השליחה

פרק אחת עשר

לונה חייכה בגאווה והתרגשות ואמרה "בואי נחזור הביתה לפני שהירח עולה, הוא מלא היום… " סול הבינה את זה, גם היא לא אהבה את הימים שבהם אין ירח, הן צריכות להסתגר בחדר ולהתחבא מהעולם שבחוץ "את רוצה שאני אבוא לישון אצלך?" שאלה סול. "כן!" ניצוץ של תקווה בער בעיניה של לונה, אולי הלילה הזה יהיה כיף, לשם שינויי. סול קמה על רגליה והושיטה את ידה אל לונה. לונה קמה, תפסה בידה ושתיהן המריאו למעלה אל השמיים שכבר התמלאו באדום של שקיעה. כשלבסוף הן הגיעו לביתה של לונה. הן דפקו בדלת ולוסין מיהרה לפתוח את הדלת, כשראתה את לונה היא נאנחה בהקלה "לונה!"כל כך הלחצת אותי… פחדתי ששחכת ושלא תחזרי בזמן… וגם השארת את הטלפון בבית אז לא יכולתי להתקשר..." היא העבירה את מבטה אל סול "שלום סול." "אה כן!" נזכרה לונה, "סול יכולה לישון אצלי היום?" לוסין הנהנה "בשמחה מתוקה, רק… תזכרי שזה קורה היום, זה בסדר לך?" "כן, כן ברור. ואמא? את יכולה לבוא לחדר שלי? יש לנו משהו ממש חשוב להגיד לך" "כן. אני באה" שלושתן נכנסו לחדרה של לונה והתיישבו על המיטה "אז מה רצית לספר לי לונה?" לונה התחילה לספר "הלכנו לחוף הנטוש להתאמן… ואז החומר… עטף אותי... וגל… ו… אני שולטת במים!" היה ברור שלא הייתה לה כבר סבלנות להגיע לחלק האחרון של הסיפור. לוסין הביטה בה, וכשהבינה שהיא לא צוחקת היא אמרה בעדינות "לוני... זה לא הגיוני" "לונה תראי לה!" אמרה סול שחיוכה איים להעיף את אוזניה ולתפוס את מקומן. על השידה עמדה כוס מים. לונה הושיטה את ידיה אל עבר הכוס, המים קפצו מתוך הכוס ויצרו כמה רצועות מרחפות. הרצועות התפתלו ויצרו את המילים 'אמרתי לך'.