אגם ואופק

פרק 5 - אופק, שלי

-נקודת מבט אגם-
״אגמי״ שמעתי מהצד, הסתובבתי וראיתי את רועי שיכור לגמרי, ״תתרחק ממני״ אמרתי ועשיתי מבט נגעל, ״לא רוצה, מה תעשי?״ צחק ושאל, ״מטומטם״ גילגלתי עיניים, ״למי קראת מטומטם ישרמוטה?״ הוא צעק עליי והתחלתי לבכות, ״מה קרה אגמי? אומרים לך את האמת ואת בוכה?״ הוא שאל והמשכתי לבכות, כולם בשלהם רוקדים לא שמים לב מה קורה מסביבם, קמתי מהספה והלכתי למטבח, ״אופק״ בכיתי, ״מה יש?״ הוא שאל ותפס את פניי, ״למה את בוכה?״ הוא שאל, ״ר-ועי הו-א צעק ע-ליי וקילל אותי״ גימגמתי בוכה, ״מה הוא אמר לך?!״ אופק שאל עצבני, ״לא חשוב אני אלך לבית, אל תריב איתו בגללי״ אמרתי והתקדמתי לדלת יציאה, התקשרתי לנועם, ״נועם?״ שאלתי, ״אה קטנה?״ הוא שאל, ״אתה יכול לבוא לקחת אותי מאופק?״ שאלתי, ״אני בדרך יפה שלי״ הוא אמר וניתקתי, ישבתי במדרגות מחכה לנועם, ״את הולכת?״ אופק שאל, ״כן נועם בדרך״ אמרתי, ״מה הוא אמר לך?״ הוא שאל שוב מתכוון לרועי, ״סתם, זה לא חשוב אני אסתדר״ אמרתי, ״תגידי לי״ הוא התעקש, ״אמרתי לו מטומטם והוא קרא לי שרמוטה, ואז בכיתי והוא אמר שאני בוכה בגלל שהוא אמר לי את האמת״ אמרתי בוכה, שמעתי צפירה, ״ביי״ אמרתי לא נותנת לו אפשרות להגיב ונכנסתי לאוטו של נועם.
-נקודת מבט אופק-
ברגע שאגם אמרה שהוא קרא לה שרמוטה איבדתי את זה, קמתי מהמדרגות מחפש בעיניי את הבן זונה הזה שפעם קראתי לו חבר, ברגע שמצאתי אותו קפצתי עליו, נתתי לו אגרוף לפרצוף לאחר מכן בעטתי בו והוא נפל לריצפה, ״ידעתי שאתה מאוהב בה״ הוא צחק ויצא לו דם מהאף, ״עוף מפה יבן של זונה״ צעקתי והוא קם מתנדנד ויצא, ״מה אתה מסתכלים?״ שאלתי, ״כולם לצאת!״ הוספתי, לאחר שכולם הלכו, הלכתי לבית של אגם, השעה הייתה 1:30 אז לא דפקתי על הדלת, זרקתי אבן לחלון שלה ולאחר כמה שניות היא הציצה מהחלון, ״מה אתה עושה פה?״ היא שאלה, ״באתי לראות מה איתך״ אמרתי, ״אני באה לפתוח לך״ היא אמרה והלכתי לדלת.
-נקודת מבט אגם-
״למה רבת איתו?״ שאלתי לאחר שאופק סיפר לי כל מה שקרה אחרי שהלכתי, ״הוא דיבר אלייך לא יפה״ הוא אמר והוקסמתי ממנו כלכך, הוא הכי גבר שהכרתי, ״תודה״ אמרתי, ״הכל בשבילך״ הוא אמר וחיבק אותי, פרפרים התפזרו בבטני, ״אופק״ אמרתי, ״מה קטנה?״ שאל, ״לא חשוב״ אמרתי מתחרטת על זה שרציתי להתוודא, הוא בטח מחשיב אותי לידידה וזהו, ״את בטוחה?״ הוא שאל, ״כן״ אמרתי ואפשרתי לעצמי להירדם בין זרועותיו.
-נקודת מבט אופק-
היא נרדמה עליי, הנחתי אותה על המיטה ויצאתי בשקט מהבית שלה, נסעתי לים, למקום ששם זה רק אני עם המחשבות שלי, אני יכול לחשוב בשקט בלי שיפריעו לי, הגעתי לים וישבתי על החול, חשבתי על אגם אני מאוהב בה בחיים לא התאהבתי, אבל היא משהו מיוחד היא ילדה מיוחדת, לא רק שהיופי שלה מיוחד, האופי שלה פי שניים יותר מיוחד, כשהיא אוהבת היא יכול להרוג אותך מחיבוקים ונשיקות וכשהיא שונאת היא פשוט שונאת, אני אוהב את זה שהיא כנה, היא רגישה בטירוף וגם את זה אני אוהב בה, אני מכור אלייה אל כולה איך שהיא מבחינתי אין בה מגרעות, היא מושלמת בשבילי! אז איך אני משיג אותה? אני בטוח שהיא חושבת שאני רק ידיד או אח גדול כזה ששומר עלייה.
-נקודת מבט נועם-
קמתי בבוקר וירדתי למטה, שם ראיתי את אביב ואגם אוכלות פנקייקים, ״אמא השאירה לי?״ שאלתי את אגם, ״כן יש ליד התנור״ היא אמרה, ״שבעת?״ היא שאל את אביב, ״כן״ אביב אמרה וואו הקול שלה, ״יאלה בואי נלך״ אגם אמרה, ״לאן אתן הולכות?״ שאלתי, ״לעשות עגיל בטבור״ היא אמרה ופערתי את עיניי, ״אמא הסכימההה״ היא צעקה וסתמה את אוזנייה, ״בואי לפה״ צרחתי כשהיא יצאה מהדלת, ״אמאאא״ צעקתי, ״מה יש?״ היא שאלה בזמן שהיא יורדת במדרגות ורוי אחריה, ״מה נראלך שאת מסכימה לה לעשות עגיל בטבור?״ שאלתי, ״תירגע, אני אמא שלה לא אתה״ היא אמרה ורוי צחק, ״אבא יודע?״ שאלתי, ״אבא ידע״ היא אמרה.
-נקודת מבט אגם-
״כאב לך?״ שאלתי את אביב, ״בקטנה״ היא אמרה, אוקיי עכשיו תורי אמאלה, ״תהיי רגועה״ הוא אמר והכניס את המחט, ירדו לי דמעות אבל לאט לאט הכאב עבר, ״וואי חיים שלי זה מושלם״ אביב אמרה לי, ״וואי כן יפה לנו רצח״ אמרתי וצחקנו, ״יאלה לבורגרים?״ שאלתי והיא הנהנה, כן אכלנו פנקייקים לפני שעה ואנחנו עדיין רעבות, הגענו לקניון, נכנסנו לבורגרים ושם היה האחד והיחיד, אופק, שלי.