השליחה

פרק עשירי

לונה צעקה אך החומר כבר כיסה את פיה, כעת הוא טיפס אל עבר אפה, היא נאבקה, בעטה, הרביצה, צעקה, אך שום דבר לא עזר. היא נשמה נשימה אחרונה והחומר כיסה את אפה. היא לא נשמה. החומר כבר כיסה את כולה ולונה נהפכה לגוש גדול ומוזהב. "לא!" שמעה את סול צועקת. לונה הרגישה איך ריאותיה נואשות לחמצן, היא חשבה חזק על איך החומר שמסביבה נשבר ומתנפץ, כל שריר בגופה נדרך. ופתאום החומר התנפץ. היא נפלה ארצה, רטובה ומתנשפת וראתה איך חברתה האדומה מבכי רצה אליה. "זה היה... ואת היית... ו... ו..." היא פלטה יפחה. לונה שמה לב שגם חברתה רטובה. "מ-מה קרה פה?" שאלה לונה בקושי לדבר, היא הרגישה כאילו ריאותיה הם לא אלא שני צימוקים קטנטנים. "א-אני מ-מ-צטערת!" גמגמה סול "א-א-אני ל-לא שלטתי בזה!" לונה התישבה מול סול כאשר נשימתה חזרה להיות סדירה "הכל בסדר, תראי, אני חייה!" אמרה וחיבקה אותה. "תירגעי..." אמרה בשקט. סול הזדקפה ומשכה באפה "בסדר" אמרה ונשמה נשימה עמוקה. "עכשיו תסבירי לי בבקשה מה לעזאזל קרה פה" "אני לא הצלחתי לשלוט בחומר, הוא התחיל לחנוק אותך ואני לא ידעתי מה לעשות, ופתאום מגיע גל עצום מהים שמעיף אותי, אז אני אני קמה ואני רואה שאת מחוץ לחומר." "אבל הים ממש שקט היום... את בטוחה שזה היה גל?" "זה היה גל! אולי אפילו יותר מגל... מיני צונאמי!" "סול... אין בזה שום היגיון זה לא יכול להיות!" "מה את חושבת שאני הוזה?" "אולי." אמרה לונה בחיוך, "ואולי..." התרגזה סול "יש סיבה טובה שפינו את המקום הזה! שוטפים את המקום גלי צונאמי פעם בכמה זמן! אני לא יודעת מה איתך אבל אני מסתלקת מכאן." היא בעטה בריצפה, המריאה עשרה מטרים מעל האדמה ועפה משם. לונה הרגישה כאילו משהו בתוכה השתחרר, משהו שהחזיקה בתוכה כבר הרבה זמן בלי אפילו לשים לב, כאשר הביטה בסול היא חשבה עד כמה הייתה רוצה להיות מסוגלת פשוט להושיט יד ולמשוך אותה בחזרה אליה, לפתע גל ענק בא מאחוריה - לא, זה לא היה גל, זאת הייתה יד מים ענקית שיצאה מהים, תפסה את סול ומשכה אותה אל החול, לונה נבהלה והסתובבה אל הים, שד מים? היא כבר לא תהיה מופתעת מכלום. אבל... יד? שמשכה את סול את החוף? ואז היא הבינה "סול! סול! סול!" סול פתחה את עיניה, מצמצה ואז מצמצה שוב פעם. היא התיישבה. "מה? מי? מו?" היא הביטה בלונה במבט שואל.
"סול! אני שולטת במים! אני שולטת במים!"
"כן בטח..." "טוב אז... כנראה פשוט החבר שלנו שד המים הענק החליט לקפוץ לביקור"
"לונה, אין מצב שאת שולטת במים."
"צריכה הוכחה? בואי נייבש אותך..."
לונה כיערה את ידיה לצורת כערה ולפתע, מאות טיפות קטנטנות עזבו את גופה של סול ונאספו בידיה של לונה, היא מתחה את ידיה וכדור מים בגודל אבטיח זינק מהן וטס אל עבר הים, שם הוא התמזג עם המים.
לונה הביטה בה, המומה, "לונה... זה מדהים!"

פרק הבא בארבע תגובות!