Part 25

1.8K 146 5
                                    

"אם הייתי יודע שמטרת לקיחת הרכב הייתה לזה, הייתי מביא לך מטוס." תום אומר
"תודה תום תום לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך" אני מחייכת
"גם אני לא." הוא עם מבט מתנשא
"אתה חתיכת פלוץ" אנחנו צוחקים
אני נפרדת מתום לשלום ומתקדמת למעונות.
אני מקבלת הודעה מנועם "מתגעגעת?" אני מחייכת לנוכח ההודעה שלו "תמיד, הלואי והיית פה לידי." אני שולחת לו "מה היית עושה בשביל שאני אהיה לידך?"הוא רושם ואני מבינה לאן השיחה הזאת תוביל "שיחת סקס"
"מממ הייתי עושה הכל" אני שולחת לו "הכל?" הוא שואל "הכל!" אני עונה "תפתחי את הדלת" אני פותחת את הדלת הוא עומד בכניסה והחיוך שלו מרוח מאוזן לאוזן הוא מנשק אותי בלהט אנחנו שוכבים בפראות שמעולם לא ראיתי בנועם.
אנחנו נשכבים במיטה ערומים נועם מצייר עיגולים בגבי "את כל כך יפה" אני מסמיקה "בכנרת שהיית עם הבגד ים החושפני הזה אני נגנבתי" אני נהית אדמונה לגמרי "מתי התחלת לגלות בי עניין?" אני שואלת
"בחתונה של בועז היית יפייפיה מין מלאך כזה ואני רק חשבתי איך אני מושך לשירותים לסשן ושהתחלנו לדבר וגיליתי שאת לא טיפשה כמו הבת דודה שלך אז ברחתי לפני שאני אעשה טעות, ואז בכנרת כל רגע נתון החזקתי את עצמי וכששאלתי אותך לגבי סטוץ וסירבת רציתי לירות בעצמי." הוא אומר בישירות "היום אני מכור אלייך" הוא מנשק אותי
"ושלבשת את השמלה באירוע אני רציתי למות, עד היום יש לי תמונה מהאירוע בפלאפון" הוא מראה לי את התמונה
"נועם?" אני קוראת בשמו "מה מציק לך?" הוא שואל,"אתה לא חייב לענות לי על השאלה." אני אומרת "מתי התחלת לשתות?" אני שואלת "אחרי הצבא הייתי שבור בגלל דנית התחלתי לשתות המון הייתי יוצא בוקר צהריים ערב ושותה בלי הכרה, באחד הימים היא מצאה אותי זרוק מחוץ לבית שלה והיא השאירה אותי שם." איך היא יכלה לעשות את זה למלאך שלי? "ואיך הפסקת?" אני שואלת "סבא שלי גסס למולי וביקש ממני להיגמל, אז נרשמתי למכון גמילה."
הוא עוטף אותי ואני מסניפה את ריחו
לאחר כמה דקות נועם מפציר בי "תמיד אהבת לקרוא?"
הדבר הראשון שעולה לי לראש הספר של דיאן סטרפליד מתוך הספר "הסיפור השלושה עשר."
"תמיד אהבתי לקרוא; קראתי בכל שלב בחיי ואף פעם לא הייתה בחיי תקופה שבה הקריאה לא העניקה לי את האושר הגדול מכל. ובכל זאת, איני יכולה להעמיד פנים שחווית הקריאה בשנות בגרותי משתווה לחוויה העצומה שהייתה לקריאה על נפשי בילדותי. אני עדיין מאמינה בסיפורים. אני עדיין שוכחת את עצמי כשאני שוקעת בקריאת ספר טוב. מבחינתי הספרים הם החשובים מכל; אבל אני לא יכולה לשכוח שהיו זמנים שבהם הספרים היו בנאליים יותר וגם חיוניים יותר. כשהייתי ילדה הספרים היו הכל. לכן יש בי תמיד כמיהה נוסטלגית לאותה הנאה אבודה מהקריאה. אין זו כמיהה שאדם מצפה להגשים. אבל במרוצת התקופה הזאת, במהלך אותם ימים כשקראתי כל היום ועד חצי הלילה, כשמעל השמיכה שלי היו פזורים ספרים ואני ישנתי מתחתיה שינה שחורה וחסרת חלומות שחלפה ביעף, והקצתי כדי לשוב ולקרוא – שבו אליי הנאות הקריאה האבודות. מיס וינטר השיבה לי את האיכויות הבתוליות של הקורא הטירון וכבשה אותי בסיפוריה." הוא צחוק ומנשק אותי מלא נשיקות בפניי
"בואי נברח." הוא אומר "רק אני ואת" אני צוחקת "אברח איתך גם לקצה השני של העולם." אני אומרת
"אני מפחד שאם תגלי עליי הכל לא תרצי לברוח איתי, תרצי לברוח ממני." הוא אומר
אני לא מבינה למה הוא אומר את זה?
נשמעת דפיקה בדלת נועם ואני מתלבשים בזריזות אני פותחת את הדלת ולא מבינה מה הוא עושה פה

לחפש אחר האושר Where stories live. Discover now