ממלכת הצבעים: דם זהב

פרק שישה עשר "אשם"

כן... אז, למרות שהפרק הבא עדיין לא כתוב (לכל הרוחות, אין לי אפילו מילה אחת) אני מפרסמת את הפרק הזה, ולמה? כי היום זה יום ההולדת שלי, וזו מתנתי לקוראים הנפלאים שלי  D:

מקווה שתהנו ^^

*************************

הבעתו של קאס רפה לעומת נימתו הנחרצת והוא מתחיל להתקדם לכיווני. מתוך אינסטינקט אני נדחק עוד יותר כנגד הקיר, אך הוא מתיישב על הדרגש הנמוך ונועץ את מבטו בקיר הנגדי. הוא לא נראה כאילו הוא עומד לדבר בקרוב, אז אני מחליט לנסות להניע אותו. "איך הצלחת להשיג אישור להיכנס הנה?" אני שואל בתהיה, זה באמת מעניין אותי.

הוא מגחך במרירות ופונה להביט בי. "לא השגתי," הוא אומר בפשטות וגורם לעיני להיפער לרווחה.

"אז איך נכנסת?" אני מנסה לשמור על קולי יציב, אך הוא מתחיל לרעוד מהלחץ שמפעפע בי.

"המפתח קבוע בחור המנעול." אה. נכון. שכחתי מזה. לדעתי זה די טיפשי לייצר את הדלתות האלה עם המפתחות בתוכן, כל אחד יכול ככה לשחרר אסירים.

"על מה אנחנו צריכים לדבר?" אני ממשיך לשאול. האמת היא שלי יש הרבה על מה לדבר איתו, אבל הוא זה שיזם את הפגישה בגלל משהו שחשוב לו. אני לא יכול להפיל עליו פתאום את כל הבעיות שלי.

הוא שותק. שוב הוא מסיט ממני את מבטו, הפעם מקבע את עיניו על ידיו. הוא חוקר אותן בכזו יסודיות כאילו מנסה להיות האדם הראשון שיוכיח את הביטוי. "אבא שלך... אני מתכוון – המלך ריקס השלישי." הוא מתחיל אחרי פרק זמן ארוך וקוטע את עצמו. "הוא... הוצא להורג לפני עשר שעות."

ליבי נודם.

הוצא להורג. המילים של קאס מהדהדות בראשי ואני מרגיש מחנק בגרון. אני לא מצליח לנשום. אני פשוט בוהה בו בהלם ומרגיש את הכרתי מתחילה לחמוק ממני. אני צורח על שרירי לזוז, לעשות משהו, לפני שהדם שלי יחליט לעשות משהו אחר, אך הם מתעלמים. נקודות שחורות מתחילות לרצד מולי וסחרחורת תוקפת את ראשי.

"תלאס." קולו של קאס נשמע בקושי מבעד להלמות ליבי בראשי. "תלאס! השתלט על עצמך!" יד גדולה סוטרת לי ואני יוצא מיד ממה שלא קרה לי עכשיו.

אני מתחיל להתנשם בכבדות, מנסה להחזיר אוויר לראותיי, ומשקיט בהדרגה את הרעידות שלא שמתי לב שתקפו את כל גופי. "אני מתנצל," אני ממלמל בשקט, מרגיש טיפות זיעה מצטברות על פני. "זה רק – מפתיע למדי."

"אתה נמצאת אשם על פי המועצה, אבל בדיוק כשהכרוז הכריז על זה התעלפת. זה לפחות מה ששמעתי, לא יכולתי להגיע. המלך ריקס החמי – הנסיך פארקס אמר שזה היה המלך שעשה את זה, וריקס החמישי הסכים איתו. אתה יודע... כולם מקשיבים לריקס החמישי, הוא ידוע בתור אדם הגון, וגם ההסבר שלו היה מאוד משכנע." הוא מתחיל לגמגם ומנסה למצוא דרך לסדר את מילותיו, זה גורם לי לגחך מעט, אך אני מיד מפסיק כשמוחי קולט את משמעות הדברים שלו. "הוא הוצא להורג על בימת השפיטה."