Let me go before we die תשחרר אותי לפני שנמות

פרק 13: ארוחת ערב

•עטרה P.O.V•
"אני לא מאמינה שאני עושה את זה?" חזרתי על משפט הזה בתסכול כבר יותר מעשר פעם. כשאני מול המראה נוי הברישה את שיערי בזמן שמורל מחטטת בארון ומחפשת עבורי מה ללבוש.
"אין לך ברירה על טעויות משלמים." מורל אמרה בחיוך ציני. "לא היית צריכה להתנשק עם הגורל שלך יא שובבה." מורל אמרה בגיחוך.
"לא נישקתי אותו מורל זה הוא נישק אותי." אמרתי בזעם מתוסכלת.
"לפחות התנשקת עם הגורל החתיך." נוי אמרה בחיוך חולמני.
"זה ממש מעודד אותה נוי." מורל אמרה בחיוך ציני.
"הכי מבאס אבא חושב שאני יוצאת עם הסנוב הזה, אני כל כך לא סובלת אותו ואבא אני לא אוהבת לשקר לאבא." אמרתי בתסכול.
"אז תיפרדו עוד שבוע." מורל אמרה.
"לא רוצה לא רוצה אני רוצה להיפרד עכשיו נמאס לי ממנו בשבועיים האלה הוא התעלל בי כהוגן." אמרתי בזעם. "הוא רק יורד אליי ומתנהג אליי חרא אני לא רוצה אותו בחיי." אמרתי מחזיקה את פניי בזעם.
"עטרה אל תזוזי אחרת השיער שלך לא יצא בקבוקים הוא יצא קוקומאן." נוי אמרה לי התחילה לסלסל לי את השיער בקבוקים.
"תתעודדי את לא תצטרכי לסבול אותו הרבה עוד שבוע היחסים שלכם נגמרים." מורל אמרה כשהיא מושיטה לי שמלה חורפית עדינה מבד עדין היתה בצבע בורדו עדינה שהיתה חשופה בגבי. השמלה היתה משוחררת עדינה צמודה מעט באיזור הקימורים, לבשתי אותה עם עקבים וגרביונים שחורים עם ציור של פרח. התאפרתי בצורה עדינה מדגישה את עיניי רק במסקרה ושפתיי היו אדומות בטבעם.
"את יפיפייה הערב." נוי אמרה בחיוך כשהסתכלתי על עצמי.
"במה חטאתי?" זה כל מה שאמרתי.
"עטרה תהיי חזקה זה רק לערב אחד את תסבלי אותו אחר כך את נפרדת ממנו וזהו." לבשתי שרשרת עדינה ועגילים עדינים וטבעת שסבתא נתנה לי במתנה טבעת יהלום בצורת כתר.
"זהו תפסיקי עם פרצוף חמוץ כזה תנצלי את הערב קצת לרדת אליו." מורל אמרה מחבקת אותי.
"בנות אני כל כך אוהבת אתכן." חיבקתי את שניהם עשינו סלפי הצטלמנו לנו צוחקות.
"וחוץ מזה אנחנו נתמוך בך אחרי הכל אנחנו צוות אחד גדול אם את צריכה אותנו אנחנו בפאב." נוי אמרה בחיוך מעודד הבנות.
"תודה לכן נסיכות שלי אחרי הערב הזה אני מזמינה אתכן מחר." אמרתי בחיוך עוטפת אותן.
הן יצאו לדרכן חיוכי נעלם נשמתי עמוקות הוא אמור להגיעה בעוד עשר דקות. התקדמתי מוציאה את צמיד המזל שלי והשעון שלי הנחתי על ידי התבשמתי בבושם האהוב אליי. אחרי כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת הראשית. שמעתי את קולה של אמא ואבא.
דלת חדרי נפתחה שמתי על שפתיי חיוך מזויף ניסיתי להפוך אותו לכמה שיותר אמיתי.
"עטרה החבר שלך פה." שמעתי את אוראל אומר בחיוך זחוח.
"תסתום כבר אוראל אתה יודע טוב מאוד שזו רק הצגה." אמרתי לו בקול נמוך.
"אנחנו רואים את זה עלייך מתוקה." הוא אמר בחיוך זחוח מסמן על הלבוש. הרגשתי את זעם בתוכי משכתי אותו לחדר שלי.
"אני שונאת אותו ואם במהלך הערב הזה תגיד משהו שיביך אותי או תעז לעצבן אותי אני אזרוק אותך מהחלון עם מירבל ביחד." אמרתי לו בזעם הוא רק גיחך.
"תרגעי אחותי רק צחקתי בואי אחרת החבר שלך יתחיל לחשוד." הוא אמר בחיוך משועשע.
"הוא לא חבר שלי." אמרתי בזעם. יצאתי בלי לתת להשיב צעדתי אל כיוון הסלון. ראיתי אותו עומד ליד אבי וליד אוראל הוא היה לבוש בחולצה מכופתרת לבנה יפיפייה וחליפה שחורה שהדגישה את עורו כמו תמיד בגדי מעצבים הכי טובים והיה לו פיפיון. כמו ג׳נטלמן אמיתי הוא לבש שעון שנראה יקר בצבע זהב, שיערו השתני היה מסודר בצורה יפה עיניו תכלת צלול עם גוון כסוף בין לזהוב בחנו אותי בעיניו בחיוך שנראה כלפי חוץ אוהב אבל שנינו ידענו שהוא ציני. הוא קם מושיט לי זר של ורדים אדומים גדול היו שם כמאה ורדים.
"את נראית יפיפייה הלילה אהובה." הושיט לי את הורדים ראיתי שאצל אמא היה זר שונה בצבע ורוד.
"תודה רבה גם אתה נראה יפיוף." אמרתי בחיוך כשהוא עמד מולי לרגע אחד לאחר מכן חיבק אותי נושק קלות לשפתיי. באתי להתרחק ממנו ומעדתי על השטיח כמעט הוא תפס אותי לפני שנפלתי הייתי בחצי שכיבה בזרועו.
"את בסדר?" הוא עשה רושם של ג׳נטלמן מול הוריי. כשהוא מחייך אליי חיוך ציני שרציתי לזרוק אותו מהחלון של הבית.
"אני בסדר גמור." אמרתי לו בקול רגועה למרות שבתוכי זעמתי איזו פשלה.
"בוא תשב לך בנוח." סימנתי לו להצטרף לגברים. "אני הולכת לעזור במטבח." אמרתי בחיוך הוא חיבק אותי עליו ברכות מלטף את שיערי. "תיזהרי לא לשבור את כל הכלים במטבח ידיים שמאליות או לא ליפול על הצלחת ולקבל מכה בתחת." הוא אמר בחיוך ציני.
"אל תדאג לי אהובי אני אהיה בסדר, השאלה היא האם אתה תעמוד במבחני הסף למשפחה הזו ובחקירות השב״כ של אבא שלי יקירי? אתה עוד יותר עלול ליפול בהצלחה אהובי." נשקתי לשפתיו עוזבת אותו בלי יכולות להגיב. אחד אפס לטובתי בהצלחה לך אידיוט.
התקדמתי בצעדים בטוחים למטבח מתקדמת אל אמא היא לבשה היום שמלה שחורה אלגנטית. "אני רואה שבסוף יצא מזה משהו עם הפרופסור הנאה." אמא אמרה לי בחיוך כשאני עוזרת לה להוציא את הכלים. "איזה ג׳נטלמן מושלם הוא באמת גבר אירופאי." אמא אמרה לי כמה חבל שאת לא רואה את פרצופו האמיתי של החרא הזה.
"כן הוא בחור טוב." אמרתי מתחילה לעזור לה לערוך את השולחן לעזאזל מתי הסיוט הזה יסתיים. סידרנו את השולחן תוך כמה דקות ראיתי אותו יושב מדבר עם אבא. עיניו הסתכלו עליי בזוית העין מחכה לנפילה שלי. אבל אני ביצעתי הכל בצורה הכי מושלמת.
"גברים בואו נשב לאכול אחר כך תנהלו דיבורים." אמא אמרה בחיוך יפיפה שלה. אבא חייך אליה חיוך חם הם התיישבו כשאמא מימינו של אבא. אני התיישבתי מול ניתאי כשהוא מסתכל עליי בחיוך זדוני. ואוראל התיישב לידו ואני ישבתי לי בנחת. אמא הגישה לנו את האוכל כשעל השולחן ממולאים ועוד כל מיני סלטים ורולטה בשרית עוף אפוי ועוד כל מיני מאכלים. לי כמובן לא היה את החשק לאכול רציתי רק לעוף מפה.
"אז עטרה איך את ופרופסור מירבל הכרתם?" אוראל שאל אותי בחיוך שלו שרציתי לבעוט אותו מהמרפסת.
"אה זה—" התחלתי לענות.
"יקירתי תרשי לספר את זה." מירבל החרא הזה אמר הסתכלתי עליו בחיוך כלפי חוץ אני מקווה שהוא ראה את מבטי הרצחני.
"בבקשה אהובי." אמרתי בחיוך ציני תישרף יא מניאק אם אתה מתכוון להפיל אותי אמן יכה בך ברק. פתאום נשמעה קול של ברקים החל לרדת גשם בחוץ אחלה תודה אלוקים אתה שומע תפילות. אבל למה אתה לא יכול להכות את קקי הזה.
"ספר לנו." אוראל תלך לעזאזל ביחד עם הבן זונה הזה.
"טוב זה קרה ביום הראשון שלי באוניברסיטה, זה היום הראשון שהייתי אמור להחליף את סר בנט." הוא חייך אליי חיוך זחוח. נזכרתי במה שהיה באותו יום אוי לא אוי לא בבקשה שלא יספר על הנשיקה ההיא כשהתנפלתי עליו רק בשביל שנסטיה הכלבה תשב בשקט. "זוכרת את היום אהובה אני בדיוק נכנסתי לבית הספר ואת משום מקום נפלת אל זרועותיי. נערה יפה ומגושמת היא היתה יפיפייה כל כך זוכרת מה אמרת לי." הוא אמר בחיוך. הוי נו יא חתיכת בן זונה למה אתה גורם לי לחזור על המילים.
"מה אמרת עטרה?" אמא שאלה אותי כל המבטים היו עליי הכנסתי לפי את הסלט רק להראות שאני עסוקה באוכל לעזאזל אני מתעבת אותך מירבל.
"כן, אני זוכרת מה אמרתי יקירי." אמרתי לעזאזל איתך אין בעיה רוצה לשחק שנינו נשחק במשחק הזה. "אני חשבתי שאני חולמת חשבתי באותם רגעים שגבר לא יכול להיות אמיתי אין מצב שבעולם." אמרתי בחיוך ציני. "ואתה זוכר מה קרה אחר כך באותו יום?" שאלתי אותו בחיוך זחוח שנראה כה אמיתי.
"כן נישקתי אותך באותו היום כבר." הוא אמר בחיוך זחוח.
"היכרות יפה יש לכם." אמא אמרה בחיוך. "כמה אתם יפים ביחד אולי נהיה עוד בעתיד בחתונה שלכם." היא אמרה לנו בדיוק כששתיתי מיץ תפוזים ונחנקתי ממנו מתחילה להשתעל הוא הסתכל אליי בחיוך זחוח.
"עטרה את בסדר?" אמא שאלה אותי בבהלה ראיתי את אוראל מסתכל עליי משועשע.
"אהובתי את בסדר?" הוא שאל אותי בחיוך זחוח.
"הכל מצוין פשוט יותר מדי מתוק." אמרתי בחיוך משתעלת.
"בקרוב ליידי אמסלם." הוא ענה לה בחיוך למה שהיא אמרה. חס וחלילה שאני התחתן איתך אני מעדיפה להתחתן עם השטן מאשר איתך.
"קרא לי טוהר." אמא אמרה מסירה את הרשמיות מעל השולחן.
"עוד מוקדם מדי לדבר על דברים כאלו אנחנו עדיין צעירים." אמרתי בחיוך גדול ומזויף אמן שתיחנק עם החיוך שלך. ראיתי אותו בדיוק שותה מים. "אולי בעתיד נביא עשרה ילדים נכון אהובי." אמרתי הוא בדיוק נחנק לפעמים חלומות מתגשמים. שתיים אחד לי יא מניאק.
"אני רוצה יותר אהובה." הוא אמר בחיוך ראיתי את אוראל יושב משועשע.
"אני מאוד רוצה לאחר החתונה שלנו." אם תחייה עד אז חשבתי לעצמי.
"אתם כאלה חמודים תסתכל אליהם שלו נכון שהם יפים ביחד." אמא אמרה מאושרת.
"לפני שאתם כבר בונים לכם תוכניות אני רוצה יותר להכיר את מר מירבל." אבא אמר בקול רציני יופי אבא אני אוהבת אותך. אתה האבא הכי טוב בעולם תתחיל בחקירות השב״כ שלך תפוצץ אותו בהם. "ספר לי על עצמך מאיפה אתה וקצת על המשפחה שלך?" הסתכלתי עליו בחיוך ערמומי. עיניו פתאום נראו רציניות כשהביטו בי.
"סר רוב הדברים סיפרתי לך אליי אני פרופסור לרפואה בתחומים שונים מתמחה עליתי לארץ לא מזמן מלונדון." הוא התחיל לדבר ברוגע. "אני במקור יליד בריטי כל חיי גרתי בלונדון, אבותיי לפני כמה דורות הגרו מספרד בתקופת האינקוויזיציה ללונדון. כל חיי גרתי במשפחה של מלומדים הוריי בלונדון חיים." הוא אמר ברשמיות כשאבא רק התחיל להתחמם.
"במה הוריך עוסקים מר מירבל?" אבא שאל אותו.
"למעשה סר כל המשפחה שלי עוסקים ברפואה כולם פרופסורים אנחנו כולנו רופאים. אני בחרתי לעלות לארץ ולעסוק כאן בזה באדמת הקודש." הוא ענה לאבי ברוגע משונה הוא לא דמה כלל במנטליות שלו לשלנו.
אבא התחיל לשאול עוד שאלות ראיתי אותו מתמודד בקור רוח עיניו לא הסירו קשר עין איתי כשענה.
"בנים הגיעה הזמן לקינוח." אמא אמרה עוצרת את השיחה של הגברים.
"אני מבין שראית את המשחק האחרון במונדיאל." אבא דיבר איתו על כדורגל לעזאזל איך החרא הזה מצליח. אמא הניחה עוגה על השולחן ומזגה לנו תה. הוא שתה אותו בנימוס כמו כל בריטי עיניו לא סרו משלי. אחרי שהם דיברו על עוד כל מיני נושאים. הוא קם בנימוס כשהוא מציע לצאת לעשן. הגברים סירבו הוא סימן לי לבוא איתו למרפסת. יצאנו אל האוויר הקריר לאחר הגשם עמדתי לידו מסתכלת בנוף הירושלמי.
"כפי שאת רואה שרדתי את החקירות של אבא שלך." הוא אמר בטוח בעצמו.
"בקרוב זה נגמר בשעה טובה נשאר לחכות עד שבוע הבא." אמרתי רגועה עיניו הסתכלו בי הוא הצמיד אותי עליו.
"את כל כך מתה שזה הסתיים שאת סופרת כבר ימים אהובה?" הוא שאל בחיוך ציני.
"כן, כפי שאתה רואה אני לא מתה עליך אהובי." עניתי לו עיניו תכלת צלול עם גוון כסוף בין לזהוב הביטו בי מקרוב. "בגלל זה התנשקת איתי באותו יום." הוא שאל בחיוך זחוח בטוח בעצמו.
"זאת היתה טעות שלא תחזור על עצמה עוד." אמרתי לו בקור הוא חייך חיוך ערמומי.
"אנחנו עוד נראה." הוא אמר לפני שהספקתי להבין שפתיו היו על שפתיי. התנשקנו בלהט הוא הצמיד אותי עליו בתשוקה חיבקתי את צווארו. "עכשיו תגידי שזה טעות שאת לא רוצה שאנשק אותך." הוא לחש קרוב לשפתיי שפתיו נשקו אותי מפעימות את ליבי. מה קורה לי הגוף שלי עולה באש אני לא מרגישה את הקור רק את השפתיים שלו. התנשקנו כשהוא מלטף את גבי מצמיד אותי עליו. פנינו היו קרובות התנשפנו מביטים זה בזו לא מסוגלים לעצור את התשוקה.
"מה קרה את לא מסוגלת לעצור את זה?" הוא שאל בחיוך זחוח שפתיו התרסקו שוב על שלי עיניו הפכו לכהות יותר. חיבקתי אותו לא רוצה שזה ייפסק לעזאזל איתך. איך אתה מצליח לשגע אותי ככה. הוא ליטף את שיערי נושק לפני לאט לאט שפתיו נשקו לצווארי. התנשפתי מרגישה את שפתיו על צווארי מבעירות כל אזור שבו שפתיו טיילו.
"ניתאי," לחשתי את שמו כששפתיו מעלות באש כל איזור ואיזור.
"תגידי את זה תגידי שאת רוצה לעצור." הוא אמר בקול בטוח שפתיו חזרו לנשק אותי עולות לשפתיי שוב התנשקנו בלהט. החזתי בו לא רציתי להרפות ממנו ליבי פעם כמו מטורף מנשיקה לנשיקה. הוא פתאום התנתק עיניו חייכו חיוך זחוח. "את לא מסוגלת להתנגד לי ואת רוצה להגיד שאת לא רוצה את הנשיקות האלה כנראה את בהחלט מטומטמת שלא לומדת מהטעויות שלך." הוא אמר בחיוך זחוח מסלסל את אחד מתלתלי.
"גם אתה לא לומד מטעויות." אני לא אתן לו לצחוק עליי לא הלילה בשטח שלי. לפני שהוא הבין נישקתי אותי בכוח חזק יותר ממקודם הוא חייך מצמיד אותי לגופו הוא הוביל אותנו לשבת על ספה שהיתה על המרפסת ישבתי על ברכיו. כשאנחנו מתנשקים בלהט ובתשוקה שכמוה לא היתה. ליבי פעם עם שלו כמטורף נצמדתי עליו כשהוא מצמיד אותי בכוח לשונותינו נלחמו בכוח על שליטה. אף אחד לא היה מוכן לוותר הרגשתי את ידו מונחת על ישבני. שחררתי את שפתיו נושקת לצווארו בתשוקה שכמוה לא יכולנו שנינו לשאת. שפתיי נישקו את צווארו משאירה לו סימני אודם שלי.
"עטרה." קולו היה חד וגברי שמעתי את מבטא הזר שלו. המשכתי לנשק את צווארו בכוח. מגיעה לשפתיו הנפוחות נשכתי אותם קלות.
"תנסה להפסיק אותי ותנסה להגיד שאתה לא נמשך אליי ניתאי." אמרתי קרוב לשפתיו מנשקת אותו. "אתה הטיפש היחיד כאן וגם אתה לא לומד מטעויות אהובי." אמרתי את משפט האחרון בציניות גמורה. מנשקת אותו שוב בכוח שפתינו זזו בתיאום מושלם. הוא חייך תוך כדי נשיקה שפתיו הפכו לתובעניות יותר חזקות יותר לא יכולתי יותר. ליטפתי את פניו כשהוא מחזיק בשלי בכוח מלטף אותם.
"את כלבה שלי." הוא לחש מבעד לשפתיים כשהוא מנשק אותי עוד ועוד.
"אתה הבן זונה שלי." אמרתי בקור שפתיו התחזקו על שלי.
"כלבה תסתמי ותנשקי אותי את לא ילדה טובה כפי שאת מציגה את עצמך." הוא אמר בגיחוך נשכתי את שפתו התחתונה בכל הכוח מנשקת אותו.
"מי אמר לך שאני ילדה טובה," לחשתי לו כשאנחנו מתנשקים בטירוף שוכחים מכל העולם. אחרי שנגמר לנו האוויר התנשפנו כמו שתי מטורפים. כשאני על ברכיו ושפתינו נפוחות הסתכלנו זה על זו פנינו קרובות אחד לשנייה. הוא הוציא סיגריה מתוך הכיס כשהוא התחיל לעשן לו ואני בין זרועותיו.
"לעזאזל מה זה היה עכשיו." שאלתי לא מאמינה שהגענו לשיא כזה.
הדלת של המרפסת נפתחה ראיתי את אוראל יוצא מתוכה. ישבתי כבר ליד האידיוט הזה הנפיחות בשפתיי נרגעה.
"החלטתי בסוף להצטרף לעשן קצת." אוראל אמר כשהוא בוחן אותנו.
"אם כך יופי אחותך לא ממש מישהי שמסכימה איתי לגבי עישון." הוא אמר בגיחוך מסתכל אליי.
"זה לא בריא ואתה כרופא אמור לדעת את זה." אמרתי לו בגיחוך.
"מצטער אהובה גם רופאים חוטאים בחטא הזה שנקרא עישון." הוא אמר בלי שמץ של חיוך ניתאי.
"שייבושם לכם מה אני הגיד." אמרתי באדישות מסתכלת על נוף המרהיב של עיר הקודש. הרגשתי רעד עובר בגופי של קור לא ייחסתי לזה חשיבות גדולה עד שהרגשתי משהו חם על גופי.
"תלבשי את זה אחרת תחלי בדלקת ריאות שוב את לא מזמן יצאת מבית חולים." הוא אמר מסתכל אליי באותו מבט ערמומי מעצבן.
"תודה אהובי." אמרתי בחיוך ציני ראיתי את אוראל מסתכל אלינו משועשע. "אתה ג׳נטלמן אמיתי." המשכתי את המשפט הוא גיחך. המקטורת שלו היתה חמימה הוא עמד לידי כשידו אוחזת בידי ואוראל מנהל איתו שיחה ערנית על מונדיאל ואיך שישראל שוב הפסידה. הם דנו לגבי השחקנים והמאמן שפישל בקיצור משעמם. הייתי מעדיפה לשבת עם הבנות בפאב עכשיו מאשר לבזבז את הערב הזה על משהו מיותר.
"עטרה יקירתי נראה שאת סובלת פה משעמום." שמעתי את קולו. ואו איך גילית את זה פרופסור מירבל המהולל.
"אני בסדר זה לא משהו שאי אפשר לחיות איתו יקירי." החזרתי לו באותו מטבע.
"אני חושב שעדיף שניכנס מתחיל להיות קריר." אוראל אמר עוצר את הויכוח שעמד בפתח. צעדתי עם שניהם והוא כמובן בלעג נתן לי לעבור עם הנימוס הבריטי שלו כלפי חוץ.
הצטרפנו להורים כשהם ממשיכים לדבר איתו שואלים אותו שאלות עוד ועוד והוא עונה בנחת.
"אני חושב שהשעה כבר מאוחרת אני מודה לכם על האירוח שמחתי להכיר אתכם." הוא אמר מנומס.
"תודה רבה לך שמחנו להכיר אותך." אבא אמר לו בחיוך.
"עטרה," הוא קרא בשמי נושק לשפתיי.
"עטרה תלווי את ניתאי." אמא אמרה לי יצאתי ביחד איתו הולכת לכיוון הדלת איתו.
"אני מקווה שאנחנו עומדים לסיים את הקרקס הזה כבר שבוע הבא." אמרתי לו בעיניים רציניות.
"את מתה כל כך להיפטר ממני אהובה." הוא אמר בציניות גמורה.
"בוא נודה זה הדדי לא ככה אז מה אתה משחק אותה, מה אהבת את הדמות של להיות חבר שלי אל תעוף זה לא יקרה לעולם." אמרתי בזעם הוא גיחך.
"זאת את שמתה שאני הסתכל עלייך." הוא אמר בגיחוך.
"לגבי זה אל תדאגי טיפשות לא עושות לי את זה." הוא אמר בגיחוך קפוא גורם לי לעצבים. חייכתי מתקרבת אליו כאילו שאני עומדת לנשק אותו ובעטתי בו באזור הרגיש.
"תהנה לך אידיוט." אמרתי עוזבת כמעט אבל הוא תפס אותי בזעם מסובב אותי עליו. מצמיד בכוח לקיר כששפתיו הנעימות מתרסקות על שלי בכוח. נישקתי אותו כשליבי החסיר פעימות הרגשתי שאני עולה באש שוב. חיבקתי אותו לא רוצה להרפות ממנו.