לחפש אחר האושר

Part 6

״זאת פעם אחרונה שאני שותה״ אני אומרת
״בכיינית״ תום צוחק שאנחנו בדרכנו לכיתה

נועם 11:23
"רוצה להיפגש היום?״
אמה 15:45
"השאלה רלוונטית עדיין?"
נועם 14:56
"כמובן , תשלחי לי את הכתובת ותהיי מוכנה בתשע בערב"
אני שולחת לו סמילי מסכים ומסמסת לו את הכתובת

אני שולחת הודעה נוספת בשעה שמונה
אמה 20:00
"אולי תיתן לי רמז לאן נוסעים כדי שאדע מה ללבוש"
נועם 20:01
"תבואי איך שנוח לך."
אמה 20:01
"זה לא עוזר זה רק מבלבל"
נועם שולח "חחחח" עם סמיילי מנשק
בשעה עשרה לתשע אני כבר מוכנה שמלה לבנה קצרה עם כתיפיות שמדגישות את צבע עורי לגופי מגפיים שחורות של ד״ר מרטינס ותיק שחור, לעיניי אילינר דק שמדגיש את עיניי וטיפה סומק כהה שמדגיש את לחיי
מחכה לנועם והלב שלי הלב שלי פועם בחוזקה.

"הגענו" הוא קוטע את מחשבותי
אנחנו נוסעים ונועם לא מוכן לגלות לי לאן אנחנו פנינו מובילות.
יש מין שתיקה נעימה כזאת,
כיאלו אנחנו יודעים לזהות בשתיקה מה כל אחד חושב.
הוא יוצא מהאוטו ופותח לי את הדלת
אנחנו במין יער קסום כזה וזה די מטריד שאנחנו באים לכאן בלילה.
"אני לא מתכוון לאנוס או לרצוח אותך תנשמי" הוא צוחק לנוכח הפרצוף שלי.
אני מחייכת נבוכה הוא שם לב לזה ומושיט לי את ידו "בואי" אני הולכת איתו והוא מזמזם לי את השיר "בואי תני לי יד ונלך אל תשאלי אותי".
אנחנו מגיעים למין נחל כזה שלידו שמיכה פרוסה עם בקבוק יין אדום הוא מוציא מתוך הסלסלה פיצוחים וכל מיני חטיפים.
נועם מוזג שתי כוסות יין ואנחנו מרימים לחיים, "לא הסתכלת לי בעיניים" הוא אומר בעודי לוגמת, "למה זה חשוב בכלל להסתכל בעיניים כשמרימים לחיים?" אני שואלת
הוא מחייך ועונה "אומרים שאם לא מסתכלים בעיניים זה 7 שנים סקס רע"
אני מסתכלת עליו המומה מהבוטות שלו והוא בתגובה צוחק
"בהתחשב בזה שלא שכבתי כבר שלוש שנים לא נראה לי שיש יותר גרוע מזה" הוא מופתע ואני עוד יותר מופתעת שזה יצא לי מהפה.
"את רוצה להגיד לי ששכבת עם גבר אחד כל החיים?" אני מהנהנת ומוסיפה "אני לא מכירה משהו אחר".
אני צוחקת ונזכרת איך פעם אני ועידו שכבנו זה מול זה במיטה ליטפתי אותי ושאלתי
"מה אני אעשה בלעדייך?"
ועידו מיהר לענות "את לעולם לא תדעי"
היום אני יודעת, יודעת שההבטחות שלו לא שוות.
אני חוזרת לנועם
"אז מה איתך?" הוא מגחך "אני לא יודע כמה בנות היו"
זה מציק לי שהוא היה עם עוד בנות אני מרגישה עקצוץ של קנאה.
"אבל בדוק הייתה מישהי מיוחדת" אני ממשיכה ללחוץ
"לא הייתה בחיים מישהי מיוחדת שמשכה את התשומת לב וגרמה לי לרצות להתחייב."
הוא מחייך את החיוך השובה לב שלו ואני נמסה
"אמרת שהספר האהוב עלייך הוא אם יש גן עדן, למה דווקא זה?"
הוא מחייך חיוך ענק ואומר "כמה שאלות תאטי, את ממש מיוחדת אמרו לך פעם?" אני מגחכת ועונה "אל תתחמק"
הוא מסתכל עליי ולא מסיר את חיוכו לרגע "אבא שלי היה בלבנון הוא היה קצין בגולני, כל הזמן הוא סיפר לי על הכניסה ללבנון והיציאה ממנה ועל כל החברים שנהרגו התחלתי לקרוא את הספר בצבא זה הרגיש לי כיאלו אני חי את הספר כיאלו אני חלק מהספר ואז התחיל עמוד ענן והרגשתי שהוא מתגאה בי מסתכל מלמעלה רואה אותי ממשיך להילחם על הזכות להיות פה ממשיך להילחם את המלחמות שהוא נלחם כשהיה בחיים."
אני המומה ורוצה לשמוע עוד "התגייסת להיות לוחם בגולני?"
הוא עונה לי "לא, הייתי צנחן"
אני צוחקת "אני לא חושבת שהוא היה גאה בחיל שהיית בכל זאת גולני וצנחנים יריבים"
הוא מצטרף אליי לצחוק "כן לגבי זה אני די בטוח שהוא התאכזב מאיפה את מבינה כל כך? מה את עשית בצבא?"
אני מחייכת "לא הבנתי למה העברנו אליי את השאלות?"
הוא צוחק ועונה "קדימה תעני לא להתחמק"
"הייתי מדריכת חי"ר" הוא מסתכל עליי מופתע
"באמת איפה?"
"בצאלים, מדריכת צלפים"
"ואלה הרשמת אותי קבלי נקודות זכות"
אני מסמיקה נבוכה הבחור יודע לדבר
"במה תרצי לעסוק אחרי האוניברסיטה?"
"אני רוצה לכתוב ספר ולהתחיל בלוג משלי" אני עונה לו והוא ממשיך לירות שאלות "ואם לא תצליחי?" אני מחייכת "אז אלמד הוראה ואהיה מורה לספרות" הוא מחייך חיוך גדול
"את משהו מיוחד" אני שוב פעם מסמיקה "את כל כך אופטימית התמימות הזאת שבך" אני מחייכת ושואלת "אתה לא אופטימי?"
הוא מגחך "אין בי אפילו טיפת אופטימיות"
"איך זה שלא היית עוד עם אף גבר? את יפייפיה אני בטוח שהתחילו איתך המון."
"התחילו אבל אף פעם זה לא היה מיוחד" הוא נשכב על השמיכה ומזמין אותי לשכב לידו אנחנו שנינו עם הפנים לשמיים מסתכלים על הירח והכוכבים.
תחת שמי הארץ מוארים על ידי הירח והכוכבים אנחנו שכובים אחד ליד השני אני נשכבת על זרועו
מסיטה את עיניי ובוחנת אותו
הוא יפה כל כך יפה
הוא נראה כמו מלאך ,מי אמר שמלאכים קיימים רק בשמיים עוד לא פגש את נועם?
הוא תופס את פניי ואומר לי בלחש "את משגעת אותי״
נועם מקרב את שפתיו אליי שפתינו נוגעות ולאט לאט הוא מנשק אותי בעדינות וברוך מעביר בי צמרמורות הנשיקה מתגברת וזה ניהיה אגרסיבי אבל נעים הוא מעלי תופס את השמלה ומעלה אותה למעלה הוא מעביר את ידיו בחזי אני תופסת את שערו אני מרגישה כל כך מוכנה כל כך מוכנה לגוף שלו אבל אני יודעת שאם זה יקרה עכשיו הוא לא יחזור כי הוא יראה בי קלה להשגה, אני עוצרת אותו, הוא עדיין מעליי הבל פיו בפי .

פאק הוא מטמטם אותי