הזאב שבתוכי

פרק 19

ניערתי את רגלי בעצבנות. הפרמדיקים לקחו אותה. ניסו להחיות אותה. הם לא נתנו לי להיכנס. אבל אני כבר יודעת מה סימן חיים שלה. נשענתי אחורה ודפקתי את ראשי בקיר. הסתכלתי לצידי וראיתי את לירוי עם פרצוף תקוע על הריצפה. זלגה לו דמעה אך הוא מיהר לנגב אותה. הוא יודע בדיוק כמוני מה תהיה התשובה. לא התקשרנו לאף אחד. לא היינו מסוגלים. אני אמצא את מי שכתב את המכתב הזה וארצח אותו במו ידי.

״משפחת ג׳יימ-״ ״אנחנו!״ קרא בקול לירוי והלך לרופאה, ואני אחריו. היא הסתכלה עלינו במבט עצוב והניחה יד על כתפי. רציתי להעיף את ידייה אבל בטח זה לא יהיה במקום. ״אני מצטערת לבשר לכם, אבל לא-״ ״כנראה לא ניסיתם מספיק.״ קטע אותה לירוי בעצבים והלך לכיון היציאה. ״התקשרנו לאמא של היא בדר-״ לא נתתי לה לסיים ומיהרתי אחרי לירוי. יצאנו החוצה והוא נשם בכבדות. ״לירוי תירגע,״ ניסיתי להרגיע אותו ועיניו השתנו לאדום. ״אני כלכך טיפש, כלכך מפגר שלא שמרתי עלייה!״ הוא בכה וצעק. הוא הסתובב במעגלים ובהיתי בו. לא ידעתי איך להגיב. איבדתי חברה. איבדתי אחות.

הוא התיישב על איזה ספסל וקבר את ראשו בין ידיו. התיישבתי לידו וליטפתי את גבו. ״היא ידעה שמשהו לא בסדר, היא ידעה שלא תדברי אלייה ככה.״ נערתי אותו והוא הסתכל עליי. הוא נרגע ועיניו לא אדומות מעצבים, אלא אדומות מדמעות עכשיו. ״אני מבטיחה לך, ברגע שאני אמצא את הבן אדם, אני ארצח אותו.״ הבטתי בעיניי והוא בשלי. הוא חיבק אותי חזק ומשך באפו. אמא של לורן, בלה, הגיעה והסברנו לה את מה שקרה והיא נשברה, היא נפלה על ברכיה ולא היה לה אכפת מאף אחד שם. צעקה את שמה של לורן ובכתה. הרמתי אותה וחיבקתי אותה. ״אני שונאת את העיר הזאת.״ יבבה בלה ובכתה על כתפי.

אחרי כמה שעות חזרתי הביתה לבדי. סיפרתי לאחרים. ג׳ואי הסתגר בחדר ויכולתי לשמוע אותו בוכה. כשאני ולורן רק הכרנו ג׳ואי היה דלוק עלייה במשך זמן מה עד שהבין שלא יקרה ביניהם כלום, אבל הם גם היו חברים טובים. קייט יצאה מהבית ונסעה למארק. קורי חיבק אותי בחוזקה. וקרטר? השפיל את מבטו והתיישב בספה. קורי הביט בי עם דמעות. ״הכל יהיה בסדר. אנחנו נעבור את זה.״ נישק ללחיי. הוא הלך לשירותים וסגר את עצמו שם. נאנחתי בקול מה שמשך את תשומת ליבו של קרטר. הוא הסתכל עליי בקרירות. לא הסתכלתי עליו. הפנית לו את גבי והתחלתי לבכות. סגרתי את פי עם ידי בשביל שלא ישמע. את היד השנייה הנחתי על השולחן ונשענתי עליו.

רציתי לבכות חזק אבל ידעתי שאם אעשה זאת כולם ישמעו. ידיו גדול עטפו אותי והצלחתי טיפה להריח את קרטר. משך באפי ושמתי יד על ידו השרירית. הוא קבר את ראשי בין צווארי לכתפי. הוא נישק את עורפי וצמרמורת עלתה בגופי. נתתי לעצמי לשכוח את המריבה שהייתה לנו ולתת לו לנחם אותי. ״אני מצטער, על הכל.״ לחש וסיבה אותי אליו. הבטתי בעיניו והוא ניגב את דמעותיי. נישקתי את לחיו והלכתי ממנו.