Love Is Difficulte

3-ההצעה

צחקתי כל כך חזק כשיצאנו מהמסעדה וג'ק הזכיר לי נשכחות מלפני שלוש שנים-
כשאני הייתי בת 17 והוא בן 20.
הוא הסתכל עליי וחייך.הוא תמיד אמר לי שהוא אוהב כשאני צוחקת.
"הייתי כזה אדיוט.היית כל כך יפה ולא ידעתי מה להגיד לך"
מחיתי כמה דמעות שזלגו מצחוקי וחיבקתי את צידו של ג'ק.
"אתה באמת היית אדיוט.מישהו בן 20,חתיך ומושך כמוך,לא צריך לגמגם כשהוא מדבר עם מלצרית בת 17"
"ראיתי אותך ובלעתי את הלשון"
הסתכלתי עליו מלמטה,וחיבקתי אותו יותר חזק.

"אתה לא רציני"
אמרתי מסתכלת על המחזה מול עיני.
"אני לגמרי רציני"
"אתה דפוק!תראה מה אני לובשת!איך אני אמורה לעשות את זה עם שמלת מקסי ועקבים לעזאזל?!"
הוא נאנח ברגזנות."את חושבת שלא חשבתי על הכל לפני?הבאתי לך בגדיים חלופיים,לכי תחליפי.תניחי את השמלה שלך במושבים האחוריים במכונית"הוא אמר ניגש למכונית והוציא משם תיק.
הסתכלתי עליו בהלם."ברצינות?"
הוא חייך והינהן להסכמה.
הרגשתי את כל העיניים של העוברים והשבים עליי,כשקפצתי מאושר על מקומי וחיבקתי את ג'קסון.
"אוי,אני כל כך זכיתי."
"אני יודע.עכשיו לכי תחליפי"

צרחתי כמו ילדה קטנה כשהרכבת ירדה בירידה חדה וכל השיער שלי עף על פניי.
אני חושבת שכל האוכל שאכלנו לפני שעתיים וחצי ירד עם כל הריצות שעשינו ממתקן למתקן,כשאני מושכת את ג'ק והוא משתרך אחריי.
הפקעת כבר ממזמן הפכה למופקעת,והאיפור כבר לא איפור,אבל לי לא היה אכפת.
אני עדיין בהלם שלא הקאתי.
כשהרכבת הגיעה לסופה,כרזה נשמעה ברחבי הפארק-'אורחים נכבדים,פארק השעשועים ייסגר בעוד כ-20 דקות.הינכם מתבקשים להתחיל להתארגן ליציאה'
שילבתי ידיים ברוגז.
"אופ.אנחנו בכלל לא הרבה זמן כאן"אמרתי בעודנו יורדים מן הרכבת.

ג'ק צחק."הספיק לי השעתיים וחצי האלו".
הוא שילב את ידו בידי,ואני הנחתי את ראשי על כתפו.
המשכנו ללכת לכיוון היציאה וכשיצאנו ג'ק משך אותי לכיוון ההפוך מן המכונית.
"בייב.המכונית שם"אמרתי מסתכלת אחורה לכיוון החנייה.
"אני יודע.יש רק עוד משהו קטן שאני צריך לעשות לפני שהולכים"
הוא משך אותי אחריו לכיוון פארק קטן ויפייפה עם אגם ופרגולה לבנה וקטנה באמצע.
אף אחד לא היה מלבדנו,ואני כיווצתי את גבותיי כשלא הבנתי מה אנחנו עושים במקום הזה.

"ג'ק...מה אנחנו עושים כאן?"
התשובה התבהרה לי כשהתקדמנו לפרגולה.
ג'ק שיחרר את ידי והתקדם לעברה,מסתובב אליי.
הרגשתי שאני עוד שניה מועדת.
"סמנתה אהובתי.מהרגע הראשון שראיתי אותך במסעדה לפני שלוש שנים,ידעתי שיהיה משהו בנינו.בחיים לא נמשכתי ככה למישהי ואת בחיים לא תביני את ההתרגשות כשקלטתי שאת מסתכלת עליי אז במסעדה,
ועוד יותר התחרפנתי שהסכמת לצאת איתי.
זה אחד הימים המאושרים בחיי,וזה נמשך עד היום"
הוא עמד שם.
ורדים מפוזרים על הרצפה ונרות דולקים מסביב.

פאק.זה לא קורה!
"אני רוצה שזה ימשיך לנצח.השלוש שנים האחרונות היו בין המאושרות בחיי ואני נשבע לך שאני מוכן להעביר ככה את כל החיים שלי מבלי שיימאס לי"
הוא כרע על ברכו והוציא מכיסו האחורי קופסא ופתח אותה.
טבעת יהלום יפייפיה בצבע זהב נגלתה לעיניי,וכמעט בכיתי כשהוא אמר
"התינשאי לי?"
הייתה בי עוד תקווה שהוא יקום ויגיד שהוא צחק,שהיום האחד באפריל למרות שבכלל אנחנו ביוני,ושהוא לא התכוון ברצינות לכל העסק הזה.
אבל לא.
הוא היה שם,כרוע על הרצפה מחכה שאענה.
"להתחתן..?"מילמלתי מביטה בו,הדמעות עולות בעיניי.
"לא...לא אני לא מוכנה להתחתן"
הוא נראה כאילו חטף סטירה.
"מה?"
"פאקק ג'ק,אני אוהבת אותך.בחיי שאני אוהבת אותך בכל רמ"ח איברי,אבל להתחתן?אני כל כך צעירה,אנחנו כל כך צעירים.אני רק עוד ארבעה חודשים בת 20 ואתה חגגת לפני שבועיים 23.אני לא מסוגלת לזה עדיין"
כשמחיתי את הדמעות מעיניי והבטתי בו,
הבנתי שחירבתי הכל.
"אז זה לא?"
לא יכולתי להוציא הגה,אבל אני בטוחה שהוא הבין.
"מה זה קשור לעזאזל הגיל?אני אוהב אותך!אני פאקינג אוהב אותך!אנחנו גרים ביחד כבר שנהה!גם אם היינו בני עשרה מזויינים הייתי מוכן להתחתן איתך!פאק!אני לא מבין אותך לעזאזל!"
נרתעתי לאחור.
בחיים לא ראיתי אותו ככה עצבני.
"בייב..אני מוכנה להתחתן איתך רק לא עכשיו..."
"אל תביאי לי עכשיו סיפורים מזויינים!אני לא מאמין שבגלל הגיל המזויין את לא רוצה להתחתן"
עכשיו הוא כבר היה על רגליו,בדרך שממנה הגענו.
"לאן אתה לעזאזל הולךך?!"
צרחתי אחריו,אך הוא השאיר אותי מאחור עזב.