Love Is Difficulte

42-אימה

שלשום היה מדהים.
הרגשתי שהתקדמנו ביחסים ברמה שלא ניתנת להסביר,כשהדברים הסגורים במגירות נפתחו וכל הקלפים נפרשו על השולחן.
הייתי במטבח שלי,מחייכת לכוס הקפה שעירבבתי לי,חושבת על סאם ורק עליו.
אני לא חושבת שחשבתי על משהו מלבדו.
קול פתיחת הדלת נשמעה,ואני הסתובבתי עם הכוס ביד,מתבוננת לראות מי נכנס.
וכמו מלאך הוא הופיע למולי,בכניסה למטבח,
מחוייך וחתיך כהרגלו.
הנחתי את הכוס על השיש,מתקדמת אליו.
"שומעת?רציתי לעדכן אותך ש..."
קטעתי את דיבוריו כשמשכתי אותי למטה לשפתיי,מנשקת אותו נשיקה קצרה וחזקה על שפתיו,מתנתקת ומתבוננת בו.
עיניו מיצמצו כמה פעמים מההפתעה.
"לכבוד מה זה?"
משכתי בכתפיי,משאירה את ידיי כרוכות סביב צווארו.
גבותיו התכווצו והוא התבונן סביב.
"לינדה לא כאן,נכון?"
הוא דיבר בלחש שהצחיק אותי.
"ואם כן אז...?"
הוא הביט בי מבולבל,והרים את גבותיו בהתפעה.
"מה את אומרת בדיוק,גברת סמנתה פארקר?"

נשכתי את שפתיי בחיוך,מטיילת עם אצבעתי על חזהו השרירי.
"אני אומרת,שאולי לא אכפת לי שלינדה תראי אותנו מתנשקים.או כל אחד אחר"
החיוך שנפרש על פניו היה שווה הכל.
"את רצינית?"
חייכתי אליו,מהנהנת באטיות שגרמה לו להוריד במהירות את ראשו על מנת לפגוש בשפתיי.
התנשקנו בלהט כהרגלנו,וסאם הניח אותי על האי במטבח.
בעודי צמודה אליו,חיפשתי את אבזם החגורה שלו,מנסה לפתוח אותו,כשסאם החל להתרחק ממני.
"רגע רגע,סמנתה,אנחנו לא יכולים"
הבטתי בו בבילבול,לא מבינה מה יש לו.
הוא ליטף את לחיי,נושק להן.
"באתי להגיד לך שאני נמצא מחוץ לעיר היום.
אני נוסע לאבא שלי.רק רציתי לומר לך להתראות עד הפעם הבאה שניפגש"
יללתי בכי מזוייף והנחתי את ראשי על חזהו.
"אל תלך.אולי אני אבוא איתך?"
הוא הרים את פניי,ונוכחתי לדעת שהוא מחייך בשעשוע.
"זה יום אחד סמנתה.אני בטוח שתישרדי"
הוא הסיט את מבטו והביט למטה.
"אני חושב שמי שלא ישרוד את היום הזה בלעדייך,זה אני"
כיווצתי את פניי בבילבול,והבטתי על מה שהוא הסתכל.
צחקתי בקול כשראיתי את הבליטה המרשימה שלו מנסה בכוח לקרוע את הג'ינס.
"מזל שיש את יד ימין"
"היא לא טובה כמוך"

מצאנו את עצמנו מתנשקים שוב.
"די,די.אני חייב לזוז"
נישקתי אותו בפעם האחרונה.
"אני עושה היום משמרת במועדון.תחזור מהר"
פניו המחוייכות הפכו אט אט לנרגזות,מביטות בי בחוסר שביעות רצון.
נשמתי עמוק,מוכנה לקראת הקרב ובא.
"את צריכה להתפטר מהמקום הזה.לא בא לי בטוב שהז'ק הזה קרוב אלייך כל כך.גם כן הבן זונה הזה.הוא הודיע שכאשר תסתיים הרכישה שלו על המכון שאני עובד בו,והייתי אמור אפילו לנהל,הוא ייעשה כמה שינויים.אני בטוח שהוא מתכנן להעיף אותי לאלף עזאזל"
ליטפתי את לחיו המזוקנת.
"לגבי העבודה בבר,שלא ידאיג אותך.אני לא מעפעפת אליו בכלל.ולגבי העבודה שלך,אל תהיה כל כך בטוח שהוא יצליח להעיף אותך כל כך מהר אם זה התכניות שלו.אני לא חושבת שיוותרו עלייך כל כך בקלות"
שפתיו נצמדו אליי במהירות ובהפתעה,גונבות לי מעט מהנשימה.
הוא ניתק ממני,מתבונן בי בשקט.
"איך זה שזכיתי בך?"
חייכתי אליו,מתבוננת בו ממרום מושבי על האי.
"אתה בר מזל"
הוא צחק וניער את ראשו,ואז התרצן והביט בי.
"אם כבר מדברים על עבודה,אני חושב שאת צריכה לחזור לסיים את התואר שלך בעיצוב פנים"
הבטתי שקטה בהלם מכך שהעלה את עניין עיצוב הפנים.
לא עסקתי בזה כל כך הרבה זמן.
התפלאיתי שהוא זכר את זה בכלל.
"מה?מאיפה הבאת את זה?"
הוא הוציא את הטלפון שלו מהכיס והתעסק בו,ולאחר מספר שניות שם את המסך מולי.
תמונות של עבודות עיצוב שעשיתי לפני כמה שנים טובות הופיעו על מסך הטלפון שלו.
"מה..?"
הוא סגר את הטלפון והכניס לכיסו.
"זוכרת שביקשת ממני לחפש לך במחסן את אחץ המזוודות שלך?אז לגמרי נתקלתי בארגז עבודות שלך ששכן אי שם בירכתי המחסן.
צילמתי את העבודות שלך למכר שלי שעוסק בכל העניין של העיצוב פנים ומעביר קורסים.
הוא ממש התרשם, סמנתה.הוא לא הפסיק לשבח את העבודות שלך"
הייתי המומה ממה שהוא סיפר לי עכשיו.
ונגע לליבי שהוא ככה חשב עליי.
"מי זה המכר הזה שלך?"
"ג'רמי נורדון"
פי נפער לo יפייפיה שסאם מיהר לסגור אותה בעזרת אצבעותיו.
ג'רמי נורדון?
הוא מכיר את ג'רמי נורדון?
ג'רמי היה בערך אחד המעצבים המוכשרים ביותר בשנים האחרונות.
ללמוד אצלו הייתה שאיפה של כל סטודנט לעיצוב פנים.
והוא התרשם מהעבודות שלי?
"מה?איך..?"
סאם משך באגביות בכתפיו,משועשע מהתגובה שלי.
"הוא היה מתאמן קבוע פעם עוד לפני שעברת למכון.עכשיו הוא מגיע מדי פעם"
הייתה לי סחרחורת מהמידע שקיבלתי.
סאם מכיר את ג'רמי וג'רמי חושב שאני מוכשרת.
זה היה פשוט...
לא היו בי מילים.
ידו של סאם אחזה בידי ולחצה עליה.
"סמנתה,אני באמת חושב שאת צריכה לחזור ללמוד"
כל כך הרבה זמן לא חשבתי על זה.
לחזור ללמוד עיצוב פנים?
זכרתי כמה אני אוהבת את זה.וכמה השקעתי בזה.
ופתאום חשבתי.
למה לא?
"אתה חושב?"
הוא חייך לעברי."אני בטוח"
נשקתי לשפתיו קצרות.
"אני שולח לך את המספר שלו.הוא מחכה להודעה ממך"
הוא רציני?
ואני כב חשבתי שלא יכולתי להיות מופעת יותר ממה שאנח עכשיו.
"ברצינות?"
הוא רק הינהן בחיוך,גורם לי לחייך אליו בחזרה.
"אתה פשוט מדהים"