לחפש אחר האושר

Part 12

נועם 16:16
"מה הסיכוי?"
אמה 16:18
מה הסיכוי ש?"
נועם 16:19
"יש היום איזה אירוע במשפחה ולכל אחד מתלווה בת זוג, מכיוון שאמא שלי שומרת שבת אז אני צריך בת זוג חדשה."
אמה 16:22
"מתי להיות מוכנה?"
נועם 16:30
"בשעה 20:30 אני אצלך."
אני מתקשרת למירב
מירב:הלו
אמה:מירבי?
מירב: מה נשמע?
אמה:איתי הכל בסדר מה איתך? מה את עושה?
מירב:מעולה עושה פדיקור יש לנו איזה אירוע בערב.
אמה:זה בדיוק מה שבאתי לשאול אותך אני מתלווה לנועם ורציתי לדעת מה לובשים לערב כזה?
מירב:באמת? איזה קטע לריאן מתלווה לתומר, לובשים שמלה משהו אלגנטי כמו בנשפים
אמה:מעולה תודה על העזרה נתראה בערב
מירב:נתראה בערב.
אני מחטטת בארון מוציאה שמלה בצבע שמנת צמודה לגוף אמא מלבישה ומאפרת אותי
אני יורדת במדרגות ורואה שנועם אצלי יושב עם אימי
"פיספסתי משהו?" אני שואלת עם חיוך
נועם לא מסיר את עיניו ממני
אימי משיבה לי חיוך "נועם סתם נכנס להתנצל שהוא לא יכל לבוא אתמול תהנו ילדים" היא פונה לנועם "תשמור עלייה אה?"
נועם ואני מתקדמים לרכב ״ את כל כך יפה היום״ אני מחייכת מבוישת, ״לא שבשאר הימים את לא יפה את תמיד יפה״ הוא אומר ולחיי מתלהטות ״תפסיק נועם אתה מביך אותי״ אני מחייכת אליו חיוך ששמור רק לו, ״יש שני מצבים שאת מובכת בהם״ הוא אומר
ואני שואלת ״מהם המצבים?״ הוא עונה לי ״1.כמחמיאים לך ו2. שאת במיטה״ הוא אומר בלי בושה ואני צוחקת מבלי להיכנס לשיחה הזאת אני יודעת שאם אנחנו ניכנס לשיחה שנגיע לאירוע אני אראה כמו עגבנייה, אנחנו נכנסים לאולם רואים את בועז מירב תומר וליראן בפנים הם שמרו לנו מקום
מתברר שהאירוע זה יום ההולדת 80 של סבתו של נועם מצד אבא.
כשאנחנו מתיישבים בשולחן לריאן לא מסירה לרגע את העיניים מנועם
"אתה רוצה לשתות משהו?" נועם שואל
"כן שמפניה, תודה" אני עונה והוא קם וניגש להביא לי לשתות
מירב לוחשת לאוזניי ״לריאן מתכננת על נועם תשמרי עליו."
אני מגחכת "לא הספיק לה עידו?"
נועם מגיש לי את הכוס שמפנייה מירב ואני משנות נושא
אני מנהלת שיחה עם בועז תומר ואפילו בן דוד של נועם, עומר ממש מתוק הוא מספר שנועם מגיל קטן היה דמות שלו להערצה הוא מספר לי .
"אני לא אשכח בחיים איך הוא היה מסיע את אמא שלי לטיפולים." אני מסתכלת על עומר ולא מבינה על מה מדובר
"איזה טיפולים?" אני שואלת
"אמא שלי חלתה במחלה במשך שנה שלמה נועם היה לוקח אותה לטיפולים כימו עד שהיא לא שרדה."
אני מסתכלת עליו המומה נועם היה לוקח את דודתו לטיפולים.
"הוא נורא פחד לאבד אותה " הוא ממשיך לספר "כשהיא נפטרה הוא חיבק את הגופה במשך שעה ולא שיחרר עד שלקחנו אותו משם בכוח" אני מופתעת "וואו לא ידעתי את כל זה." הוא צוחק "כן זה לא משהו שהוא נוטה לספר." אני מחייכת אליו
נועם מגיע אלינו ואנחנו מיד משנים נושא ללימודים.
הוא תופס את ידי "בואי יש לי מישהי להכיר לך?"
אני הולכת אחריו הוא מוביל אותי לשולחן עם אישה מבוגרת יפייפיה "תכירי זאת מרינה סבתי, סבתא זאת אמה"
האישה מחייכת אליי ואני מחזירה לה חיוך "זאת חברה שלך?" היא שואלת ואני לא יודעת מה לענות נועם תופס פיקוד "כן מה דעתך?" אני מסתכלת עליו מופתעת "יפייפיה" אני נבוכה מישהו מאחורה קורא למרינה לרקוד איתו היא קמה מתנצלת מקרבת לאוזני ולוחשת "הוא מאוהב בך, רואים לו בעיניים." אני מחייכת אלייה נבוכה
כשהיא מתרחקת מנקודת מבטנו "אני מצטער לא יודע למה אמרתי שאת חברה שלי."
אני מחייכת אליו "זה בסדר."
"אני חייבת לשירותים כבר חוזרת."
אני פוסעת לכיון השירותים ורואה את לריאן
"את יודעת כמעט והאמנתי שהוא בעניין שלך."
אני צוחקת "אני שומעת קנאה ממישהי?"
היא צוחקת ועונה לי "תשאלי אותו מי יותר טובה כי לפי מה שזכור לי שהוא גמר הוא צעק את השם שלי בקולי קולות כיאלו הוא זכה במליון דולר." היא היא מתקדמת לכיון היציאה מסתובבת אליי "אי אפשר להאשים אותו כמו שאי אפשר להאשים את עידו גברים יודעים מה זה סקס טוב." היא נעלמת מהשירותים ודמעות עולות ומאיימות לצאת הוא היה עם לריאן אני לא מאמינה איך הוא יכל לעשות לי את זה דווקא היא.
אני יוצאת מהמקום שדמעות בעיניי
אני מחפשת מונית מנסה לעצור את המונית אך כושלת.
יד תופסת בידי אני מסתובבת זה נועם הוא שואל "מה קרה למה את הולכת." הוא רואה את הדמעות שלי ולא מבין "זה היה טעות מההתחלה, מההתחלה אתה היית טעות, בבקשה תתרחק ממני."אני אומרת לו את זה שדמעות זולגות מעיניי
הוא מסתכל עליי מודאג ולא מבין "אמה תנשמי מה קרה?" הוא שואל "עם לריאן, לריאן מכל הבנות בעולם ועוד אחרי זה אתה איתי אחרי כל מה שהיה בנתניה וידעת אתה עדיין ממשיך לחזר אחריי למרות הידיעה שהיית עם בת דודה שלי, ואני לא יודעת אפילו אם זה היה לפני שהכרנו בזמן שהכרנו או בזמן שאנחנו שוכבים."
"אמה אני לא חייב לך כלום זה נטו סקס." הוא אומר בטון תקיף המילים שלו מכאיבות לי כיאלו לקחו סכין תקעו לי בלב וסובבו
"כן אתה חייב לי אתה חייב לי מינמום של כבוד ושגם את זה לקחת לי." הוא מגחך "כן בחורה שנכנסת למיטה בידיעה שהיא סטוץ איזה מין כבוד זה." אני מסתכלת עליו המומה "אמה אני מצטער את יודעת שזה לא מה שאני חושב עלייך." הדמעות מתגברות ומין ישואה כזאת שבאה באותו רגע מונית נעצרת לידנו "ביי נועם" הוא מרים אותי באוויר ״לפחות תני לי לקחת אותך״ הוא מכניס אותי בכוח לרכב
אני יושבת כל הדרך ושותקת וברקע מתנגן לו שיר בספרדית אני מאזינה למילים ונופל לי האסימון
״בגלל השיר קראת לי אמור מיה ?״
הוא מהנהן
״אבל זה שיר פרידה למה?״ אני שואלת לא מבינה
״כי ידעתי שמהירות שהגעת ככה תלכי
אני מקשיבה למילים

אהובי,אהובי בבקשה אל תלך,
אני אספור את השעות עד שאראה אותך
לא תחזור לא תחזור לא תחזור
אני לא לזכור אני לא רוצה לזכור תחזור

עכשיו אני מבינה ,עכשיו אני מבינה שלא נועדנו זה לזו
״נועם תעצור את הרכב״ אני דורשת
״לא אני לוקח אותך הביתה״ הוא עונה
״אם אתה לא עוצר אני קופצת״ אני אומרת
הוא לא עונה אני פותחת את הדלת
הוא עוצר בצד מהבהלה
״תגידי את משוגעת, את פסיכית מה חשבתי לעצמי שבכלל התחלתי איתך מה עובר עלייך?״ הוא צורח וכל מילה מחלחלת לתוכי יותר ויותר אני מסתכל עליו ודמעות בעיניי אני יורדת מהאוטו ומחפשת מונית אני רואה שנועם כבר נס לא נשאר לראות מה איתי אני עולה על המונית ובורחת, בורחת מהכל, בורחת ממי שחשבתי שהוא.