ממלכת הצבעים: דם זהב

פרק חמישי - היום השני

אני מתנצלת מראש על זה שהפרק משעמם כל כך (השתעממתי בעצמי מלכתוב אותו), אבל הייתי צריכה למצוא דרך כלשהי לבטא את היחסים שלו עם שאר המשפחה. הסוף לעומת זאת...

*******

אני מתעורר לקול פעמון צורם שנשמע לידי ומקפיץ אותי בבהלה. זה לא היה שם קודם. מתי הספיקו להציב את השעון הזה כאן? המחשבות הולכות מראשי באותה מהירות בה הגיעו ואני מתרומם לישיבה, משפשף את עיני בעייפות ומביט בשעון המטוטלת הזהוב שעל שידת הלילה. השעה תשע בבוקר.

אני קם, חסר יציבות ומתנודד מעט, ממיטתי, עדיין לא ער לגמרי. מזווית עיני אני קולט גבעה קטנה בקצה המיטה, וממבט מקרוב אני מבין שזו חליפה בצבעי שחור וכחול כהה עם עיטורי כסף על המקטורן וחגורה כסופה לצידה. זוג נעלי עור מבריקות מבצבצות למרגלות המיטה גם כן.

הא, הם לא בוטחים בי שאדע איך להתלבש? האמת שראיתי את החליפה הזאת כבר אתמול ובאמת תכננתי ללבוש אותה היום, אבל הם כנראה הקדימו אותי. המחשבה המגוחכת חולפת בראשי ואני מחליף את בגדי במהירות, לא מפספס את פיסת הנייר המונחת בראש החבילה.

אני פותח את קפלי הנייר וקורא את הכתוב בו:

סדר יום שבועי

יום ראשון

עשר בבוקר: ארוחת בוקר.

אחת עשרה - אחת בצהריים: נימוסים והליכות ולבוש הולם.

שתיים בצהריים - ארבע: ריקוד וגינוני טקס.

ארבע אחר הצהריים - חמש: ארוחת צהריים.

שש לפנות ערב - שמונה: נימוסי שולחן ואקטואליה.

תשע בערב: ארוחת ערב.

אני מרפרף בעיני על שאר הדף – תוהה בין היתר מדוע השעות כתובות במילים – וקולט ששאר הימים זהים חוץ מהשיעורים המתחלפים בשעות. אני חש הקלה מסוימת לנוכח הדף, כבר מזמן שלא היה לי סדר יום קבוע. אני מעקם את אפי בהגיעי למילה 'אקטואליה'. כמובן, זה לא שחשבתי שאצליח לחמוק מזה, אך בכל זאת הידיעה שאני אמור ללמוד את שמותיהם ומעשיהם של כל שאר בתי המלוכה מייאשת ומעציבה אותי כבר מעכשיו.

באותו רגע אני קולט שהשעה כמעט תשע וחצי, ושאין לי שום מושג היכן נמצא חדר האוכל. עד שאני נזכר שחלפתי על פניו אתמול, כששוטתי לי בזמני החופשי אחרי השיעור עם איזבל. חיוך עולה על פני כשאני נזכר שהוא קרוב למגורי העובדים, בחלקו האחורי של הארמון. אולי אם אצא עכשיו אוכל לראות את קאס.

במחשבה ובציפייה זו אני יוצא מחדרי, מקפיד לסגור את הדלת בשקט מאחורי. מי יודע, אולי שעות הקיצה של אחרים שונות משלי, ואם אכן כך אני מעדיף לא להעיר אותם רק בגלל שאותי אילצו לקום בשעה זו.