הזאב שבתוכי

פרק 10

יצאתי מהמקלחת כשכולי רטובה ומגבת לבנה עטופה סביב גופי. נכנסתי לחדרי שנמצא בביתו של לירוי, שנראה כמו מבוך מרוב שהוא גדול. נעלתי את החדר והורדתי את המגבת ונשארתי עירומה. פתחתי את הארון והוצאתי חולצה ארוכה וטייץ' שחור. אני רוצה לצאת לריצה ביער למרות שמאוחר. השעה אחד-עשרה בלילה. התלבשתי ויבשתי את שיערי החום והגלי, אספתי את שיערי לקוקו ויצאתי מהחדר.

ירדתי למטה וראיתי את ג'ואי ואת קורי משחקים באקס-בוקס וקייט הייתה במרפסת עם הטלפון שלה. משום מה לא ראיתי את קרטר ואת לירוי. אתמול הבית שלי נשרף, כל הדברים שהיו קשורים לאמא שלי נשרפו. דמעות רצו לצאת מעיניי כשנזכרתי באמי, אך לא נתנתי להן לצאת. יצאתי מהבית ורצתי לכיון היער.

תמיד אהבתי לרוץ בשעות המאוחרות, זה גרם לי להרגיש טוב. מבלי לשים לב נתקלתי במשהו קשוח כך שעפתי בסיבוב אחורה ונחתתי על גבי. כאבים חזקים היו בכתפי. עצמתי את עיניי כמה שיותר חזק ככוונה להעלים את הכאב. החזקתי את כתפיי. הכאבים היו בלתי נפסקים. "זואי את בסדר? אני כל כך מצטער!" שמעתי קול מוכר. ניסיתי לקום אך לא הצלחתי. פקחתי את עיניי ופגשתי בעיניים אדומות כהות ושקיות שחורות מתחת לעיניים, שונות מהרגיל. יכולתי לדעת בשניות שזה ערפד.

ניסיתי להתמקד בדמות ולא האמנתי למראה עיניי. "לירוי?" שאלתי בפחד וניסיתי להתרחק ממנו, אך הוא התקרב יותר ויותר. הוא לא הבין למה אני מתרחקת ממנו, הוא נגע בפניו ובפיו שכבר ניבים יצאו משם. הוא הבין למה אני מתרחקת ונשם עמוק, מה שגרם לו לשנות את צורתו חזרה לבן אנוש. "זואי תקשיבי שנ-" "אל תדבר איתי!" קטעתי אותו בצעקה והוא השפיל את פניו. ניסיתי להקשיב לליבו למרות שאני יודעת שאני לא אשמע כלום אבל הייתי צריכה להיות בטוחה בזה שזה שלירוי ערפד.

"זוא-" ניסה לדבר שוב "תסתו-" "לא! אני לא אסתום! רק תתני לי להסביר!" הרים את טון קולו מה שגרם לי להשתתק. הוא התקרב אלי, אך הפעם לא התרחקתי. אני לא רוצה להראות פחד. "אני יודע מה את, ועכשיו את יודעת מה אני, אני יודע שאנחנו אויבים אבל אנחנו לא חייבים להיות כאלה!" התחיל לדבר והתקרב אלי עוד יותר. הסתכלתי אל תוך עיניו החומות-ירוקות שהיו יפות להפליא. "אני מ-מחבב אותך זואי," לחש והתקרב עד שהרגשתי את נשימותיו על שפתיי.

הוא מחבב אותי? "מה?" שאלתי כלא מבינה. ערפדים ואנשי זאב תמיד היו אויבים, דבר כזה עוד לא קרה. "אני מחבב אותך זואי! ולא אכפת לי מה כריס אמר לי לעשות אני לא אפג-" "רגע!" קטעתי אותו ודחפתי אותו ממני, כך שהכאבים בכתפיי חזרו. התעלמתי מהכאבים ושיחזרתי את דבריו במוחי. "מה כריס אמר לך לעשות לי?" שאלתי בלחישה, הוא התקרב אלי וראיתי בעיניו שדמעות רצו לפרוץ מעיניו אך הוא לא נתן להן.

"הוא ר-רצה שאני אשבור אותך, א-אני לא בטוח," השיב בלחישה ושם את ידי על לחיי. "אבל אני לא אפגע בך! אני מבטיח!" מיהר להוסיף. הוא ליטף את לחיי והקריב את שפתיו לשלי, אבל לפני שהוא עשה משהו דחפתי אותו ממני כמה שיותר חזק, וקמתי מהדשא הירוק של היער. הכאבים שבכתפיי כבר נעלמו. "איך אני יכולה לבטוח בך?! אתה ערפד! אתה אויב שלי כמה מעל ממאה שנה!" צעקתי ודמעות יצאו מעיניי. אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה.