"אנה תתעורי" שמעתי את קול לא מוכר
"את עוד תאחרי קדימה אנה" הפעם זיהיתי זאת קולה של אימי
"עוד חמש דקות אמא " אמרתי ישנונית
"אמרת לי את זה לפני חצי שעה..." צעקה מהמטבח
"מה" צעקתי תוך כדי שאני קמה מהמיטה
הלכתי לשירותים צחצחתי שיניים ויש רצתי להתלבש לבשתי את זה👇

ויצאתי מהר מהחדר ירדתי ובאתי לצאת
"את זוכרת מה יש היום נכון?" שאלה אותי והנהנתי והוסיפה " תחזרי מהבית ספר ישר לבית ובלי התעכבויות אנחנו צריכים הפעם להגיע מוקדם" ציוותה
הנהנתי ויצאתי במהירות לכיוון בית הספר ולא יכולתי להפסיק לחשוב על החלום התמשך שחוזר על עצמו כל ערב
רצתי לכיוון בית הספר כי הבית ספר קרוב אלי בערך כמו 5 דקות הליכה רציתי לפחות להספיק להגיע לשיעור הראשון
אני לומדת בבית ספר יהודי כך שהשכונה שלי קרובה לשם
נכנסתי וכמו תמיד המורה נזפה בי
"נוו גברת אנה מה התרוץ הפעם?" שאלה כאילו יודעת שאין לי תשובה
"הפעם אני מוותרת לכי תשבי" הופתעתי לשמוע אותה אומרת את זה וישבתי במהירות שלא תתחרט
מוזר תמיד שאני מאחרת היא מענישה קרה לה משהו?
"אייי אנה אנה מתי תלמדיי לא לאחר" מאיה הקניטה אותי עם צחוק
"מתי שתלמדי לסתום"אמרתי בציניות
"ככה מדברים לחברתך הטובה והנאהבת..." צחקה
מאיה היא החברה הכי טובה שלי והיא ואני כמו אחיות..
" חה חה חה מצחיק מאוד" גיככתי בשקט
וכך נגמר לו מהר יום הלימודים
ומאיה ואני יצאנו מהר מהשער והלכנו לכיוון הבתים שלנו
מאיה ואני גרים באותה שכונה ככה שזה קל לנו להיפגש יותר את עם השנייה יותר אני מכירה את המשפחה שלה והיא את שלי ההורים שלנו הם חברים מאוד טובים..
"אנה את באה היום נכון? " שאלה בקול חושד
"לאן?" השבתי בקול בטוח
" אני לא מאמינה שכחת שוב את האודישן.." שמעתי בקולה ביאוס
" אוי מאיה סליחה היום אני לא יכולה את יודעת שהיום אני וההורים שלי הולכים לשם " אמרתי מצטערת
"כן אז פשוט תפסיקי להבטיח לי דברים שאת לא יכולה לקיים כבר חודש שאני חופרת לך על האודישן הזה ואת אומרת שאת הפעם תבואי ותדלגי על זה ..." אמרה כועסת
YOU ARE READING
take me Close To God
Fanfictionבחיים לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות לא חשבתי לרגע על דבר מהבעיות שלי, היה לי כל כך טוב שלא הרגשתי את הזמן עובר לו.... למה תמיד דברים טובים חייבים להשבר? למה הם לא נשארים ועושים אותנו מאושרים? למה שהכל מסתדר תמיד חייב לצוץ לו פריצה של כאב? בחיים לא ח...
