מומלץ לשמוע את השיר עם הפרק...
אנה...
אחרי מה שקרה אתמול עם אמא שלי לא נרדמתי כל הלילה, ישבתי מול החלון וחשבתי על הכל על המעבר, על
איך זה יסתדר לי ואיך ההורים שלי מסתירים ממני דברים אבל בעיקר חשבתי על דניאל.
על מה שקרה אתמול במטבח ואיך אני מרגישה כלפיו משהו ואיך חיוך אחד קטן שלו יכול להמיס אותי.
מתברר שאחרי שעליתי לחדרי הוא יצא מהבית ואחר כך גם משפחתו.
ראיתי אותו מחוץ לביתו בגינה הסמוכה נצמד לגדר ומביט לכוכבים חושב.
הוא נראה מתוסכל ועייף כאילו סירב להראות רגשות . אולי גם לו המעבר היה קשה, בטח היו לו שם חברים ובני משפחה שעזב והכי חשוב אולי גם חברה.
אבל לומר את האמת אני די שמחה ועצובה בו זמנית שעבר.
אני שמחה שנפגשתי איתו ועצובה שהוא בא דווקא עכשיו שאני עומדת לעזוב ואולי לעבור את אותו הדבר שהוא עובר...
אני חייבת להודות שהוא דיי נראה טוב ככה.
אחרי שעה שישב בחוץ הוא נכנס לביתו.
דיי התבאסתי שהוא נכנס אבל הייתי דיי עייפה אבל בכל זאת לא הצלחתי להרדם.
התחלתי להתארגן בסביבות 6 לבית הספר , חשבתי בהתחלה על לא ללכת אבל בסוף החלטתי שכן ובנוסף
לא היה בי עוד כוח לריב עם ההורים שלי על זה.
לבשתי את האאוטפיט הבא:
וירדתי למטה והכנתי לי נס קפה כדי להתעורר טיפה ויצאתי מהבית לכיוון בית הספר .
נכנסתי לשער והיו איזה 2 ,3 ילדים , נכנסתי לכיתה והנחתי את ראשי על השולחן בעוד שכמה
דקות אחריי נכנסו תלמידים לכיתה וזה המשיך. כשהמורה באה התחלתי להרים את את הראש בלית בררה
ולהוציא את החומר . הכיתה החלה להיות רועשת והמורה צעקה עליהם להפסיק ובדיוק המנהל נכנס לכיתה
והמורה הציגה אותו אבל כנראה שלי זה היה מיותר....
עמד שם לא אחר מדניאל שישר קלט אותי ובהה בי . "תכירו כיתה י'3 את התלמיד החדש" הציגה אותו המורה בחיוך.
"אני דניאל בן 16 ועוד חודשיים אני בן 17 ועברתי אתמול עם המשפחה שלי וזהו" אמר ממשיך להסתכל ישירות
אלי שאפילו הבנות שבהו בו בחולמניות לא יכלו לפספס והסומק לא איחר להגיע ללחי והסטתי את מבטי לעבר הרצפה במהירות.
המורה הזמינה אותו לשבת ליד אחד מבני הכיתה והוא ישב באותה שורה וקרוב אלי ויכולתי להרגיש את מבטו
המסתקרן עליי ושהחלטתי להציץ לעברו הוא כבר פנה את מבטו אל הלוח.
אחרי חצי שעה של שיעור מאז שהוא התיישב הושמע הצלצול ומיד אספתי את דבריי והלכתי במהירות לכיוון השרותים.
התקשרתי למאיה לבדוק איפה היא מתברר שהיא החליטה שהיא מתחילה בתשע בגלל הצילומים שהיו לה אתמול .
היא מדגמנת לחברות מצליחות בעולם ולפעמים היא צריכה ליסוע עם אמה מחוץ לעיר ולחזור בשעות מאוחרות.
"היי מאיו הגעת?" שאלתי
"אני בשער ניפגש בלוקרים?" השיבה בשאלה
"קיי" אמרתי לה וניתקתי את השיחה. הסתדרתי קצת במראה ויצאתי לכיוון הלוקרים ושם ראיתי את מאיה.
קפצתי עליה וחיבקתי אותה מאחור. "שמנה אחת הבהלת אותי" צעקה עליי מבוהלת ואני נשפכתי מצחוק .
והיא הסתכלה עליי כועסת ואז התחילה להיקרע מצחוק גם, עד שנרגענו עברו להם כמה דקות.
ולקחנו את הדברים מהלוקר והלכנו לכיוון כיתת מתמטיקה. וסיפרתי למאיוש את כל מה שקרה הבוקר
חוץ מהקטע שהוא שכן שליו מה שקרה אתמול .
"מה אני חייבת לראות איך הוא נראה" התלהבה ואמרה .
"לא תאמיני לי שלא עדיף" אמרתי לה בטון טיפה רגוע כדי לא לעורר חשד.
מאיה יכולה לקלוט אותי מקילומטר .
"למה קרה משהו ביניכם ? אתם מכירים כבר?" שאלה בסקרנות.
"לא"אמרתי , מאיה המהמה והסתכלה עליי במבט המוזר שהיא תמיד עושה כדי לקרוא אותי.
ואני ניסיתי להשאר אדישה למצב שלא תשים לב.
"טוב אז לא אכפת לך שנשב שולחן לידו"קבעה מאשר שאלה.
"מאיה אני מזכירה לך שיש לך חבר.."אמרתי בטון מזהיר והיא גלגלה עיניים
"אז מה זה לא אומר שעכשיו אני מתחילה איתו.." אמרה מרימה גבות.
טום אם אתה תשמע על זה תסלח לי שלא עצרתי אותה ואת השגעונות שלה כלפי.
הסכמתי בלית ברירה ומתפללת שדניאל לא יאמר למאיה שהוא מכיר אותי.
אני מכירה אותה היא תחפור לי עליו עד שנהפוך לזוג וככה זה קרה עם כל בן שהתחיל איתי וכמובן שבסוף דחיתי אותם.
חוץ מזה אני לא מעוניינת להיקשר אליו מספיק שיש לי אותה להתגעגע ולא עוד מישהו , אני עוד לא מאמינה שאני יעבור בסוף השנה שזה בערך עוד חודשיים.
נכנסנו לכיתה והתיישבנו איפשהו קרוב לאיפה שישב .
הוא הסתובב אלינו...
"הייי..." אמר
וואו זה היה פרק ארוך
בנות זה חשוב לי שתקראו זה נותן לי מוטיבציה לשבת ולכתוב לכן למרות שיש לי בגרויות בקרוב אז לפחות לכתוב תגובה יהיה נחמד או להצביע
אוהבת
YOU ARE READING
take me Close To God
Fanficבחיים לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות לא חשבתי לרגע על דבר מהבעיות שלי, היה לי כל כך טוב שלא הרגשתי את הזמן עובר לו.... למה תמיד דברים טובים חייבים להשבר? למה הם לא נשארים ועושים אותנו מאושרים? למה שהכל מסתדר תמיד חייב לצוץ לו פריצה של כאב? בחיים לא ח...