Let me go before we die תשחרר אותי לפני שנמות

פרק 1: יום סגרירי

•כללית P.O.V•
קולות של רעמים היה הקול היחיד שהיכה את הדממה ששררה בארץ הגשם ירד לו בזעף על האדמה הקפואה. והשמיים נצבעו להן בצבע אפור שחרחר, אף אור לא חדר בהם מסגירים את היום סגרירי שהיה היום. הוא ישב על יד החלון כשעיניו נעוצות בנוף האפור והסגרירי של תל אביב. כשהוא עדיין מרחף לו במטוס, ולנגד עיניו אותו הנוף הקריר שפעם היה שטוף שמש חמה שתמיד שטפה את הארץ והשמיים הכחולים נעלמו כלא היו. רק אותו הגשם ירד לו על ארצו. כאילו אמא האדמה בכתה על בניה שלא מפסיקים להילחם אחד בשני דמעותיה קרעו את השמיים. עיניו הקרות הסתכלו באותה מדינה שהיתה לו לבית. הוא זכר את היום כאשר עזב את האדמה הזו בעודו ילד. הוא לא יישכח את היום הארור הזה לעולם.
"נוסעים יקרים אנו עומדים לנחות בנמל התעופה בן גוריון תל אביב בעוד חמש דקות אנא חגרו חגורות." קולו של הקריין נשמע. המטוס התחיל להתכונן לנחיתה כשהוא מרחף לו בצורה איטית בגלל מזג האוויר.
"נוסעים יקרים אנו עומדים לנחות בנמל התעופה בן גוריון בעת הנחיתה אנא בדקו שלא אשארתם חפצים אישיים." הקריין הודיעה שוב כשהמטוס נסע בעוצמה מהירה וגלגליו חרקו על הארץ נוחתים ואנשים מוחאים כפיים בשמחה.
לאחר רגעים ספורים הוא נעצר ליד המעבר ישיר פנימה. הוא קם על רגליו כשהוא לוקח איתו מזוודה כסופה ותיק שחור יחיד. היא היתה הדבר היחיד שהיה איתו. ויצא מן המטוס כשהוא הולך לכיוון הכניסה עובר את משמר הגבול. והלך לקחת את המזוודות שלו. ופנה אל הכניסה כשהוא יוצא אל האוויר הקר ונושם אותו אוויר קר של הארץ הזו. באותו הרגע שיצא חיכתה לו שיירה מלאה במכוניות שחורות של מרצדס.
"ברוך שובך בוס." אמר אחד הגברים הוא רק הנהן בזמן שעיניו הביטו בארץ הקרה היום הוא חוזר על מנת לנקום ולשרוף איתו את כולם בגיהינום.
הוא נכנס לרכב נוסע אל דרכו בשביל להתחיל את תוכנית הנקמה.

•עטרה P.O.V•
"אני אוהב אותך יפה שלי." הוא אמר לי בקולו החמים כשעיניו האפורות מסתכלות בי בחום הוא כל כך יפה.
"גם אני אוהבת אותך אליאור." אמרתי לו ברוך כששפתיו התקרבו אל שפתיי ועמדנו— "איי" צעקתי כשהרגשתי צביטה בלחי.
פקחתי את עיניי כשאני מגלה שאני בחדר שלי ומגלה עיניים אחרות מסתכלות בי עיניים ירקרקות אזמרגד תכלת עם שילוב של אפור. ושיערו היה בלונד שתני זהוב מלוכלך.
"שוב את מנסה לנשק אותי?" שמעתי את קולו העצבני של אוראל.
"לא!!! זה אתה שהפרעת לי לחלום על אליאור!" צעקתי עליו דוחפת אותו ממני.
"עטרה אין לך סיכוי איתו הוא לא שם על קטינות כמוך." הוא אמר מגחך.
"לידיעתך אני לא קטינה אני בת עשרים, דביל וכדי לך לזכור את זה לפני שאני אשפד אותך עוף!" צעקתי עליו כשהוא עוזב את החדר מגחך.
"את לא יותר מילדה מפונקת." הוא אמר יוצא.
קמתי מהמיטה השעה היתה שמונה, לעזאזל אני מאחרת שיט. קמתי מהר רצה למקלחת להתקלח במהירות השיא כשאני פותחת את הדוש.
"אהה מים קרים לעזאזל!" צעקתי בזעם כשפתאום ברקים נשמעו להם בעוצמה. לעזאזל אני שונאת חורף תמיד נגמרים לי המים החמים.
אין ברירה נתקלח במים קרים התקלחתי במהירות שברתי את השיא חמש דקות. יצאתי רצה לחדר לעזאזל ״איי״ שוב נפלתי איך זה שאני תמיד מחליקה. נו אין לי זמן לבכות קמתי בקושי רצה לכיוון הארון מוציאה משם חצאית מיני שחורה מעור ומעיל חולצה ארוכה יפיפייה בצבע שחור ארוכה ומעליה לבשתי מעיל עור שחור. אספתי את שיערי הבהיר בלונד מלוכלך בהיר הזהוב שלי. התקדמתי למראה בחדרי שמה עגילים שלי בצבע זהב לבן ואת טבעות שלי והשעון. התאפרתי מדגישה את עיניי הירקרקים אזמרג תכלת עם שילוב של אפור, בעיפרון בצבע טורקיז ומסקרה שרק הדגישה את ריסי הארוכים. וחתמתי את שפתיי באודם אדום כיין ולבשתי כובע גרב שחור יפיפה וכפפות שלי וכיסיתי את צווארי בצעיף כהה. לקחתי את התיק שלי עם המחשב הנייד שלי ויצאתי. במהירות עוברת ליד המטבח.
"בוקר טוב יפה שלי." אבא שלי אמר לי בחיוך נושק למצחי.
"בוקר טוב אבא." אמרתי מחבקת אותו במהירות.
"בוקר טוב נסיכה של אמא." אמא שלי עטפה אותי חזק.
"אני אוהבת אתכם גם אשמח אחר כך לחיבוקים אני מאחרת." אמרתי משתחררת מהם ועל דרך חוטפת טוסטר עם שוקולד מהשולחן וקפה בכוס מנייר ורצתי לכיוון האוטו שלי. לג׳יפ החדש שלי מחברת לקסוס. נכנסתי לאוטו כשגופי רועד מהקור הירושלמי. נשאר לי עשרים דקות להיות שם, איך זה שעוד שלג לא ירד. טסתי לכיוון האוניברסיטה העברית בטיל מגיע להרצאה כמה שיותר מהר. אני לומדת שם רפואה מתקדמת אני רוצה להיות כירורגית. רצתי לכיוון האודיטוריום אני עטרה אמסלם ידוע כאחת שמאחרת הרבה היום אני לא מתכוונת לאחר!
"טוב שנזכרת להגיעה." שמעתי את קולה של מורל. "את שוב מאחרת בגלל שחלמת על אליאור?" היא שאלה אותי.
"איך את יודעת?" שאלתי אותה בבלבול.
"אח שלך הלך וסיפר את זה לאליאור." היא אמרה בחיוך ציני.
"מה?! אני הולכת להרוג לשפד אותו לקמצ׳ץ׳ אותו." אמרתי בזעם רצה.
"בהצלחה עטרה." רצתי בזעם את כל המדרגות חתיכת שמוק אני הולכת לשפד אותו איזה מניאק הוא. רצתי לכיוון אוראל הוא ישב עם חבריו מצחקק לו כשביניהם אליאור החבר הכי טוב שלו.
"הו תיראו מי פה הפרינססה שלנו עטרה? איך היה לחלום עליי?" שמעתי את קולו של אליאור המלגלג. כן, כן אליאור לא מת אליי הוא תמיד מזלזל ברגשות שלי והשמוק הזה שקורא לעצמו אח שלי הלך וסיפר לו.
"מי תרצה לחלום עליך יא חמור." אמרתי בקול קר. "ואתה חתיכת שמוק הולך לשלם על הכל!" אמרתי בזעם באה לתת לו כאפה הוא תפס את ידי בכוח.
"מה קרה גברת פרינססה פגעתי ברגשותייך?" הוא שאל אותי בזלזול מסתכל אליי כמו החברים שלו.
"אתה חתיכת חמור עד כמה נמוך אתה יכול לרדת אוראל? עד כדי כך שונא אותי?" שאלתי אותו בקור הוא רק גיחך מסתכל בחיוך קר ערמומי שלו.
"אני לא שונא אותך אני מתעב אותך עד עומק נשמתי אני לא מבין איך את בכלל קשורה אליי. תשמרי מרחק ממני זונה." הוא אמר בקול חד שלו.
הוא עבר אותי הולך עם חבריו כשרק הכאב הדבר היחיד שנשאר שם בלב. הוא לא שונא אותי הוא מתעב אותי אח שלי מתעב אותי. דמעה ארורה עמדה לה ולא זלגה. הלכתי לכיוון האודיטוריום נכנסת לשם ללמוד. שמי עטרה ככה נקראתי בידי הוריי אני נולדתי הכי קטנה וצעירה פגה. תמיד העולם שלי היה מלא באור בגלל שנולדתי מאהבה אחת גדולה. אני אחת שכל העולם סביבה כמו שסביב השמש כל הכוכבים ככה כולם סביבי. הבחורה הכי יפה פה, זה לא אני אמרתי זה מה שהחברות שלי מורל ונוי אומרות. הן החברות הכי טובות שלי מבין כל שאר החברים והחברות שיש לי. כל הסטודנטים סביבי ומנסים להתקרב אליי. אני אותה האחת שכל העולם רוצה בסביבתה חוץ מאח שלי.
אח שלי מתעב אותי כבר מימי התיכון מאחורי זה עומד סיפור ישן. הוא לא יכול לסלוח לי ולא יסלח לי לעולם בשבילו אני האויב הכי גדול שלו. ליד ההורים שלי הוא משחק אותה כאילו שהכל בסדר אבל בנינו כולם יודעים כבר ששום דבר לא בסדר.
בסך הכל החיים שלי יפים אני תלמידה מצטיינת חברותית הכי יפה בקרב הבנים חוץ מזה שהחברים של אח שלי גם מתעבים אותי והוא עצמו הכל בסדר.
השעתיים עברו להם במהירות כשאני מקלידה במהירות את דברי המרצה מילה במילה לא מפספסת אף פיסת מידע ממה שלמדתי על הדרך שואלת שאלות. הן הסתיימו בשעה טובה קמתי במהירות סוגרת את המחשב.
"ואו זה היה מתיש איך את מצליחה לעקוב אחריו?" מורל שאלה אותי עיניה הירוקות הסתכלו בי בהלם היא די דמתה לחברתה של אימי אליסה שיערה היה בצבע כרמל.
"זה קל מדי אני קוראת את החומר לפני השיעור ושואלת שאלות." אמרתי בביטחון.
"כן התלמידה המצטיינת של הקורס כבר שנה שנייה." נוי אמרה בחיוך כשגומותיה נחשפות להם עיניה שחורות הסתכלו בי בחיוך ושיערה היה אסוף לקוקו גבוה ושחור.
"גם את בין המצטיינים." אמרתי לה בחיוך משועשע.
"יאללה נלך לקפטריה." מורל אמרה בחיוך גוררת אותנו נכנסנו לקפיטריה כשכל המבטים אלינו. גלגלתי את עיניי כשפגשתי במבטו הרצחני של אוראל. לקחתי לי מיץ תפוזים וסלט התיישבנו כמה שיותר רחוק מהחבורה שלו.
"ואו הוא שורף אותך במבטים שינוח כבר." נוי אמרה בכעס כשהיא אוכלת מהסנדוויץ׳ שלה.
"הוא לא ירגע כי הוא מתעב אותי, אבל לא נורא דרך אגב הסלט טעים מאוד." אמרתי בחיוך מזויף שלמדתי לסגל לעצמי עם הזמן.
"כן גם הקורסונים פה מדהימים." מורל אמרה בחיוך.
"כן, אבל הגזרה שלי יותר חשובה לי." אמרתי לה מסמנת על הגוף שלי כשאנחנו צוחקות. והן מספרות לי דברים ואני להם על מה שקרה השבוע.
"ואו אחותי תראי מי מסתכל עלייך." נויה אמרה בחיוך פגשתי במבטו המוכר של עומרי.
"עוד פעם הוא לא מבין כנראה רמזים." אמרתי לה בקול קר.
"הוא מת לך על הצורה רואים את זה בהחלט." אבל הוא לא מעניין אותי.
"כן, כן, רק אליאור הזבל מעניין אותך הוא לא שם עלייך מתי תביני?" מורל אמרה לי.
"אני יודעת אבל מה לעשות." אמרתי מבואסת.
"תגרמי לו לאכול את עצמו מקנאה רק ככה." נוי אמרה לי בחיוך גדול.
"יאללה בנות נלך להנות בכיף שלנו." אמרתי בחיוך יצאנו מהקפיטריה צועדות לנו בסטייל למצוא מישהו שיוציא לו את העיניים.

•כללית P.O.V•
הוא נכנס אל תוך האחוזה שהיתה בעבר של אביו כשכל האנשים סביבו. יושבים בשקט ומחכים שיפתח במילים כולם חששו להיות בקרבתו. הוא ישב בחדר הישיבות של אביו כשחלון גדולה נצבה בחדר וחשפה את נופה של ירושלים לפניו. ושולחן גדול עמד לו סביב כיסאו הגדול. כולם ישבו בחדר המפואר בריהיטים יקרים תוצרת חו״ל.
"היום אני מתחיל לפעול אני הולך לחסל את שלו אמסלם אחד ולתמיד ולהרוס את משפחתו. הוא הולך להצטער על הכל ועל כך שאעז לחשוב על לפתוח איתנו מלחמה אני נשבע להרוס אותו. תתכוננו הולך לנו להיות מסע ארוך של נקמה." הוא אמר בקולו הקר.
"אדוני אספתי את כל המידע שרצית והכנו לך כל מה שתצטרך." אחד מאנשיו אמר לו מניח בפניו תיקייה.
"בסדר, תחכו להוראות שלי עכשיו בינתיים כולם משוחררים." הוא אמר בקולו הקר כולם יצאו משאירים אותו לבד באותו חדר. «אני חזרתי אבא, אני הולך להרוס אותו על כך שאעז להרוס לנו את החיים הוא הולך להצטער אני קרוב» אלה המחשבות שעברו בליבו כאשר הסתכל בתקייה הסגורה לפניו.
הוא פתח אותה מעיין בה ולומד את כל הפרטים על ילדיו של שלו אמסלם.
הוא חייך חיוך קר החיים המתוקים שלכם הסתיימו עוד מעט תטעמו את טעם הגיהינום.
הוא הלך אל חדרו מתארגן למשימה שעומדת בפניו עכשיו הוא הולך להרוס אותם הראשונה תהיה עטרה.

המשך יבוא...

פרק קצר אבל מהפרקים הבאים יהיה ארוך. תהנו❤️❤️❤️