take me Close To God

פרק 7: יום כעוס

קמתי לעוד יום חדש המלא אנרגיות מהרגיל
וישר עשיתי את כל מטלות הבוקר במהירות ואפילו התאפרתי, שזה די שונה כי אני אף פעם לא מתאפרת אבל היום הוא שונה ורציתי שיראה כך.
עבר כבר שבוע מאז שהחלטתי לא לדבר עם הורי ואני חושבת שלכעוס עליהם לא ישנה כלום אז המחשבות לסלוח להם נודדות למוחי מדי פעם.
הלכתי לכיוון בית הספר ונכנסתי לרחבת השכבה שלנו ומאיה היתה עם טום שתמיד בא לביקור פעם בכמה חודשים בשביל מאיה ובשבילי. "קרצייה מה הגעת מוקדם.." הטיף בי טום. טום הוא כמו אחי הגדול שמעולם לא היה לי ואני כמו אחותו הקטנה שלא הייתה לו שנינו ילדים בלי אחים בבית ולכן יש בינינו חיבור של אחים והוא ומאיה ביחד זה רק פלוס ככה שלא אכפת לנו להראות שאנחנו אוהבים להציק ולרדת אחד על השני.
"אותו שאלה כלפיך קוף.."עקצתי אותו בחזרה. "אני פשוט מוקפת בילדים קטנים.."אמרה מאיה בגיחוך וכולנו צחקנו וחיבקתי את טום. התעדכנו אחרי הרבה זמן שלא התראינו, ובדיוק טום ליווה אותי ואת מאיה. וחיבקתי אותו ובדיוק פגשתי במבטו של דניאל הכועס? מה יש לו ככה על הבוקר ?
נפרדנו מדניאל ונכנסנו לכיתה ומאיה התחילה לשאול אותי שאלות על המבחן שאמור להתקיים היום ואני לא הקשבתי.. כל מה עניין אותי כרגע זה למה דניאל כל כך היה עצבני עליי בבוקר במיוחד אחרי מה שקרה אתמול.
פלאשבק
החלטתי ללכת לסיבוב בפארק אחרי ששיעמם לי בבית וישבתי לי על הספסל בעוד ששערי עף אחורה מהבריזה שהייתה בפארק.
והבטתי ההולך ושב בפארק הירוק ואחרי כמה זמן ראיתי את דניאל מגיע עם ילד קטן לכיוון הפארק וחשבתי לעצמי שזהו אחיו הקטן ולחש לו שילך לשחק אני מניחה ובא לכיווני והתיישב על ידי.
"לא חשבתי שאראה אותך כאן.."אמר לי בקול נמוך שגרם לי צמרמורת נעימה בגופי כאילו שמילותיו מלטפות אותי .
"האמת שגם אני לא כלפיך" אמרתי אחרי זמן קצר של שתיקה, "טוב אם ככה אני מקווה שאראה אותך יותר בסביבתי" אמר בחצי חיוך.
בחרתי שלא לענות ולהנות מהרגע המרגיע הזה של היום. הפארק תמיד היה מקום אהוב אצלי . תמיד אהבתי לנוח פה, לחשוב ואפילו סתם לשמוע קצת מהטבע ומהציפורים המצייצות אני חושבת שאתגעגע אל זה הכי הרבה.
אחר כך מצאתי את עצמי מתעוררת על כתפו של דניאל בעודו ער ומסתכל בניידו ומתכתב עם אמו ושאל כנראה אם אחיו הגיע הביתה בשלום ואני עוד מובכת מזה שראשי עדיין על כתפו.
קמתי מכתפו "סליחה דניאל שנרדמתי כנראה שאיבדתי את תחושת הזמן..." התנצלתי לפניו." זה בסדר גמור ראיתי  שהיית עייפה ופשוט לא יכולתי להעיר אותך היית כל כך שלווה ועם זאת יפה שלא יכולתי" ומיד הסמקתי כעגבנייה לאור המבוכה שנוצרה בינינו.
ומיד אחר כך דניאל ליווה אותי הביתה וכל הדרך דיברנו האמת אני לא יודעת כל כך על מה פשוט הסתכלתי על עיניי הירוק דבש היפות של דניאל והתהפנטתי מיופיו.
איך כל פעם מחדש אני נדהמת יותר ויותר שאני קרובה אליו. שהגענו לפתח ביתי היה רגע של מבוכה בינינו ולא ידענו איך להיפרד ופשוט החלטתי לחייך ולומר "תודה דניאל על הכל" ואז פתאום לא יודעת מה נכנס בי נישקתי אותו בלחי שלו ומלחץ מהתגובה ברחתי הביתה. וישר עליתי לחדרי וראיתי אם עדיין נשאר שם אבל הוא הלך כבר.
סיום פלאשבק
היום בבית הספר עבר לו רגיל וראיתי את דניאל מדבר עם שירה ילדה שמסתובבת בקפיטריה עם אלה שבאים למאיה.ונראה שדניאל שם לב שאני כאן והסתובב לכיוון שירה והמשיך לדבר איתה כאילו הסתכל על משהו שקוף. לא אשקר די נפגעתי הוא פשוט התעלם ממני והמשיך אחרי מה שקרה אתמול. רצתי לכיוון הרחבה של בית הספר ונתקלתי במישהו."את בסדר יצור?"אמר מישהו עם קול מוכר שישר זיהיתי ללא הרף.
זה היה טום."קוף אין לי כרגע מצב רוח אז.."התעצבנתי "אההה מי זה הגיבור שעצבן את אחותי? רק תמסרי שם והוא גמור..."אמר בדאגה ."אין צורך יצור פשוט עובר עלי יום לא קל"אמרתי עייפה."מה אתה עושה פה בכלל?" שאלתי "מה תמיד אני צריך סיבה ? מה אסור לי לבקר את חברה שלי ואחותי היצורה...?" התלוצץ "טוב בסדר מאיה יוצאת עוד שעה מה אתה עושה כאן אם כבר היית בא עוד שעה גם מכוער וגם דפוק"עקצתי וצחקתי. "יואו את האחות והחברה הכי חמורה שראיתי.."עקץ בחזרה "אאוץ' וזה למה?" שאלתי וצחקתי "כי אם את לא זוכרת טוב קופה מחר אני ומאיה חוגגים שנתיים ביחד ואת אמורה לדעת יותר טוב מכולם וגם הבטחת שתעזרי לי עם המתנה לפני שבועיים" אמר.
"יואו איך שכחתי יואו מזל טוב לה שסבלה אותך שנתיים"צחקתי "מה עם כל העקיצות האלה היום הרגת אותי"גיחך והוסיף "טוב היום אני סולח כי את עוזרת לי נכון???" התחנן ושאל עם עיניי כלבלב. "טוב קרצייה מתי אתה רוצה להפגש?" שאלתי אותו .
"יש עכשיו אם אפשר פליז פליז"התחנן בשנית 
"טוב טוב הרגת אותי אתה והעייני כלבלב שלך..."באותו רגע שאמרתי טוב טום חייך חיוך גדול ומחץ אותי בנשיקה גדולה בלחי והרים אותי כאילו אני נוצה כמו ילד קטן.
"יאללה מטורף אין את כל היום" צעקתי ופנינו לעבר המכונית של טום.
התחנה הראשונה שהגענו זה ה-ק-נ-י-ו-ן וישר רצנו מחנות לחנות יותר נכון טום רץ אחרי וקנינו למאיה מלא בגדים שבטוח חצי מהם היא תלווה לי וישר פנינו לחנות בשמים ויצאנו משם עם שני בשמים בניחוח שמאיה אוהבת ומשם פנינו להפתעה האחרונה לחנות תכשיטים יקרה שבה טום קנה למאיה צמיד זהב יפה עם לב פשוט כטעמה של מאיה פשוט וקלאסי. סיימנו שם בסביבות שמונה וטום לקח אותי לביתי והודה לי על העזרה בהכל והבטיח לי בתמורה לעזרתי היום שנלך רק אני והוא לפיצה ולערב משחקים בפליסטיישן ,שברור אני הולכת לקרוע אותו כרגיל אין אנחנו חנונים גמורים.
התעייפתי מכל היום הארוך הזה ונכנסתי להתקלח וישר נכנסתי למיטה ומיד לפני שבאתי לשים את הראש היתה לי הודעה ממספר לא מזוהה שרשום בו שאם אני יכולה יכולה לרדת. בדקתי בחלון את דניאל והוא נופף לי והבנתי שזה הוא.
דניאל נראה שהוא לובש קפוצ'ון שחור כשחצי כובע הקפוצ'ון מכסה את ראשו והבלורית נופלת על פניו ומראה לו מראה יותר מושך וגינס קרוע שחור ונעלי אדידס שחורות עם הסמל עליהם, וכשעינייו היחידות היפות בחשכה זוהרות כאור הלבנה ומביאות להם מראה מיוחד ביותר.
"דניאל מה אתה עושה כאן?" שאלתי חשבתי שאחרי היום אני האחרונה שירצה לראות.
"אני באתי לכאן לומר לך שאני מצטער על היום.. ראיתי שרצת"פניו נראו לחוצות כאילו המילה הבאה שאני יאמר מהפה תשלוט בהכל.
"דניאל זה בסדר אל תדאג" למרות שמבפנים הייתי טיפה פגועה מהיחס היום כנראה ששכתי כיוון שהקניות למאיה הסיחו את דעתי. " חוץ מזה הייתי אמור לדעת שיש לך חבר ופשוט כעסתי על הנשיקה של אתמול ושבחור אחר מחבק אותך זה קצת עצבן אותי וכמובן אני יצאתי פה הטיפש ידעתי שתרצי אותי כידיד ולא מעבר כנראה לא פירשתי את זה נכון..." התנצל על משהו שלא הבנתי חבר אין לי חבר."על מי אתה מדבר?" שאלתי
"על מי שחיבק אותך ואת חברה שלך מאיה אם אני לא טועה ליד הכיתה ו ראיתי אתכם לאחר מה שקרה שהוא נישק אותם והרים אותך"אמר הטיפה ביאוס בקולו.
"אההה אתה מתכוון לטום? לא דניאל הוא לא חבר שלי הוא חבר של מאיה. ובכלל הוא עשה זאת כי עזרתי לו כדי להכין למאיה הפתעה מיוחדת בשביל חגיגת השנתיים שלהם כזוג וחוץ מזה הוא כמו אח בשבילי אומנם יצור אבל אח..." גיחכתי ואמרתי לו. וישר אחרי ההסבר הארוך וההבנה של דניאל לאחר זמן קצר אשר הפנים נראה שכאילו ירדה לו אבן מהלב וזה היה מראה די מצחיק ולא יכולתי שלא לחייך. " מה מצחיק אותך גברת אנה על זה שאני כרגע התוודאתי על רגשותיי כלפיך או על העובדה שיצאתי אדיוט?" חייך ושאל אותי.
"האמת גם וגם אבל לא ידעתי על הרגשות האלה..." אמרתי בחיוך מובך. "תראי אם זאת הדרך שלך להראות שאין לך שום כוונה להתחיל משהו כפי או כלפי מערכת יחסים אני מבין זה בסדר אני לא מוכן להתחיל פה משהו שהוא יחייב אותך למשהו" אמר ברצינות והסתכל עליי אחרת בעיינים סקרניות המחקות לתשובה שלי ומצד שני ניסה להסתיר זאת בכך שבחן את פני וניסה לחייך כדי שלא יראה לחוץ.
אוקיי אנה תתאפסי על עצמך הרגע הוא אמר שהוא מרגיש אלייך משהו ואני רק רציתי לצעוק כן גם אני אבל יודעת שאראה נואשת אם אצעק זאת.
"דניאל אני.."נקטעתי על ידי הורי ששאלו מי בדלת ומיד מיהרתי לומר לדניאל ללכת  וכשנדבר על זה בפעם אחרת. וכך הלך לי ההזדמנות לומר לדניאל מה אני באמת מרגישה כלפיו.
וכך הסתיים עוד פרק..
מרתון בקרוב מאוד
😜😘
שלכם באהבה אורטל⁦❤️⁩