אגם ואופק

פרק 11- סיכוי אחרון

-נקודת מבט אגם-
אני, אופק ונועם ישבנו בחדר שלי וחשבנו מה עושים כדי שאביב לא תסע, היא אמורה לנסוע עוד יומיים ונועם בלחץ מטורף, ״אני חושב שאתה צריך ללכת לדבר עם ההורים שלה״ אופק אמר, ״כן נום, זה רעיון טוב, דבר אליהם ישיר תגיד להם כמה אתה אוהב אותה וכמה לא תסתדר בלעדיה״ אמרתי לו, ״אז אני צריך שתוציאי את אביב מהבית״ הוא אמר, ״עליי״ אמרתי, ״מה אני עושה?״ אופק שאל, ״אתה תהיה יפה ותשתוק״ אמרתי ונישקתי אותו, ״חכי שאני יצא לפחות ימגעילה״ נועם אמר וצחקתי, ״הוא כזה תינוק״ אמרתי, ״כמעט כמוך״ אופק אמר, ״תירגע״ אמרתי מזהירה אותו, ״אמאלה, אני מפחד מאמי אל תרביצי לי״ הוא אמר וצחק, ״אתה מגעיל!״ אמרתי, ״אוהב אותך יפה שלי״ הוא אמר ומשך אותי לחיבוק, ״זוז אני צריכה להתקשר לאביב״ אמרתי, ״לא רוצה ולא רוצה״ הוא אמר כמו ילד ואני צחקתי תוך כדי שאני מתקשרת לאביב, ״חיים שלי״ אמרתי כשהיא ענתה, ״אה בובי?״ היא שאלה, ״בואי אליי״ אמרתי, ״נועם בבית?״ היא שאלה, מאז שהיא סיפרה שהיא עוזבת היא מתחמקת ממנו כי היא מפחדת לראות את המבט המאוכזב שלה ממנה, ״לא״ אמרתי, ״סבבה אז אני באה״ היא אמרה, ״בסדר, אופק פה״ אמרתי וניתקתי לפני שתתחיל לחפור שלא בא לה להיות צלע שלישית, ״מקווה שנועם יצליח לשכנע אותם״ אמרתי, ״הוא יצליח, יש לו את זה״ אופק אמר.

-נקודת מבט נועם-
עמדתי מול הדלת של הבית, וואלה פחדתי לא פחדתי מלעמוד ולדבר איתם, פחדתי שזה לא יעבוד ואני לא אצליח לשכנע אותם, תיקתקתי בדלת והלב שלי דפק כמו מטורף, ״כן?״ שמעתי קול, ״זה נועם״ אמרתי מהוסס, ״אביב לא פה״ אמא של אביב אמרה כשהיא פתחה את הדלת, ״אני פה בשבילך האמת״ אמרתי מגרד את עורפי, ״כנס״ היא אמרה וגילגלה עיניים כאילו ידעה שזה יגיע, ״אתה יכול חשבת בסלון בנתיים אני אקרא לבעלי״ היא אמרה ועלתה למעלה, אני חשבתי מחפש את המילים לאמר להם ותוך כדי אני מבין שזה הסיכוי האחרון שלי להשאיר אותה פה ואני הולך על זה, ״כן?״ הם אמרו ביחד מחכים שאתחיל לדבר, ״אממ אז אני לא כלכך טוב במילים, אני אוהב את אביב ואם אני עושה לה נזק והיא באמת הידרדרה בלימודים בגללי, מבטיח אני אקח צעד אחורה אבל אל תרחיקו אותה מפה, אחותי והיא חברות טובות ואחותי תשבר בגלל זה, והאמת גם אני אשבר מזה שאני לא אראה אותה בכל יום, אני כלכך אוהב אותה שאני לא מדמיין את עצמי בלעדיה, אני נשבע שבזמן לימודים אני לא אדבר איתה ולא אתקרב אלייה, רק אל תקחו אותה ממני בבקשה״ אמרתי וקולי רעד, ״מה אתה אומר דוד?״ אמא שלה שאלה את אבא שלה, ״אני חושב שהוא אוהב אותה״ הוא אמר וחייכתי, ״אז אתם לא עוזבים?״ שאלתי, ״לא, אבל אם אני אמצא את הבת שלי בוכה בגללך אתה לא תראה אותה יותר״ אמא שלה אמרה ואני הנהנתי, ״תודה תודה״ אמרתי וחיבקתי אותם והם צחקו ואני רצתי לכיוון האוטו נוסע כמו משוגע, משוגע עלייה.

-נקודת מבט אביב-
״אגמי, מה אני אעשה בלעדיכם?״ שאלתי, ״אל תדאגי יפה שלי״ היא אמרה, ״אופק יקח אותי כל יום אלייך״ היא הוסיפה וגיכחתי, ״מבטיח״ אופק אמר וצחקנו, ״מאמי לך אתה מפריע״ אגם אמרה, ״אה ככה?״ הוא שאל ונזכרתי בנועם כמה שהוא אהב לעצבן אותי, דמעה מצאה את מקומה על לחיי, ״יפה שלי אל תבכי! יהיה בסדר״ אגם אמרה, ״איך בידיוק? אני נוסעת עוד יומיים״ אמרתי ובכיתי הרבה יותר, ״את לא נוסעת לשום מקום״ נועם אמר מפתח הדלת כשהוא מתנשף, ״מ..ה?״ שאלתי מגמגמת, ״דיברתי עם ההורים שלך, שיכנעתי אותי להישאר״ הוא אמר ורצתי לחבק אותו, ״אני אוהבת אותך״ אמרתי לו, ״גם אני יפה שלי גם אני״ הוא אמרה וחיבק אותי יותר חזק.