take me Close To God

פרק 8: מחלה?

"גברת אנה היקרה אני מבינה שלא נחת אתמול ואת ישנה בשיעורי" שמעתי קול שהעיר אותי משנתי והתעוררתי למראה הכיתה שאני לא יודעת איך הגעתי אליה בבוקר.
"סליחה גברת תומפסון" התנצלתי ללא כוונה מחכה שתקנה זאת ותעזוב אותי לנפשי.
"פעם הבאה חדר המנהלת.... הילדים של היום לא ישנים ומתפלאים למה נכשלים..."אמרה ומלמלה את החלק האחרון.
הסתיים השיעור והלכתי לכיוון מאיה.
"תראו תראו מי באה" אמרתי בקול. "הוא שכח" תקפה בעצב. "מה מי שכח?" שאלתי "טום שכח שהיום אנחנו חוגגים שנתיים" אמרה כמעט בבכי ולקחתי אותה במהירות לשירותים שלא יראו אותה בוכה ויחטטו בחייה כל הצבועים.
"מאיה אני בטוחה שיש לזה הסבר לא נראלי שהוא יכול לשכוח שנתיים איתך זה מלא זמן.." אמרתי לה בקול מבין אף שאני יודעת שטום מתכנן את זה שלא תדע את ההפתעה.
"רבנו בבוקר על זה והוא פשוט לא בא אליי כמו כל פעם שאנחנו חוגגים ולא אמר לי כלום , התקשרתי אליו ושאלתי אותו איפה הוא אמר שהוא בבית עייף ואמרתי לו שמצידי יחנק בשינה" חברה משוגעת יש לי. אבל צחקתי בקול רם ודמיינתי איך הפרצוף שלה יהיה שהיא תראה את ההפתעה שטום תכנן לה.
"מאיה אל תהיי עצובה לא נראה לי שהוא שכח תנסי לדבר איתו אולי הבנת לא נכון" אמרתי לה עם חיוך קטן. "את יודעת מה את צודקת אין מצב שהוא ישכח אני סומכת עליו".
שיחה נכנסת
מוזר לא היה רשום שום מספר וזה לא דניאל כי כבר שמרתי אותו.
עניתי "הלו?" שאלתי
"הגעתי לאנה נולן?" שאל הקול הגברי בטלפון שלא היה מוכר לי כל כך.
"כן" הודתי.
"אה טעות" אמר בקול ממהר וניתק.
סיום שיחה
אוקי מה זה היה עכשיו ?? "מי זה היה" שאלה מאיה.
"אין לי מושג , הוא שאל אותי אם אני אנה נולן  ואמרתי שכן ואז הוא פשוט אמר שזו טעות וניתק..." אמרתי מבולבלת.
"כנראה מישהו קריפי בבית ספר עזבי זה סתם" ניסתה להרגיע אותי ויצאנו לכיוון השיעור הבא.
וכך עבר לו היום בבית ספר ומוזר, לא ראיתי את דניאל היום. סיימתי  שעתיים לפני מאיה והלכתי לכיוון החניה של בית הספר שבו חיכה לי היצור המכוער שנקרא טום.
נכנסתי לאוטו חיבקתי אותו ואז ישר הרבצתי לו בכתף.
"אאו יצור למה זה היה" שאל ושם את ידו על המכה שקיבל .
"זה על הבוקר שמאיה הייתה פגועה.." אמרתי לו בכעס מזויף.
"אבל חשבתי שסיכמנו על זה" אמר בכאב.
" אני יודעת אני סתם נהנת להכות אותך" צחקתי.
"אחת - אפס יצור" אמר בהרמת גבה.
נסענו לארגן הכל כולל הכל את הבלונים , את הפריטים של ההפתעה בים  ועטיפת המתנות קיצר הכל .
מיד לאחר מכן שחזרנו טום אמר לי ששלח את ההודעה למאיה ושאני ילך לארגן אותה.
הלכתי לביתה וראיתי את מאיה ישנה ופשוט היא הייתה חמודה אבל אני חברה רעה ואני יודעת שהיא הולכת להרוג אותי, חיברתי רמקולים לטלפון ופשוט שמתי על פול ווליום והערתי אותה.
"מאיה לקום" צעקתי והיא קמה ופשוט רצה אחריי בכל הבית.
שנרגענו אמרתי לה שפניי לשלום ובאתי רק לעזור לה להתארגן.
היא שאלה שאלות ואמרתי לה שרק תשים ותשתוק .
אחרי התארגנות של מקלחת ובגדים ואיפור לקח לנו שעתיים וחיכיתי איתה לטום שיגיע כמובן שמאיה שאלה אותי שאלות ולא יכולתי להרוס לה את ההפתעה וסימסתי לטום שיגיע מהר.
הוא אמר שהוא בחוץ וירדתי עם מאיה לכיוון טום והיא פשוט התרגשה וקפצה על טום בנשיקה.
אחרי שהם התנשקו שעה מאיה חיבקה אותי והודתה לי ונכנסה לאוטו.
"תשמור עליה טום" אמרתי באזהרה וחייכתי לעברו.
" בטח יצור" אמר בגיחוך. "אה ותהנו"  חייכתי לעברם והם נסעו.
חזרתי הביתה עייפה ומותשת מהיום הזה והלכתי לכיוון המיטה, וחשבתי על חבר כמו טום. הם היו היום כל כך חמודים והסתכלו אחד על השני בחיוך מאוהב והערצה ואני מתפללת שיום אחד אני ירגיש ככה.
-
מצאתי את עצמי בבוקר במיטתי עם כאבים ורצתי לכיוון השירותים ופשוט הקאתי את הכל מאתמול ולא הפסקתי להקיא כל הבוקר ואמא שלי כנראה התעוררה מהרעשים של הקאתי ועזרה לי להוציא הכל וליטפה לי את גבי והביאה לי מגבת למקלחת אחרי. וקבעה לי תור לקופת חולים.
"איך את מרגישה?" שאלה אותי בדאגה. איך היא דואגת לי אחרי כל הימים שלא התייחסתי אליה ואל אבא?
"איך?" שאלתי
"איך את דואגת לי אחרי שהתנהגתי אלייך ולאבא מגעיל?" שאלתי אותה נבוכה ועייפה.
"אוי אנה את הילדה שלי גם אם תתייחסי אלי הכי מגעיל אני עדיין יאהב אותך תמיד" אמרה עם חיוך אמהי תוך כדי שהיא ליטפה את שערי.
" אני מצטערת אמא, פשוט נפגעתי מזה שלא שיתפתם אותי דבר כזה שיכול להשפיע עליי" התוודאתי על כל מה שהרגשתי באותו זמן.
"אנה זה גם אשמתנו ידענו שתכעסי אם לא נשתף אותך לפני, פשוט פחדנו שתשנאי אותנו על זה מאז מה שקרה לך. ומאז הריב אני ואביך התגעגנו אלייך והבנו שהיינו טיפשים שלא שאלנו אותם לפני מה דעתך הרי זה משפיע גם עליך, ואני רוצה שתדעי שלא משנה מה תחליטי תמיד נהיה לצידך את הבת שלנו ומאז שבאת לעולם הבאת לנו רק שמחה" אמרה בחיוך.
"תודה אמא אני שמחה לשמוע " חייכתי אליה וחיבקתי אותה. שיערה המתולתל הסתבך באצבעותי ועינייה הירוקות דמעו בזמן שחיבק אותי ובאותו רגע רגש הגעגועים עלה עם החיבוק.
אחרי כמה דקות שהתעדכנו רצתי שוב לכיוון השירותים ואמא אחרי מחזיקה לי את שיערי ובאותו רגע הרגשתי חלשה מאוד.
" אמא אני.." ופתאום ראיתי שחור.
-
התעוררתי בחדר לבן ובמיטה לא נוחה וזיהיתי שאני בבית החולים, וניסיתי לקום לכיוון השירותים וכאב לי כל הגוף וכשהצלחתי הורי נכנסו לחדר ואמי ניסתה להושיב אותי בחזרה.
"אסור לך לקום יפה את צריכה לנוח" אמרה בדאגה.
"מה קרה לי? " שאלתי אותם.
" התעלפת אתמול בבית ואת עכשיו באשפוז"
אמרה האחות אני מניחה שנכנסה לחדר ובאה לכיווני.
"אוקיי אנה אני יעשה כמה בדיקות שגרתיות לבדוק אם את בסדר אחרי שנחת" הודיעה לי והנהנתי והיא התחילה לשאול אותי שאלות אחרי שבדקה.
"מתי אכלת פעם אחרונה?" שאלה.
"לפני יומיים" עניתי לה.
"ומה אכלת?" שאלה בשנית,
"תפוח נדמה לי" עניתי לה עייפה.
"אוקיי, תודה מתוקה" אמרה וקראה להורי לבחוץ.
אחרי חצי שעה שבה הספקתי להתפנות ולחזור .
שלחתי הודעה למאיה .
ל: מאיה הבסטי
מאיה אני בבית החולים סיפור ארוך איך היה?
הודעה התקבלה מ: מאיה הבסטי
מהה קרהה אני עכשיו באה איזו קומה את וחדר.
ל: מאיה הבסטי
הכל בסדר מאיה את לא חייבת לבוא אני יחזור בקרוב.
הודעה התקבלה מ: מאיה הבסטי
ממש לא חמודה אני באה. יאללה להגיד חדר וקומה.
ל: מאיה הבסטי
טוב , קומה 2 של אישפוז ילדים וחדר את תראי את אמא שלי שם.
הודעה התקבלה מ: מאיה הבסטי
אני אצלך עוד שעתיים.
התנתקתי והייתי עייפה ושקעתי לשינה  קצרה קמתי לצחקוקים של מאיה שדיברה בטלפון והסתכלה לכיוון החלון ופשוט חייכתי ששמעתי אותה צוחקת מגיע לה להיות מאושרת ואני מבורכת שיש לי אותה בתור חברה. אני נשמעת קיטשית אבל פשוט אני שמחה בשבילה היא נראת זוהרת מתמיד.
היא הסתובבה לכיווני וחיבקתי אותי תוך שנייה ואמרה שהיא מדברת עם תום ושמה אותו על רמקול.
" יצור איך את מרגישה אני ממש מצטער שלא באתי היום היה לי עבודה..." התנצל ואמר.
"שטויות הכל בסדר יצור" הודעתי לו בגיחוך בקולי החלש.
" אוי יצור את נשמעת לא טוב את בטוחה שאת בסדר?" שאל ודאגה נשמעת בקולו.
"שתוק תום" מאיה אומרת.
"אוקיי רק שאלתי טוב אני חייב לחזור לעבודה חולה עלייך יפה שלי גם עלייך יצור תרגישי טוב" אומר ונפרדנו ממנו בפאלפון.
"אוקיי מה זה היה?" אני שואלת את מאיה שראתה סמוקה מתמיד.
"על מה את מדברת?" שאל ה שעדיין לחייה היו אדומות.
"מה קרה אתמול? " שאלתי בסקרנות.
"הדבר הכי יפה אברר" אמרה בחיוך רחב.
הסתכלתי עליה ובחנתי ובחנתי את פנייה. אין מצב.
"מאיה אני כל כך שמחה בשבילך סוף סוף" הבטתי בה בשמחה.
"שששש" אמרה לי לשתוק והייתי נבוכה.
"איך זה היה ?" שאלתי אותה בהתרגשות.
"בהתחלה ממש התלהבתי ואחר כך נסחפנו שהיה קצת מבוכה והוא פשוט אמר לי כל הזמן שהוא אוהב אותי ושמר עליי וכל שנייה שאל אותי אם אני בסדר ואז זה קרה..." אמרה שדיברה בהערצה על טום.
"אומיגוד אני כל כך שמחה בשבילכם" אמרתי מתכוונת לכל מילה.
"תודה את החברה הכי טובה שלי ואני כל כך אוהבת אותך.."אמרה וקפצה עליי בנשיקות.
טיפשה הילדה הזאת.
"מאיה אני נחנקת..." אמרתי תוך כדי שהיא מוחצת אותי בחיבוקה.
"אז מה קרה למה את נכנסת למקום הזה?"פנייה השתנו מהחיוך לרציניות.
"האמת אני לא יודעת... אני רק זוכרת שאתמול לא הפסקתי להקיא בבוקר ושדיברתי עם אמא שלי ואז הקאתי שוב ואז התעלפתי..."
"אוי אנה את כזאת משוגעת הבהלת אותי..." אמרה ועצבני נשמע בקולה.
"לא לא, אף אחד לא עצוב" אמרתי בחיוך
" העיקר שנהנת ואת וטום עברתם לשלב הבא סוף סוף" חייכתי לכיווננו את החיוך הכי גדול שליי.
"לא אנה אני דואגת לך עכשיו ותכף נשמע מה יש לך..." אמרה בדאגה.
האחות נכנסה יחד עם הרופא והוריי.
"אנה נכון...?" שאל.
"כן"
"בהתחשב בכל התופעות שלך שבאת לפה במהלך השנים גילינו שיש לך אנמיה..."
טם טם טם...
חחחח בנות אני מקווה שהסיפור מוצא חן בעינייכן.
אני יודעת שאין פה את דניאל אבל בקרוב מאוד הוא יבוא😉.