הזאב שבתוכי

פרק 1

ישבתי בבר. לא מפסיקה לשתות שתייה חריפה. הברמן מביא לי את השוט השבע-עשרה שלי. באתי לקחת אותו אבל הברמן הרחיק את הכוס. "זה כבר יותר מידי בשבילך," אמר בדאגה. מה אכפת לו כמה אני שותה? כל כוס של אלכוהול שאני שותה לא משפיע עלי. "זה לא." קבעתי, אין לי אפילו סחרחורת אחת. לקחתי את השוט ושתיתי את כולה. הברמן עדיין מסתכל עלי בדאגה וזה מתחיל לעצבן. "יש לך לקוחות." אמרתי מצביעה על על כמה אנשים שיכורים. הברמן נאנח והלך. הסתכלתי לכיון הרחבה, אנשים רוקדים אחד עם השני. מתנשקים, וכאלה שהולכים לשירותים.

הסתובבתי חזרה ולפתע הרגשתי שמישהו מחזיק בזרועי. "רוצה לרקוד קצת?" הסתובבתי וראיתי בחור בערך בשנות העשרים. שיערו בלונדיני, עיניו חומות כשוקולד והוא שיכור. "לא תודה." עניתי באדישות וניסיתי להשתחרר מאחיזתו. בחיי הוא חזק, אבל לא יותר ממני. לא רציתי להראות לו את כוחותיי אז ביקשתי יפה ובנימוס, "אתה יכול בבקשה לעזוב לי את היד?" כל כך רציתי להחטיף לו פיצוץ לפנים. "תכריחי אותי." אמר עם חיוך שדורש אגרוף. רתחתי מעצבים. ליבי פועם במהירות שלא רגילה. הרגשתי את ניביי יוצאים, עיניי החומות נהפכו לכחולות זוהרות. ציפורניי יצאו. נהמתי לעברו והוא נבהל.

הבחור בשנייה עזב את ידי וברח. חייכתי חיוך ניצחון וחזרתי לשתות. חזרתי הביתה. לא שיכורה בכלל. אחי הקטן ישב בספה שבסלון וראה טלוויזיה. "היי זו," אחי הקטן ג'ואי קרא לי בכינוי שלי מבלי להסתכל לכיווני. "עד כדי כך יש לי ריח?" שאלתי וסגרתי את הדלת. לג'ואי תמיד היה חוש ריח יותר טוב משלי, אז אין פלא שהוא לא יריח אותי. "כמובן." ענה וציחקק קצת ולא הזיז את עיניו מהטלוויזיה. הילדים של היום. עליתי לחדרי ושכבתי במיטה. שמעתי צילצול של הודעה. הדלקתי את הטלפון שלי וראיתי הודעה מלורן החברה הכי טובה שלי.

היא לא יודעת עלי, שאני אשת זאב. 'את באה מחר?' היא שלחה. מחר יום הראשון של הלימודים ולורן היא מאלה שאוהבים ללמוד, ואני? ממש לא! 'כן. לצערי.' שלחתי לה .כיביתי את הטלפון ושמתי אותו על השידה. שכבתי במיטה מנסה להירדם, לבסוף התייאשתי. קמתי מהמיטה וירדתי למטה. ג'ואי לא היה בסלון, אז כנראה הלך לישון. יצאתי החוצה והתחלתי לרוץ לכיוון היער. רצתי במהירות, הרגשתי את האוויר הקר נוגע בפני, העלים שנוגעים ברגלי מידי פעם, הענפים שמפריעים לפעמיים. אני יותר מהירה מאחי. מבלי ששמתי לב נתקלתי במשהו. הסתובבתי כשאני משתנה. הניבים יוצאים ,עיניי זוהרות וציפורניי נשלפו. לא האמנתי למראה עיניי.

ראיתי בחור שהוא כמוני. איש זאב. עיניו צהובות. הוא לא שייך ללהקה שלנו אז כנראה הוא אומגה. חזרתי לקדמותי וגם הוא. "מי את?" הוא שאל בקולו היפה. ובכן הוא באמת היה יפה, שיערו שטני ועיניו כחולות. היה נראה בערך בגילי. "מי אתה?" שאלתי והתקרבתי אליו אך הוא התרחק וברח "חכה!" קראתי לו, אבל זה לא יעזור אם אני ארדוף אחריו. ניסיתי לעכל את מה שראיתי. יש עוד אנשי זאב חוץ מהמשפחה שלי? חזרתי הביתה, התקלחתי ועליתי למיטה. עצמתי את עיניי ואחרי כמה דקות נרדמתי.