הזאב שבתוכי

פרק 6

"למה אמרת לי שאתה אומגה?" שאלתי אותו, והוא נאנח. "זה סיפור ארוך," ענה והעביר את אצבעותיו בשיערו השטני. זה כל כך סקרן אותי, אני חייבת לדעת! "טוב, יש לנו הרבה זמן," אמרתי עם חיוך קטן. קרטר לא נראה שמח מהמצב הזה שהוא הולך לספר לי על הלהקה שלו, או יותר נכון את סיפור חייו. "אז ככה, לפני שנתיים הייתי גר בבוורלי הילס, מקום גדול וקטן בו זמנית. אני אהבתי את המקום, את הבית ספר, את קבוצת הלקרוס הכל! עד שהגיע יום שאני שמח שהוא כבר עבר-"

התחיל לספר אך קטע את עצמו. מעניין איך זה באמת בבוורלי הילס. סימנתי לו להמשיך, אך מכל מידע שהוא מספר הוא ניהיה עצוב ועצבני. "ביום הזה, ציידים שאין לי מושג מאיפה הם באו...פשוט הרגו את ההורים שלי. אני לא כל כך זכרתי כל כך את הפרצופים שלהם, אבל את המנהיג שלהם כן... ואתמול הלילה בא אלינו לבית וניסה להרוג אותנו," הוא סיפר ופי נפער. אני יודעת איך זה שההורים מתים, טוב לפחות אחד מהם, אבל אני אשמח שאבא שלי ימות, כדי שלא יהיה עוד דברים רעים.

"ואז באתם לפה," סיימתי אותו והוא הנהן. אבל את האמת זאת לא סיבה מוצדקת כל כך. "תקשיב, אני באמת מצטערת על ההורים שלך, אבל זה לא מסביר למה אמרת לי שאתה אומגה," אמרתי והוא השפיל את מבטו. "מאז שההורים שלי נהרגו, אני והאחים הקטנים שלי נשארנו לבד, ובגלל שההורים שלי היו קרובים אלי הרגשתי שאני לבד, חסר אונים ומאז אני מחשיב את עצמי לאומגה אפילו שיש לי אחים קטנים," סיים לספר ואני ניסיתי לעכל את כל המידע.

הנחתי את ידי על הזרועו השרירית והחשופה, משום שלבש חולצה קצרה, והעברתי את קצות אצבעותי מכף היד עד הכתף הלוך וחזור, שמתי לב שקרטר מנסה להתעלם מהצמרמורת שאני גורמת לו ביד. "אני נורא מצטערת," לחשתי, הסתכלתי אל תוך עיניו ונשפכתי את שפתי התחתונה. מידי פעם הסתכלתי על שפתי, יש לי רצון עז להפגיש את שפתי בשלו, אך אני לא עושה זאת.

הוא הניח את ידו על לחי וליטף אותה, הפסקתי את פעילותי עם זרועו וידי, והנחתי את ידי על חזהו. היינו כל כך קרובים. הוא קירב אותי עוד יותר אליו ,וכך שאנחנו מתקרבים יותר אני עוצמת את עיניי. הרגשתי את נשימותיו על שפתי. עיניי כבר עצומות לגמרי. עד שפתיחת הדלת גרמה לשנינו להתרחק מאחד והשניה.

"מה הסיסמה של הוי-פי פה?" קייט, שהתפרצה שאלה אותנו כשהיא מחזיקה את הטלפון שלה בידה. קמתי ממיטתי ועשיתי לה את הסיסמה. "סליחה שהתפרצתי לרגע הרומנטי שלכם," אמרה עם חיוך משועשע. "היא לא החברה שלי!" "הוא לא החבר שלי!" אני וקרטר אמרנו באותו זמן, אפילו שאם קייט לא הייתה מפריעה, דבריה היו נכונים. קייט אמרה תודה ויצא מהחדר. אני וקרטר החלפנו מבטים ויצאתי מהחדר גם אני, משאירה את קרטר לבד בחדרי.

ירדתי למטה. קורי וג'ואי מאוד מתחברים, ג'ואי מלמד את קורי איך משחקים לקרוס, לעומת קייט שהיא רק בטלפון שלה ויושבת על הספה. "אני יוצא לריצה," קרטר אמר בזמן שירד במדרגות "אני באה איתך," אמרתי ועליתי חזרה לחדר כדי להחליף בגדים. אני באמת צריכה ריצה עכשיו. שמתי טייץ' שחור עם חולצה קצרה וג'קט אפור. ירדתי למטה וראיתי שקרטר מחכה לי. "יוצאים?" שאל והנהנתי. "אם אתם צריכים משהו תתקשרו, ואל תצאו מהבית!" אמרתי לג'ואי, לקורי ולקייט וכולם אמרו בסדר.