לחפש אחר האושר

Part 14

אני ממשיכה לבכות גם אחרי שהוא הולך אורזת מזוודה לשבוע שלם
הקטע עם נועם לא יוצא לי מהראש אני חייבת סגירת מעגל בשבילי אני לוקחת בקבוק זכוכית ופתק בתוך הפתק אני רושמת לו "שוכב בתוך שיח קוצני בדמדומי זריחה, שוקע בדמיונות. רגוע. כמו סם הזיות, הרוגע הזה. ואני כולי מת לרוץ. במדרון התלול, המסולע, הסבוך, לרוץ עד קצה הצוק שלנו, ולזנק. בקפיצת ראש אדירה לצלול ממרומי הפסגה אל מימי השלגים המתוקים שבוואדי העמוק, אל התהום, נפילה ארוכה, שורקת, רועמת באוזניים. מת לטבול במימיו, לצוף על הגב, להיסחף בזרימה אל הפלגים הכחולים, לשכב בצל צמחיית הפרא העזה הרכה העוטפת אותו בצפיפות ומתפתלת אחריו כמו ג'ונגל חלומי. להתחמם על חלוקים כמו ילדי טבע יחפים, ערומים, חרמנים, נטולים דאגות.
תודה על תקופה קצרה שלימדת אותי המון."
כתבתי על הפתק זה קטע מתוך הספר האהוב עליו אם יש גן עדן של רון לשם.
אני שורפת את קצוות הפתק מגלגלת ומכניסה לבקבוק.
בדרך לרכבת אני מבקשת מאימי לעצור לי ליד הבית של נועם היא מחייכת "היחסים מתפתחים יפה אה?"
אני מחייכת ומהנהנת לא מספרת לה מה עובר עליי באמת
היא עוצרת לי ואני רצה בין בשלולית עם המטריה ומנסה לא להירטב אני משאירה לו את הבקבוק בפתח הדלת ובורחת חזרה למכונית
ברכבת אני שמה את האוזניות ונשאבת למוזיקה, אישה מבוגרת יושבת מולי "את יודעת קל לראות בחורה מאוהבת."
אני מחייכת ועונה לה "זה מורכב הוא לא מאוהב בי זה לא הדדי" היא מחזירה לי פרצוף כאוב כזה "אהבה נכזבת, תתאפסי תצאי תבלי ותכירי עולם את עוד צעירה." אני מרימה את הציוד שלי ויוצאת מהתחנה מחפשת מונית
*שיחה נכנסת מעידו*
אני מתלבטת אם לענות או לא
אמה:הלו?
עידו:היי אני בתחנת רכבת ראיתי אותך בדיוק בא לך ללכת לאכול?
אמה:אממ אני לא יודעת
עידו:בקטע ידידותי
אמה:טוב אבל אתה לא משלם עליי אם זה בקטע ידידותי
הוא צוחק
עידו:את בחיים לא תשתני תחכי שם אני בא
הוא מגיע עם הרכב יוצא מהאוטו ועוזר לי עם המזוודות אנחנו נוסעים לנאפיס בהרצליה
כשאנחנו מגיעים למסעדה אנחנו מתיישבים המלצרית לוקחת הזמנה
"מה איתך? מה חדש?" עידו שואל
אין כל כך חדש התגייסתי השתחררתי התחלתי ללמוד" אני עונה
אנחנו מנהלים במשך שעתיים שיחות מצחיקות סוג של התגעגעתי לשיחות האלה אנחנו נקרעים מצחוק כשאימו מתקשרת.
"היא לא מאמינה שאני איתך." הוא אומר
"למה שלא תאמין?" אני שואלת
"כי היא אומרת שאני שמוק ואידיוט" אנחנו צוחקים
"בואי נעשה סלפי נשלח לה, מבטיח שזה לא יעבור הלאה." הוא אומר ומרים את הפלאפון אנחנו מצטלמים והוא שולח את התמונה לאמו.
והיא בתגובה "אני לא מאמינה תזהר לדפוק את זה כמו שדפקת את הבחורה ההיא והרסת איתה הכל."
עידו ואני נוסעים לכיון האוניברסיטה הוא עוצר לי ליד המעונות "תודה על הערב היה לי ממש כיף." אני אומרת הוא מקרב את פיו לפי לכמה שניות אני כמעט ומתבלבלת ונענית לו "זה תא מתאים עידו."
הוא מתרחק "סליחה לא התכוונתי." אנחנו יוצאים מהאוטו והוא מוציא את המזוודה ומגיש לי "לילה טוב אמה" הוא נושק לי בלחי
"לילה טוב עידו."
נועם עוד לא דיבר איתי מעניין אם הוא ראה את המתנה אני נשכבת על המיטה ונכנסת לישון, בבוקר שאני מתעוררת אני מארגנת את הציוד ורצה לשיעור הראשון
בכניסתי לכיתה תום שואל "אז איך היה הסופ"ש שלך?"
אני צוחקת ועונה לו "לריאן ונועם שכבו גילתי את זה בשישי שהיינו באירוע בתגובה לזה ברחתי וחיפשתי מונית הוא בא אחרי ואמר לי מילים ממש פוגעות חזרתי הביתה בוכה הוא פרץ לי לדירה נחשף אליי וגילה לי סודות שכבנו ולאחר מכן אמרתי לו ללכת ולא לחזור."
הוא המום "ואוו, מה הוא אמר?"
אני עם דמעות בעיניים "איזה מין כבוד אני מחפשת אם אני בחורה שהיא יזיזה של מישהו" משהו כזה לא זוכרת בדיוק, את לא זוכרת כי את יודעת שהוא לא באמת התכוון לזה למה השלכת הכל?" הוא שואל "זה לא הכל השארתי לו בקבוק זכוכית עם משפט יפה מחוץ לדירה והוא עדיין לא דיבר איתי." הוא מחייך "אולי כי הוא ראה את התמונה שאמא של עידו העלתה לפייס ותייגה אותך" תמונה איזה תמונה? אוייי התמונה מאתמול "ואני מצטט עידו שלי לצד אשת חייו אמה" שיט שיט שיט אסור שאמא שלי תראה את זה ונועם בכלל
אני מדליקה את הפלאפון
אמא 00:30
"מה עשית עם עידו אתמול?"
אמא 00:45
"תדברי איתי מחר שתקומי אני לא מרוצה."
נועם 01:30
"גם את לימדת אותי המון לימדת אותי למה אני לא מתקרב לנשים כמוך, מקווה שנהנת עם עידו"
אמה 09:56
"אני לא מבינה למה אני חייבת לך דין וחשבון הרי מה שהיה בנינו לעולם לא היה רציני זה היה סתם כדי להעביר את הזמן."
נועם 09:59
"אז אם היינו סתם אחד בשביל השני אז לא אכפת לך להגיד לי איך הוא במיטה? יותר טוב ממני?"
למה הוא מדבר אליי ככה אני לאט ךאט מגלה צדדים בנועם שאני לא אוהבת
אמה 10:02
"למה אתה מדבר ככה? איפה נועם הגנטלמן?"
נועם 10:04
"גנטלמן? את בכלל לא מכירה אותי"
אמה 10:07
"אני מכירה אני מכירה את נועם הזה שמתגייס לקרבי רק בשביל לעלות גאווה באביו נועם הזה שיטפל במשפחתו ותמיד ישים את עצמו אחרון נועם שיקח את דודתו לטיפולים כימיים, למה אתה כל כך אכזרי איתי."
נועם 10:09
"כי אסור לך להתאהב בי, תתרחקי ממני אמה."
אמה 10:11
"למה נועם תסביר לי."
נועם 10:35
"כי אני לא הולך להתאהב בך".
דמעות זולגות מעיניי אני אוספת את חפציי יוצאת מהכיתה באמצע השיעור רצה במסדרון ונתקעת במשהו שאני מרימה את ראשי אני רואה את עידו "אמה את בסדר?"
אני מסתכלת עליו הוא עוזר לי לקום אני ממשיכה לרוץ לברוח .
ממשיכה וממשיכה לרוץ אל הלא נודע ובדרך מאבדת גם את הלב שלי

אני שמה לב שאין הרבה דירוגים וצפיות ולמען האמת אני שוקלת להפסיק את הסיפור כי הוא נראה לי די לא מוצלח
אז נכון לעכשיו אני לא מעלה יותר פרקים