הזאב שבתוכי

פרק 17

״היי! תרגעו! יש כאן אנשים!" לורן הפריד ביני לבין לירוי והרגשתי שדמי התחמם עוד יותר. אני לא מאמינה שסמכתי על הערפד המסריח הזה. לורן הניחה יד כל כפתי בשביל שלא אתקרב ללירוי והעפתי את ידה באגרסיביות. "צודקת, אני מציע שנעשה את זה ביער, יותר מאוחר," הציע לירוי והחזיר את צבען של עיניו לירוק-חום. "אתה חי בסרט אם אתה חושב שאני אחכה עד אז," איגרפתי את ידיי והטחתי בלסתו בשמאלית את ידי.

לורן צודקת, יש כאן אנשים, אז נריב כמו בני אנוש. לירוי חייך, "אני מסכים," אמר והוציא קנאקים מצווארו, הוא סיבב את כתפיו והגדיל את חיוכו שחשפו את שיניו. לורן הביטה בנו מבולבלת. סיבבתי את כתפיי לאחור עד שהרגשתי שמישהו תפס את ידי ולקח אותי לאחור. "באמת עדיף שתעשו את זה יותר מאוחר, יש פה יותר מידי אנשים," קרטר אמר לכולנו וניסה לקחת אותי משם,אך העפתי את ידו ממני. "אל תיגע בי." סיננתי והלכתי לבדי לכיתה.

אחרי בית הספר חזרתי הביתה, רק קורי היה בבית, הוא שיחק באקס בוקס. התיישבתי לידו והסתכלתי במשחק. הוא שיחק call of duty 3. כשהוא הפסיד הוא הפליק לרגלו ומלמל קללה. צחקקתי למראהו וכשהוא הביט בי הוא חייך. "אם תרצי סלפי איתי אני לא אתנגד," רמז ושם את ידו על רגלי. הזזתי את ידו חזרה לרגלו. "אני חושבת שיש לי מספיק," אמרתי לו בחיוך, הוא צחק וחזק לשחק. כשרק הכרתי את קורי הוא תמיד פלרטט איתי ואמר לי כל מיני דברים... הוא תמיד היה מבקש ממני תמונה ואמר לחברים שלו שאנחנו ביחד, עד שקרטר החליט על דעת עצמו לכעוס עליו ומאז הוא הפסיק, או יותר נכון הפחית.

דלת הכניסה נפתחה, ג'ואי וקייט נכנסו ביחד עם מארק וקרטר. היה נראה שקרטר לא כלכך מרוצה מזה שמארק הגיע אלינו. ג'ואי לקח את השלט השני ושיחק ביחד עם קורי. קייט חיבקה אותי והלכה למטבח, היא הוציאה פרוסת לחם וחומוס. זה לא הולך להיות טוב. "תעיפי את זה עכשיו!"ג'ואי צעק וקייט נבהלה כלכך עד שקפצה ממקומה. היא מלמלה סליחה והחזירה את החומוס למקרר. היא החליטה להכין פסטה ברוטב. "אוף! למה הגז לא עובד?" רטנה קייט כאשר ניסתה להדליק את האש בשביל להכין את הפסטה. מארק בא אליה ועשה אש, הוא שם את ידו על הגז, והאש נשארה שם. קייט חייכה וחיבקה אותו במהירות. קייט עזרה לו הרבה בזמן האחרון לשלוט באש שלו, וכנראה הם גם מאוד התקרבו.

קרטר התיישב לידי והחזיק לי את ידי, העפתי את ידו וזזתי טיפה ממנו. "למה אתם מתחפשים?" מארק שאל בקול ושם את ידו על גבה של קייט. מה קורה ביניהם? "אני אתחפש לעצמי," ענה באדישות קורי וג'ואי צחק לתשובתו. קייט גלגלה את עיניי ונאנחה. מארק כיבה את האש וקייט שפכה את הסיר למסננת. אחרי שמארק וקייט סיימו להכין את הפסטה ואת הרוטב ישבנו כולנו לאכול.

לפתע נקישה נשמעה מהדלת. כל אחד הביט למקום אחר, מארק קם והלך לפתוח את הדלת, כשראיתי מי עמד בפתח הדלת לקחתי את הסכין והתכוונתי לזרוק עליו, אך מישהו תפס לי את היד. קרטר. "אני הזמנתי אותו," הוא הביט בעיניי וחייך קלות. "הוא רצח את ההורים שלך!" צעקתי עליו בלחישה. הוא מיהר לשים יד על ידי בשביל שאשתוק.

"מה?!" קורי כיווץ את גבותיו והתחיל להשתנות. "אמרת לנו שאלה צידיים!" הוא צעק על קרטר, "לא סיפרת להם?" שאלתי וקמתי מהכיסא. "אני לא הרגתי אף אחד!" נכנס לירוי בסערה. מארק סגר את הדלת וניסה להרחיק את לירוי שחיזק את עמידתו. "כן, אתה כן! כריס סיפר לנו," שגעתי עליו אך הנמכתי את קולי. "אז הוא משקר," אמר לירוי והתיישב על הספה.

לפניי שהבנתי מה קרה קרטר התנפל על לירוי והתחיל לשרוט אותו. לירוי התחמק ממנו במהירות כזו שלא הבנתי מתי הוא הספיק. לירוי שינה את עיניו לאדום והוציא את ניביו. קרטר ולירוי עמדו זה מול זה ועמדו לקפוץ אחד על השני. עד שמארק עלה באש ושעג עליהם. "תפסיקו!" שעג וכל בגדיו נשרפו עד שהיה עירום כולו, אך האש כיסתה אותו.

קרטר עלה למעלה לחדרו, קייט הלכה גם ומארק אחריה. ג'ואי נאנח והלך גם הוא. הבטתי בקורי ודמעות עלו בעיניו. "אני הולך לנוח," לחש ורץ לחדרו גם הוא. נשארו רק אני ולירוי. הבטתי בו, הוא לא הסתכל עליי. אני לא מאמינה שאני באמת שסמכתי על ערפד. אני רק רוצה לדעת את האמת. הוא הביט בי וישר הסטתי את מבטי. "רוצה לדעת את האמת? הנה האמת," התחיל בעצבים והתיישב בספה בשביל להירגע.

"זה בגלל כריס, הוא הכיר את ההורים שלהם עד שהוא גילה שהם אנשי זאב הוא רצה להרוג אותם, את כל המשפחה, הוא לא רצה שאם ידעו שזה הוא אז יערפו לו את הראש, כי אם ערפד הורג משפחה של אנשי זאב הוא-" "חייב למות," קטעתי אותו והוא הנהנן. "אז הוא הפנט אותי כמו שהפנט אותך, אני עוד הייתי קטן אז לא ידעתי כלכך לשלוט בעצמי, כשהגעתי לשם ראיתי את קרטר והוא רצה לשחק איתי, אך התחלתי לריב איתו עד שההורים שלו התערבו ואז.. הרגתי אותם, אבל אני מבטיח לך שאני לא רציתי! זה לא הייתי אני! כריס סיפר לי רק אחרי כמה שנים, כשלא יכולתי כבר להתחרט." אמר לי ושפשף את עיניו עם כף ידו. חשבתי לעצמי אם קרטר והאחרים שומעים את השיחה שלנו, כלכך קיוותי.

שקט שרר בינינו עד שלפתע הוא קם והתמתח, "אני חושב שאני אלך ללורן." אמר וגירד בעורפו. חשבתי עד כמה הוא ולורן התקרבו, מהרגע הראשון שראתה אותו היא נדלקה עליו, חמודית. לירוי הלך והסתכלתי על השעה, כבר תשע וחצי, האלווין כבר התחיל אבל אני חושבת שאין לאף אחד חשק לצאת. עליתי למעלה ודפקתי על חדרו של קרטר והוא פתח את הדלת כשהוא בלי חולצה ורק עם מכנסיים וגרביים לבנות.

הוא הסתכל עליי באדישות וזז בשביל שאכנס לחדר. הוא סגר את הדלת אחריי וכשהסתובבתי הוא תפס בלחיי ונישק אותי באגרסיביות. טעמתי את המליחות שבשפתיו כנראה בגלל שדמעות זלגו. הוא דחף אותי ונפלתי על המיטה שלו, הוא היה מעליי והמשיך לנשק אותי. לפתע יבבה נשמעה מפיו. עצרתי אותו והבטתי בעיניו. עיניו אדומות ומלאות דמעות. חיבקתי אותו כשהוא מעליי והוא נתן לעצמו לשחרר את דמעותיו. שיחקתי בשיערו ונישקתי את לחיו.

"אני אוהב אותך, זואי."