true love -אהבה אמיתית

פרק 13- למה הכל השתנה?

(ניק)

לאחר כמה שעות שבהם בדקו את מתיו והתנו לו מספר תרופות, שחררו אותו הביתה.

עמדנו מחוץ לבית חולים מחכים למונית שתגיע, העברתי את מבטי לכיוונו של מתיו וכאב קטן עבר בליבי כשראיתי את מתיו אל מול עני חבול ומלא תחבושות.
"מה תגיד לאמא שלך?" שאלתי בלחש, לא יודע אם זה בסדר לשאול ובעצם להראות לו את העובדה הזאת שאני יודע שהוא לא נפל ויש הרבה מעבר.
"אני לא יודע,אבל היא בטח כבר ישנה ועד מחר זה יעבור קצת" אמר מנסה לעודד אותי בזמן שהוא זה שצריך לקבל את העידוד.
הנהנתי עם ראשי כהסכמה לא מלאה בזמן שהמונית עצרה מולנו..
הנהג מונית שלח לעברינו חיוך והחל לנסוע.
במהלך הנסיעה הרגשתי כמה זמזומים מכיוון הפלאפון שלי, העברתי מבט אל מתיו לראות שהכל בסדר לפני שהרמתי את הפלאפון אל מול עניי כדי לגלות 5 שיחות שלא נענו ו10 הודעות מספיר. הכנסתי את הפלאפון אל הכיס מתעלם מההודעות כאילו מעולם לא נשלחו אלי ונתתי לנסיעה לחלוף בשקט.

..

"לילה טוב מתיו" לחשתי כשנכנסו אל החדר בשקט כדי לא להעיר את ההורים שלו.
"לילה טוב בייב" הוא לחש כשפיוק מופיע מיד לאחר דבריו. חיוך קטנטן עולה על פניי לפני שעניי נעצמות לשינה עמוקה.

"ניקולאס" שמעתי באוזניי כשעניי עדיין עצומות, שלחתי את ידי לכיון השידה כדי לכבות את השעון המעורר אך התגלגלתי לרצפה ופקחתי את עניי באחת.
"אתה חייב להתחיל להתרגל לעובדה הזאת שאתה כבר לא גר לבד" שמעתי את מתיו אומר כשצחקוק קל נשמע מאחורי גבי.
סובבתי את ראשי בעייפות רואה את החיוך שלו גדל ואת פניו חלקות כמעט לגמרי ללא סריטה או חבלה.
"מה קרה לפנים שלך?" שאלתי מסיר מעיניי את קורי הבוקר.
"מה קרה להם?" שאל כשהוא מעביר אחת מידיו על פניו
"איפה הסריטות..אתמול.." התחלתי לומר אך הוא קטע אותי "או אלה נפלאות האיפור" אמר והתחיל להתקרב אלי באטיות גורם לליבי לפעום.
"קום צריכים להתכונן ללימודים" אמר בלחש כשהוא מדביק אל הלחי הימנית שלי נשיקה עדינה גורם לכל גופי לקפוא.
צחוקו נשמע מחדר האמבטיה כשאני מנסה להתעשת על עצמי מהתקרית שקרתה הרגע.
'ניק מה עובר עלייך?, הוא רק חבר טוב שלך' המחשבות רצות בראשי ללא הרף.

...

(מתיו)

"נתראה יותר מאוחר בייב" אמרתי לו בזמן שחיוך רחב נפרס על פניי, אך ניק החזיר לי רק חיוך קטן ואפנה את גבו מתחיל ללכת לכיוון הבניין שבו הוא לומד, גורם לחיוך שעל פניי לרדת כלא היה.

"איך היה הלימודים?" שאלתי אותו כשיצאנו מהאוניברסיטה.
"בסדר" ענה, שולח את מבטו לכיוון הנגדי מתחנת האוטובוס, "אתה בא הביתה?" שאלתי בחשש עם תחושה לתשובה שלילית.
"לא, אני אבוא יותר מאוחר" אמר כשהוא ישר עונה לפלאפון המצלצל ללא הרף.
"הלו?.." שאל בחשש כשהוא מעביר את מבטו לכיווני
"ביי" אמר לכיווני בלחש והחל לצעוד במהירות לכיוון השני, הנחה יצאה מפי כשהבטתי לכיוון שאליו ניק הלך.

לאחר רבע שעה שבא חיכיתי לאוטובוס הוא הגיע וישר התיישבתי במושב האחורי.
הנסיעה הרגישה לי כמו נצח, היא הרגישה כל כך שונה בלעדיו וחיוך קטן עלה על פניי, לא מאמין איך ילד קטן עם שיער גלי שינה כל כך הרבה בחיי. אך החיוך הזחוח ירד במהירות מפני כלא היה כשראיתי דרך חלון האוטובוס את ספיר קופצת בחיבוק אל זרועותיו של ניק, ואת ניק צוחק.
באותו הרגע הרגשתי שחרב עלי עולמי...

.  

**אני יודעת שנעלמתי להרבה זמן, לא מצאתי את הזמן לשבת ולכתוב אבל עכשיו אני חוזרת ובלי נדר אני אתחיל לעלות פרקים באופן קבוע, אני ממש מקווה שלא עזבתם אותי ואת הסיפור ואהבתם את הפרק.

בקרוב העלה עוד פרקים תגיבו, תצביעו, תביעו דעות כדי שאדע את דעתכם על המשך הסיפור 3> ***