השליחה

פרק רביעי

לאחר כ - 10 דקות הייתה לונה מוכנה, מונד יצאה להודיע לכולם שהיא לא הרגישה טוב אבל היא מיד תחזור, לוסין הדביקה לה את המדבקה בדיוק מעל לירח שעל מצחה וטשטשה את הקצוות במייקאפ, היא נתנה לה לשים לעצמה את העדשות, שיצרו השתקפות נורמלית בענייה. ולבסוף אספה את שערה של לונה בפאה שהייתה שלה, ושל מונד אימה לפניה. לונה הסתכלה במראה וראתה את אותה הילדה היפהפייה שראתה במראה באותו הבוקר. לונה נרגעה ופלטה אנחה קטנה. "תודה רבה אמא וסבתא" אמרה לונה ונשקה להן. שנייה לפני שלונה יצאה בחזרה לגן, לוסין נזכרה במשהו, "אה! לונה... דבר חשוב נוסף - גם אבא לא יודע." לונה הנהנה ויצאה אל כל האורחים המבולבלים שבחוץ שכבר התחילו להריץ בניהם שמועות שהיו לה אבעבועות רוח או שהיא התעוורה מהנרות. אך כשיצאה מהשירותים כל התיאוריות שלהם התנפצו, היא נראתה בדיוק אותו הדבר. אביה רץ לעברה. "את בסדר מתוקה שלי? מה קרה?" שאל בבהלה. "שום דבר. סתם פתאום הרגשתי לא טוב." אמרה וחייכה. "העוגה מחכה!" אמרה סבתה מצד אביה בשמחה. לונה ניגשה אל העוגה, מאושרת. האורות בגן נכבו שוב אבל משאלתה השתנתה, אין לה משאלה, כל מה שרצתה התגשם. היא נשפה על העוגה והפעם, משאלתה הייתה שכלום לא ישתנה.