Let me go before we die תשחרר אותי לפני שנמות

פרק 9: תגידי לי את האמת רק את האמת

העבר כל כך אפל, והעתיד עומד להיות מר.
מלאך המוות בא לקחת אתכם, רוחות העבר מרחפים פה והמתים ישובו לחיים.

•עטרה P.O.V•
פעם לפני שנים רבות שמעתי סיפור על האביר במסכה שאמא סיפרה לי כשהייתי קטנה. הוא היה הגבר מסתורי עם עבר אכזרי, שהתאהב בנערה שהיתה הבת של האויב הגדול שלו. בלילה אחד כשהיה רק ילד ראה הוא כיצד הוריו נשחתים לנגד עיניו, אותו הנער היה לבד שנים כה רבות והחליט לנקום ברוצחי הוריו. הנער הצעיר החליט לעזוב את הכל ולעבור אל המקום בו יתחיל המסע הנקמה שלו, אבל הוא לא ידע לעולם שנערה אחת תחזיר לתוכו כל כך הרבה זיכרונות שנשכחו.

שריקה של הרוח נשמעה הלב שלי פעם במהירות, הראש פעם ואותם המילים הדהדו להם בכוח. "מֵתִים בַּל יִחְיוּ רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ יָסַפְתָּ לַגּוֹי ה'... יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" גופי רעד המוח לא הפסיק לחשוב מנסה להבין את הפסוק זה. זה הוא מהחלום הראשון. הסתכלתי על הפסוק אשר הופיעה במסך, כשהזיכרונות מתערפלים ואותו החלום שוב שב אליי ונעלם אבל הפסוקים והתחושה המפחידה נותרו להם. הוא השחיז את סכין בי. הרגשתי איך האוויר אוזל והריאות לא סיפקו חמצן. כשראשי מסתובב ועוד כל מיני זיכרונות פלאשבקים התחילו לרוץ במוחי. "תצילי את הבן שלי..." קול אחד ברור מבין הקולות נשמע ברור.
"עטרה? עטרה!" שמעתי את קולה מנסה לחדור את הערפל שסביבי לא יכולתי להתמקד בקולה. שמעתי אותה צועקת משהו הרגשתי מגע ידיים גבריות חזקות מחזיקות בכתפיי.
"הביטי בי תסתכלי אליי עטרה." שמעתי את הקול הרגוע שניפץ את עובך הוא מיקד את פניי כך שאפגוש בעיניו היפות בצבע תכלת צלול עם גוון כסוף בין לזהוב. הוא החזיק פנס קטן ובדק את עיניי. אני חולמת נכון? זה לא יכול להיות אמיתי שיש לו עיניים כל כך יפות. ופנים כה יפות הם מסורטטות ישרות אפו סולד ויפה עצמות לחייו ישרות ומעט גסות בגבריות. ושפתיו ואו הם ורודות כמעט אדומות מלאות. שיערו היה שתני זהוב עם גוון קרמל כהה כמעט חום בצורה יפיפייה פראית הוא היה. כשזיפים מכסים את פניו היפות שהסתכלו בי במבט שלהם שהיה רציני. לא זה מטורף אלוקים לא יכול ליצור בריאה כה יפה. הוא רק חייך חיוך זחוח מסתכל אליי הוי לא הוי לא אמרתי את זה בקול? שאלוקים יקבור אותי עכשיו.
"אני יודע שאני נאה לא חידשת כלום, הילדה שלכם בסדר גמור גברת אמסלם היא מבריאה מהר." הוא אמר בחיוך הוי לא שמישהו ירה בי עכשיו.
"אני רואה זאת במה עיניי פרופסור מירבל." אמא אמרה בחיוך ציני גומרת לי לרצות לרוץ מרוב בושה או להיקבר חיה עכשיו. תגידו לי שזה רק חלום רע.
"אתה בטוח שהיא עברה מוות קליני היא לא נראית כמו מישהי שעברה מוות כזה." שמעתי את קולו של אליאור עיניי התרוצצו בחדר פוגשות במבטו הקר של אליאור מסתכל עלינו.
"היא בהחלט עוד מטושטשת היא רק צריכה מנוחה אחרי ניתוח שהיא עברה אסור לה בשום פנים ואופן לישון." שמעתי את קולו של הפרופסור הוא הסתכל אליי בחיוך זחוח. "אני מניח שזהו את צריכה לנוח קצת הטשטוש של התרופות יחלוף עוד כמה שעות." הוא אמר במבט רציני יותר.
"תודה לך פרופסור מירבל בזכותך הילדה שלי בחיים." אמא אמרה בהתרגשות מחבקת אותי כשעיניו מסתכלות בעיניי במבט קר.
"אין על מה עשיתי את העבודה שלי." הוא אמר בקול בטוח ויצא מהחדר מבלי להביט עוד שכבתי על מיטה כשאני מתה לקבור את עצמי.
"רופא יפה נכון בת שלי?" אמא אמרה בחיוך כל כך זחוח שרציתי רק יותר למות.
"אמא—" התחלתי להגיד.
"אני אלך לקחת לעצמי קפה בינתיים תשבו לכם אבא שלך יבוא מאוחר יותר סבא שלך חיפש אותו." היא אמרה מתעלמת מדברי בחיוך ערמומי ויצאה משאירה אותי עם אליאור.
הוא הסתכל בי במבט קר בעיניו האפורות, הן היו כל כך יפות.
"מה יש הרופא הנאה שלך לא מספיק לך?" הוא שאל בקול קר.
"מה אתה מקנא?" שאלתי אותו בחיוך ציני. הוא קם אליי בצעדים חדים ותפס את פניי.
"לא, את בסך הכל ילדה קטנה ומפונקת את חושבת שכל העולם סובב סביבך אבל הגיעה הזמן שתביני את לא מעניינת אותי." הוא אמר בקול קר כששפתיו המלאות היפות האלה נאות כל כך ידו הקרה שחררה את אחיזתו בי. לא יכולתי שלא להיזכר באותה נשיקה מתוקה ומרה הריח שלו שיכר אותי. לפני שהספקתי להבין מה אני עושה שפתיי היו צמודות לשפתיו. חיבקתי אותו מלטפת את פניו היפות הגבריות האלה שכל כך אהבתי שפתיו הקפואות שהיו לרגע נעו בתשוקה עם שלי עוטפות ומנשקות את שלי. לשונו ליטפה כל חלל בפי, חיבקתי אותו כשאני מפילה אותו אליי למיטה ומנשקת אותו באהבה בתשוקה כשלשונותינו נלחמים על שליטה. אני אוהבת אותך אליאור, שנים ארוכות של אהבה שהיתה שמורה לך. עיניו הכסופות המהפנטות עצרו אותי מסתכלות בי בקור.
"מה את חושבת שאת עושה?" הוא שאל אותי בקול קר כששפתיו מרפות לרגע משלי ריסקתי שוב את שפתיי על שלו נושקת להם ברוך.
"מה שחלמתי כבר שנים ארוכות." אמרתי מבין נשיקה לנשיקה. הוא עצר אותי כשהוא מסתכל בי בבוז קר. "אני אוהבת אותך ואהבתי אותך שנים ארוכות—" הוא קטע אותי בקולו הקר.
"מה את יודעת על אהבה? את סתם ילדה מפונקת של אח שלה את התבלבלת בין רגש אהבה לרגש חברי. זה שנתתי לך להיות לידי זה היה אך ורק בגלל אוראל רציתי להקל עליו. אח שלך הוא כמו אח שלי תשחררי ממני עטרה כי אני לא אוהב אותך ולא אוהב אותך לעולם." קולו היה חד וקפוא כשדמעה עמדה בעיני.
"אז למה נישקת אותי אז כשהיינו על החוף באותו לילה?" שאלתי אותו בזעם הדמעות עמדו בעיניי אבל לא בכיתי לא רציתי לתת לו את העונג לראות אותי בוכה.
"את עדיין לא הבנת זה היה בשביל להשתיק אותך, אני לא אוהב אותך ולא אוהב אותך אף פעם כי מי שמעניינת אותי זו נסטיה. למה שלא תלכי לרופא שלך שמעתי שהוא מנשק טוב בחורות שצעירות ממנו." הוא אמר בחיוך ציני וכל כך קר עד שלא עמדתי בזה ורציתי לסטור לו אבל ידו החזקה תפסה בידי. שפתיי שוב מצאו את שפתיו הוא נישק אותי בפראות אוחז בי בכוח. ידיו השריריות עטפו אותי מושיבים אותי על ברכיו בזמן שלשונותינו נלחמים על השליטה ואנחנו נאבדים זה בזו. שפתיו היו עוצמתיות לא הרפו לרגע משפתיי. ידי עטפו את צווארו לא רציתי שזה ייגמר לא רציתי שזה יעלם. לא רציתי להפסיק לטעום כל חלל בפה שלו לא רציתי שהוא יפסיק לאחוז בי ככה. כאילו שאני היחידה בעולם שלו. לפני הספקנו הדלת התחילה להיפתח אליאור הרפה ממני כשעיניו האפורות הכסופות הביטו בי בקור.
"ילדים," שמעתי את קולה של אמא לא יכולתי להרפות מעיניו אליאור אפנה את פניו באדישות ממני. "הבאתי לנו קפה ומאפים בואו תתכבדו." אמא אמרה בחיוך מושיטה לנו כוסות נייר עם קפה.
"תודה רבה טוהר אבל אני צריך ללכת ללימודים." הוא אמר בקול בטוח.
"תודה שבאת לבקר את עטרה." אמא נשקה לו בלחי והוא יצא.
אמא הסתכלה עליי בחיוך ערמומי בוחנת אותי עם עיניה כל פרט ופרט בי.
"מה?" אמרתי מנסה לשמור על קור רוח.
"כלום, רק שאני יודעת שקרה משהו ביניכם את תספרי לי או שאני אספר לך?" אמא שאלה אותי בערמומיות עיניה הכחולות אפורות חייכו מסתכלות בי.
"לא קרה כלום כי לא היה כלום." אמרתי בביטחון.
"את בטוחה? אז למה השפתיים שלך נפוחות כל כך?" היא שאלה אותי גורמת לי להבין למה דווקא בה אבא התאהב.
"עטרה אני לא נולדתי אתמול אני יודעת מה קרה ביניכם, אליאור הוא בחור טוב אבל את בטוחה שאת אוהבת אותו?" קולה היה רציני.
"אמא אני לא רוצה לדבר על זה." אמרתי בשיא הכנות. "לא עכשיו לפחות." אמרתי מכסה את ראשי בשמיכה
"בסדר אבל תחשבי טוב טוב על מה שאמרתי לך." היא אמרה לי מושיטה לי את המאפים.