אגם ואופק

פרק 10- בובת חרסינה

-נקודת מבט אגם-
מיד לאחר שהוא לחץ את ידי רופאים נכנסנו כדי לבדוק אותו והוציאו אותנו החוצה, ״הוא התעורר״ הרופא אמר כשהוא יצא, ״תיכנסו אליו אחד אחד״ הוא הוסיף והלך, ״תיכנסי קודם״ אמרתי לאמא שלי והיא הנהנה ונכנסה, בזמן שהיא בפנים אני חשבתי מה יקרה כשהוא ידבר אליי אני דיי בטוחה שאני אבכה בטירוף, אני כלכך התגעגעתי לקול שלו, למגע שלו, לשפתיים שלו לכל הדבר הזה שנקרא אופק.

-נקודת מבט אופק-
״ילד שלי! אתה לא מבין מה עשית לנו״ אמא נכנסה לחדר, ״מה קרה?״ שאלתי, ״עברת תאונה עם האופנוע לפני ח..צי שנה״ היא אמרה מתקשה לדבר אחרי ששמעה את הקול שלי, ״אני כלכך דאגתי לך ואגם באה לפה יום אחרי יום״ היא אמרה וחייכתי, ״כן?״ שאלתי בחיוך, ״היא אוהבת אותך מאוד, אל תפגע ותיזהר עלייה כמו על בובת חרסינה, היא הפסיקה לחיות ברגע שנכנסת לתרדמת הזאת, בית ספר בית חולים זה נהיה השגרה היום יומית שלה, היא דאגה לך כמו מטורפת ישבה פה ודיברה אלייך בכתה המון, תשמור עלייה אופק אני מדברת איתך ברצינות״ היא אמרה ובחיים לא ראיתי את אמא שלי ככה, ״אמא אל תדאגי אני אוהב אותה״ אמרתי, ״יופי, איך אתה מרגיש חיים שלי?״ היא שאלה וליטפה את פניי, ״בסדר קצת כואבות לי הצלעות״ אמרתי, ״כן יש לך שבר בצלע אבל זה בסדר עכשיו״ היא אמרה ונישקה את ראשי, ״אני אקרא לאגם״ היא אמרה, ״אבא לא בא?״ שאלתי ותקווה הייתה בעיניי, ״אבא עזב כשעברת את התאונה״ היא אמרה והייתי בהלם, זאת אומרת ידעתי שההורים שלי בכאסח עוד הרבה לפני התאונה אבל לא חשבתי שהוא יעזוב כשהבן שלו בבית חולים, ״ממ״ מילמלתי, ״אני אקרא לאגם״ היא מילמלה ויצאה, לאחר דקה אגם נכנסה ונשמתי נעתקה היא מושלמת, ״היי״ היא מילמלה מבוישת, ״מאמי שלי״ אמרתי בקול צרוד, ״התגעגעתי אלייך״ היא אמרה ובכתה, ״תביאי חיבוק יפה שלי״ אמרתי והושטתי את ידיי, ״אני מפחדת להכאיב לך״ היא אמרה, ״נו״ אמרתי והיא התקדמה וחיבקה אותי בעדינות, ״אני אוהב אותך״ אמרתי ונישקתי אותה, ״אני יותר״ היא אמרה וצחקתי, ״את לא יודעת כמה אני אוהב אותך, אי אפשר להסביר את זה במילים״ אמרתי והיא חייכה, ״אני אוהב אותך יותר מהסרטים ומהאגדות״ היא אמרה וחייכתי, ״את מטריפה אותי״ אמרתי וטרפתי את שפתייה, ״אני מאושרת כלכך עכשיו, אתה לא מבין איך דאגתי לך! הייתי כל יום אהוב שלי״ היא אמרה, ״אני יודע, אמא שלי דאגה להבהיר לי שאם אני פוגע בל אני כך מהבית״ אמרתי וצחקנו, ״מתי אני משתחרר מפה?״ שאלתי, ״אין לי מושג, אני אלך לשאול״ היא אמרה וקמה, ״לא תישארי״ אמרתי ומשכתי אותה לשכב לידי, ״מה קרה שלא הייתי פה חצי שנה?״ שאלתי, ״אביב ונועם ביחד, אביב עוזבת ונועם שבור, רועי עזב את הארץ והמורה להיסטוריה עזבה את הבית ספר״ היא אמרה, ״רועי עזב?״ שאלתי, ״כן, הוא נסע בגלל אבא שלו הוא קיבל קידום או משהו״ היא אמרה, ״ממ, איך את יודעת את זה?״ שאלתי בקנאה, ״הוא בא להיפרד ולהצטער על מה שהיה״ היא אמרה, ״נו?״ שאלתי, ״מה נו? לא היה כלום הוא ביקש סליחה וזהו״ היא אמרה, ״בטוח?״ שאלתי כדי להיות רגוע, ״בטוח יחופר״ היא אמרה ונתנה לי מכה לכתף, ״איי איי״ שיחקתי אותה כאילו כואב לי, ״סליחה סליחה חיים שלי״ היא אמרה מיד ואני צחקתי.

-נקודת מבט אגם-
שיחררו את אופק מהבית חולים היום והוא בדרך לבית שלו, אני כבר בחדר שלו רואה סרט, לא יכלתי להגיע לבית חולים ואמא שלו כבר הייתה שם אז באתי אליו לבית, ״היי קטנה״ הוא אמר כשהוא נכנס ונשכב לידי, ״היי״ אמרתי וחייכתי אליו, ״בואי לפה״ הוא אמר ומשך אותי לרגליו, ״דיי! אני אכאיב לך״ אמרתי, ״תשתקי ותני לנשק אותך״ הוא אמר ונישק אותי, אני כלכך אוהבת את הגבר הזה.