קמתי בבוקר וראיתי את ג'ייסון כבר מאורגן והכל. כשהו ראה אותי הוא צחק ואמר לי:"morning sunshine". כמובן שצחקתי התארגנתי והלכתי לראות מה קרה עם כריס. הגעתי לביתן 3 ודפקתי על הדלת. נער גבוהה עם עיניים ירוקות ושיער שחור כחול כזה פתח את הדלת. ישר זיהייתי אותו, זה היה פרסי!
"אממ... פרסי כריס פה?" שאלתי אותו.
לא, הוא בדיוק הלך... מה קרה? הוא ענה לי.
סיפרתי לו הכל. ואל תעזו לחשוב שזה בגלל שאני רוצה שירחמו עלי! אני לא סובלת את זה! הסיבה היחידה שסיפרתי לו זה בגלל שאולי הוא יודע משהו על למה הוא עשה את זה.
הוא ענה לי ואחרי זה הייתי עוד יותר מבולבלת.
הוא סיפר לי שההורים של כריס מתו בגלל שהתחשמלו תוך כדי טיסה לחופשה, והוא האשים ישר את זאוס, וכשראה אותי האשים אותי כי אני בת זאוס. ואו תודה אבא. אתה מסבך אותי בצרות שאני אפילו לא קשורה אליהם.
שאלתי את פרסי שאלה אחרונה:" אתה יודע איפה הוא עכשיו?"
הוא ענה שכנראה ביער ליד הנהר. רצתי מיד משם וצרתי לפרסי תודה. קצתי לנהר הכי מהר שיכולתי במהירות שאני אפילו לא ידעתי שאני יכולה לרוץ. ראיתי אותו. "כריסס" צרחתי. הוא הסתובב ראה אותי והוציא את החרב שלו. אוי לא, אני לא רוצה להילחם בו ובנוסף אין לי נשק!
כריס! התנשפתי. כריס! וכנראה שהתעלפתי. שוב. כי שוב פעם הייתי בחדר הלבן ההוא במרפאה. ואו שתי ימים במחנה והתעלפתי פעמיים. אבל הפעם כירון לא בא וכריס לא ישב בצד אלה כריס ישב על המיטה שלידי, עם רגל חבושה?!
הוא הסתכל אלי בעיניים מתחננות. ניסיתי לדבר אבל לא הצלחתי להגיד כלום. התעלפתי שוב.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק קצר ונחמד. נראלי.
מקווה שתהנו
YOU ARE READING
סיפור חיי המדהים/ פאנפיק- פרסי ג'קסון
Fanfictionאני לא בן אדם רגיל... או לפחות זה מה שהסבירו לי. אני סוג של חצי אדם חצי אל (מההה?!?!?) אני עדיין מנסה לקלוט את זה. מקווה שתהנו מהסיפור
