"בסדר גמור." הוא ענה והסתכל עליי במבט רציני וטיפה מפחיד. "אני אספר לך הכל."
-לפני חמש שנים-
"הא?! מה קרה? למה אתה בוכה?" שאלתי כשראיתי ילד עם שיער יפה וארוך, יושב על קורה בגן השעשועים הנטוש.
הילד לא ענה, הוא המשיך לבכות ולא ידעתי מה להגיד לו, אני החלטתי לשבת לידו עד שיסיים לבכות. אני אף פעם לא הצלחתי לעודד מישהו, לפי מה שזכור לי. השיער שלו היה כל כך יפה, עד שרציתי לגעת בשיערו, הוא היה בצבע חום ומבולגן, אך עצרתי את עצמי. הוא היה נראה כל כך יפה, למה הוא בוכה ככה? לפתע, הוא הפסיק לבכות ובהה בי במשך זמן מה.
"הו? הפסקת לבכות?" שאלתי עם חיוך קטן על הפנים.
"מי אתה...?" הוא שאל מופתע מהחיוך.
"אני גר פה ליד, איך קוראים לך?" שאלתי.
"ניקולס דריוור..." הוא ניגב את דמעותיו.
"למה בכית הרגע? הייתי ממש מודאג." פניי באמת נראו מודאגות ועצובות, הרגשתי נורא שלא יכולתי לעזור לו.
"ההורים שלי נטשו אותי..." הוא אמר ושוב דמעותיו החלו לזלוג על פניו.
"באמת?! למה הם עשו דבר שכזה?! אל תדאג ניקולס, אני אשאר איתך לנצח, אני מבטיח! עכשיו, בוא נפגש פה כל יום בגן השעשועים הנטוש הזה, כל פעם שאצא מבית הספר תחכה לי פה בסדר?" חייכתי אליו חיוך גדול והושטתי אליו את היד.
ניקולס נדהם מהחיוך הגדול שלי, הוא לא יכל להתאפק שלא לבכות, הדמעות זלגו יותר מהר מלחייו ונחתו על החול שבגן השעשועים, החול נרטב ונהפך להיות בוץ. ניקולס ניגב את עיניו הירוקות והנוצצות והושיט את ידו אליי עם חיוך גדול ומלא בשמחה, לחצנו ידיים והבטחתי את ההבטחה שלי, להישאר עם ניקולס לנצח. יום אחר יום אני וניקולס נפגשנו בגן השעשועים, שיחקנו ודיברנו ביחד, הכרנו את אחד השני יותר והתקרבנו, למרבה הפלא גם תמיד החזקנו ידיים. ניקולס היה משום מה גבוה יותר ממני גם בילדות, וגם יותר בוגר ממני. אנחנו אולי באותו גיל, אבל האופי שלו היה יותר בוגר, הוא גם היה חזק יותר ממני בהרבה, קינאתי בו. ניקולס היה מדהים, הוא היה יצירתי ותמיד חשב על משחקים חדשים שנשחק בהם, הוא תמיד חשב על מקומות שנלך אליהם ביחד.
"ניקולס? לאן אנחנו הולכים?" הוא החזיק את ידי וגרר אותי איתו.
"למקום יפה." הוא אמר והמשיך לגרור אותי.
ידיו היו גדולות וחמות, הייתי רוצה שזה יימשך לנצח, זה הרגיש כל כך נעים. הסמקתי מהמחשבות שלי, מה אני לעזאזל חושב לעצמי?! אני לא מאוהב בו... אנחנו רק חברים טובים... אני חושב. ניקולס משך אותי אל תוך ערימה של שיחים ואז משך אותי מהערימה, אחר כך הוא נעצר והמשיך להחזיק בידי, הוא חייך אל הנוף ואני הרמתי את ראשי אל הנוף, ראיתי שהשמיים היו יותר נקיים וכחולים, ים גדול עטף את המקום, והשמש השוקעת שקעה אל תוך מי הים והשתקפה בתוכם. עיניי נפקחו לרווחה ולבי פעם בחוזקה, המראה הזה... הוא מדהים.
YOU ARE READING
The Feelings of My Guitar- Hebrew- BoyxBoy
Romance(הסיפור הזה הוא בשביל לחדד את כישורי הכתיבה ולנסות כמה שיותר להשתפר, אני לא יודעת כל כמה זמן אני אכתוב פרק אבל אתם יכולים לשלוח הודעה ולשאול לגבי הפרק. ממש אשמח לעצות בשביל להשתפר, תודה רבה). --- זה רגיל לאהוב מודלים, זה רגיל לתלות פוסטרים שלהם בגלל...
