באותו רגע הייתי הבן אדם הכי מאושר.
"בוא" אמרתי לניק ופתחתי את דלת ביתי לרבחה .
הוא נכנס באיטיות ובבישנות מסתכל על כל פינה בבית.
הסתכלתי על ידיו. ראיתי איך הוא רעד.
"תרגיש בבית" אמרתי לו ,לוקח לו את התיק שהביא עם כמה בגדים לשבוע הזה.
*אז הצלחנו לשכנע את אותו בעל הבית ,שעד סוף השבוע אנחנו מפנים את הדירה.
והוא הסכים לאחר ששילמתי את כל החוב שניק היה חייב לו.
אבל ניק לא מודעה לזה. הוא גם לא רצה שאני ישלם לו. *
"היי אמא" אמרתי נכנס למטבח .
"שלום מתוק שלי,איך היה היום באוניברסיטה? " היא שאלה מחייכת אלי.
"כרגיל את יודעת.." אמרתי מסתכל אחורה כדי לוודא שהכל בסדר עם ניק .
"אה..אמא הבאתי לפה חבר שיתגורר פה לזמן מה" אמרתי מסתכל על ניק שהתקדם גם הוא למטבח ,עדיין בביישנות .
"מעולה. אז יהיה לך שוטף לדירה שבא תתגורר "
"כן " אמרתי מחייך .
נכנסו לחדר שלי. והראתי לו איפה הוא ישן .
לאחר שהוא הביט מסביב לחדר הוא נעמד במקום מסתכל עלי בספק .
"בוא תתישב ליידי " אמרתי תופח על המיטה
הוא הסתכל עלי בחשש .אך לבסוף נכנע והתיישב.
הסתכלתי על פניו הרזות והחלקות .ושוב מצאתי אותו בעולם אחר.
" היי ניק " קראתי בשמו מחכה לתגובה.
הדבר היחיד שהוא עשה זה לבהות בקיר
"היי ניק אתה פה? אתה מקשיב לי?" שאלתי אותו. מבין..לא משנה כמה אני יקרא לו הוא לא יענה.
ואז נזכרתי באותו קטע שקרה באוטובוס
כשקראתי בשמו הוא לא ענה עד שקראתי בשמו המלא.
"ניקולאס?" הסתכלתי עליו קצת בספק
"אה?מה?" הוא הסתכל עלי קצת מבולבל עם דמעה שנחתה על פני.
"היי בייב אל תבכה " אמרתי מוכה את הדמעות שזולגות על פניו.
" בייב?"הוא שאל קצת בלחש
"זה מפריע לך שאני קורא לך ככה? " שאלתי מכחה לתשובה שלילית.
הוא הניד את ראשו לשלילה וצחקק קצת.
" אני אוהב לראות אותך צוחק"אמרתי לו. רואה את הסומק מכסה את לחייו.
"תודה שאכפת לך ממני. ואתה מארח אותי בבית שלך" הוא אמר שולח לי חיוך מושלם שגורם ללב שלי לדפוק במהירות.
'ברור שיהיה לי אכפת ממך אני מאוהב בך, הפכתה להיות הסיבה שבגללה אני קם בבוקר ' אמרתי לעצמי בתוך מחשבותי.
"בשביל זה יש חברים לא?" שאלתי מחייך אליו .מחכה לחיוך המושלם שלו.
"נראה לי...אם זה מה שעושים חברים. אני שמח שיש לי חבר" הוא אמר עם חיוך שבור.
"למה אף פעם לא היה לך חברים?" שאלתי מסתובב אליו בישיבת פרפר כדי שאוכל לראות את פניו יותר טוב.
"אני לא בדיוק יודע" הוא נאנח
"כשהייתי קטן הייתי מאוד מחובר להורים שלי.ותמיד שהם לקחו אותי לגן התחלתי לבכות .אז הם נשארו איתי כל פעם.
כל הילדים בגן התחילו לצחוק עלי. חוץ מספיר ,היא תמיד אמרה לי שזה חמוד שלא משנה מה תמיד יראו שאני הילד של אמא "
(ספיר... זאת מהפרק הראשון ששלחה לו הודעה-הערת הכותבת)
"כשעליתי לכיתה א' ההורים שלי מתו...וכולם המשיכו לצחוק עלי. על זה שאני יתום. אבל ספיר תמיד הייתה לידי" הוא אמר עם דמעות בעניו.
ממש כאב לי לשמוע את דבריו בזמן שאני חיי חיים מאושרים עם שתי הורים הוא חיי יתום שכולם צוחקים עליו, חסר שמחת חיים. לא מודע מה זה בכלל חברים. עם העובדה הזאת שהו בן 19.
באתי מאחורי גבו רגלי מושלחות לצידי גופו. וחיבקתי אותו. להראות לו שהוא לא לבד.
וכדי שאוכל לתת לדמעות לרדת בלי שהוא יסים לב.
"אתה יכול להמשיך לדבר " אמרתי מהדק את החיבוק מסביב גופו הדק.
הוא התנשף בכבדות .
"ההורים שלי מתו בגללי" הוא אמר מתחיל לבכות.
הסתכלתי עליו לא מבין מה הכוונה
"הם חיכו לי שאני ירד למטה יכנס למכונית. אם לא הייתי לוקח את הדובי שלי אז הייתי אמור להיות כבר בתוך המכונית והנהג השיכור לא היה פוגע בחוזקה במכונית של ההורים שלי והם לא היו נכנסים בתוך המסאית...ראיתי את זה קורה " הוא התחיל לבכות בכי תמרורים.
הושבתי אותו על בירכי וחיבקתי אותו
"זה לא אשמתך .כל ילד קטן רוצה את הדובי שלו" אמרתי מחבק אותו יותר חזק .
"אני...אני..אשם " הוא אמר בין יבבה ליבבה
"אתה לא אשם בייב" אמרתי מנסה להרגיע אותו.
אני הבנתי למה הוא מאשים את עצמו. הוא תמיד היה לבד ואף פעם לא קיבל תמיכה, ונשאר חסר ביטחון.
וזה מה שכאב לי.
מקווה שאהבתם את הפרק....
אשמח לקבל דעות או הערות. :)
YOU ARE READING
true love -אהבה אמיתית
Romanceשתי נערים נפגשים בדרכם לאוניברסיטה, במקרה שתיהם לומדים באותה אוניברסיטה. הם מגלים את סיפור חיו אחד של השניה... הדברים מסתבכים....האם אהבה תנצח . (סיפור על הומואים)
