הממ המה הפרק.

הן ישבו על רצפת השירותים, לונה הקשיבה בחשש לכל מילה שיצאה מפיהן של המבוגרות.
"אז ככה," התחילה סבתה "לפני משהו כמו שלושה מיליון שנים, בערך בתחילת האנושות, ממש בהתחלה של תקופת האדם הקדמון, הירח והשמש שלחו כל אחד שליחה." "רגע רגע, הירח והשמש שלחו? הירח והשמש הם כוכבים..." "לא בדיוק," ענתה לה אימה "הירח והשמש הם אכן כוכבים, אבל הם לגמרי חיים, וכמו שסבתך אמרה לך, שניהם רצו לשלוט בכדור הארץ" לונה פתחה את פיה לשאול שאלה, אך אמא כבר ענתה לה "לא, כדור הארץ לא חי." "בכל מקרה," המשיכה הסבתא "שנייהם רצו לשלוט פה, ולכן כל אחד שלח שליחה שהגיעה עם שרשרת ועלייה אבן מהכוכב שלה, את השליחות הירח והשמש יצרו כך שיראו כמה שיותר דומות לבנות אדם רגילות, אבל הם לא יכלו להגיע לתוצאות מושלמות." "ולכן," המשיכה לוסין "פעם בחודש, בתאריך של ירח מלא, היום בו יש הכי הרבה ירח, שליחת הירח משתנה, כמו שקרה לך, ובערב שאין בו ירח, זה התאריך בו השמש חזקה יותר ולכן שליחת השמש משתנה." "אבל מה הם רצו שהשליחות יעשו?" "הם רצו שהן יחפרו בור בנקודה הגבוהה בעולם, ראש האוורסט, הנקודה הקרובה אליהם ביותר, ואז ישימו שם את השרשרת, וזה מה ש"יכריז" מי השולט - לפי האבן." לונה נשמה עמוק, היה לה קשה לעכל את כל המידע, עולמה השתנה לחלוטין, היא חיכתה לבת המצווה שלה כל כך הרבה זמן ועכשיו הכל נהרס, היא גילתה שהעולם שונה לגמרי משהכירה אותו, השמש והירח… אבל זה לא יתכן! זה לא… לא יכול ליהיות! אבל אין סיבה שאימה וסבתה ישקרו לה… והשיער שלה… אין לה ברירה, היא תצטרך לקבל את זה. "אבל… איך זה קשור למה שקרה לי?" "הירח והשמש שלטו בשליחות שלהם ובמה שהן עושות. הם הפגישו ביניהן ולכל אחד הייתה את אותה המטרה - לקחת את השרשרת של השני ולהשמיד אותה על מנת זו שתיהיה השליחה שלו שתגיע ראשונה להר. ברגע שהן נעמדו אחת מול השנייה, הן תלשו לשנייה את השרשרת מהצוואר. מה שהירח והשמש לא ידעו, זה שחתיכה מהשני, כלומר השרשרת של השליחה השנייה, נוגדות את השליטה בשליחה. ולכן, ברגע שהן לקחו כל אחת את השרשרת של השנייה, הן כבר לא נשלטו, והן הסכימו ביניהן שהשמש והירח אנוכיים ושהם רק יזיקו לכדור הארץ, אז הן הלכו רחוק ככל האפשר אחת מהשנייה, כדי לדאוג שגם אם ייקרה משהו לשרשרת של אחת מהן והיא תהיה שוב תחת השפעת השולח שלה, היא לא תוכל להגיע אל השנייה בקלות כדי לקחת בחזרה את האבן שלה." השיבה לה אימה. "הכוחות של השליחות עוברות מדור לדור, לא רק שאת משתנית פעם בחודש, גם יש לך מעין כוחות, עם הרבה אימון תוכלי להפנט, למחוק זכרונות, להזיז דברים מבלי לגעת בהם ולעוף. הדבר החשוב ביותר הוא לעולם, אבל לעולם אל תורידי את השרשרת ולעולם אל תחשפי את כוחותייך." סיימה סבתה "אבל… זאת לא השרשרת של אמא? ולמה לכן אין שרשרת? ומה אני יעשה עכשיו? ואיך אני יצא מכאן?" "תרגעי מתוקה… כן, זאת הייתה השרשרת שלי, אבל מעכשיו אני כבר לא צריכה אותה, היום הכוח עבר אלייך. זאת גם הסיבה שלסבתא שלך אין שרשרת. ובאשר למה עושים עכשיו ואיך תצאי מפה… " היא הביטה בסבתא של לונה, מונד, וזאת החלה להסביר "אז ככה, מכיוון שידענו מראש שזה יקרה, הבאנו את הדברים הנחוצים לנו." היא שלפה מתיקה עדשות כחולות, מדבקה בצבע גוף ומייקאפ. "את עניין העניים והמנצח שלך אפשר לסדר בקלות, הבעיה שלנו היא בעיקר השיער, לא יעזור שנצבע אותו אז במקום זה יש לי רעיון אחר." היא התרוממה מהריצפה והניחה את כל הדברים על יד הכיור, מוכנה לעבודה.

אזז זהו. אני יודעת שזה קצת הרבה מידע בפרק אחד אבל מפה העלילה מתחילה להתקדם. פרק הבא יעלה אם מישהו ירצה שנעלה.