Let me go before we die תשחרר אותי לפני שנמות

פרק 5: Maldives

•אוראל P.O.V•
השמש האירה דרך החלונות כשקרניה מאירים באור נוצץ על פני המים בצבע טורקיז. "נוסעים יקרים אנא חגרו חגורות בעוד חמש דקות טיסה מספר שמונה שבע חמש שמונה תנחת בהאיים המלדיביים." קולו של הדייל נשמע כאשר עמדנו לנחות. ישבנו במטוס כל החבר׳ה כשעטרה כמו תמיד לידי, וראשה מונח על כתפי והיא ישנה לה.
"עטרה הגיע הזמן לקום אנחנו נוחתים." אמרתי מנסה לאעיר אותה.
"עוד חמש דקות." היא אמרה בעיניים עצומות ישנה לה.
"כמה זמן לוקח לך לאעיר את הפרינססה." מורל אמרה מתקדמת אלינו באותו הרגע הדייל עבר לידנו. "תן לי את זה!" היא אמרה לדייל בקול מאיים לוקחת ממנו את המגפון שלו. "עטרה אמסלם הגיעה הזמן להתעורר ולהזיז את התחת המפונק שלך מיד!" קולה של מורל נשמע מבעד למגפון כשהיא קרובה לאוזנה של עטרה.
"לעזאזל איתך מורל!" עטרה צעקה אליה בזעם.

****
קולות טרטור נשמעו להם כשהמטוס נחת לו בנחת על הקרקע בקלילות. לאחר רגעים ארוכים לקחנו את המזוודות וירדנו כל החבורה מהמטוס שלנו. יצאנו אל האוויר הצח כשמשב רוח נעים היכה את פנינו. ונוף מרהיב נחשף בפנינו עצים ירוקים וחול זהוב בהיר וים מדהים כשהציפורים עפים להם לכל עבר.
הלכנו לנו יוצאים משדה התעופה הקטן. עטרה הלכה מקדימה זעופה מתמיד עיניה הביטו במבט רצחני במורל שהלכה לה באדישות כשמשקפי שמש מעטרים את עיניה.
"ואו מורל מה שעשית במטוס מזל שזה לא היה מטוס ציבורי." נוי אמרה בנחת.
"זו אח ורק אשמתה היא הביאה את זה על עצמה." מורל אמרה בחיוך ציני מורל מאז ומתמיד היתה ביצ׳ית בחבורה שלנו ועטרה תמיד טענה שהיא בחיים לא תמצא גבר כך. נזכרתי בשעשוע מה שהיה אתמול.
"אני אשמה! מי מעיר ככה בני אדם יא חתיכת משוגעת!" עטרה הטיחה בה בזעם רב כשעיניה רושפות.
"אני לא אשמה שאת גברת פינוקי לא הועלת בטובך לקום!" מורל הטיחה בה בקור.
"ואת גסת רוח בהמתית אני לא מבינה בכלל איך בעלך לעתיד יסבול אותך." עטרה ענתה לה בזעם.
"אוראל אולי תשתיק את שתיהן אין לי זין עליהם על הבוקר." שקד אמר לי כשהוא מגחך בעייפות ועל גבו תיק כבד ושני מזוודות.
"אז תכניס את הזין שלך לתחת שלך!" מורל ענתה לו בקור והוא רק הביט בה במבט רצחני עם עיניי הדבש שלו שזהרו באור השמש הם היו כמעט זהובות.
גבריאל ודור צחקו להם בקול. "אחי קטלה אותך הילדה." דור אמר בחיוך מאוזן לאוזן.
"סתום יא זין אני לא אשם שיש לנו עסק עם אמסטף." הוא אמר בקור.
"אמסטף מי שעשתה אותך." היא ענתה לו בקור שניהם החליפו מבטים רצחניים.
"חבר׳ה איפה אליאור?" עטרה שאלה אותנו מסתכלת עלינו הסתכלנו אחד על השני מנסים להבין לאן הוא נעלם פתאום.
"נראה לי שהוא התקדם עד שרבתם על כלום." גביראל אמר כשאנחנו רואים אותו מקדימה צועד לו בנחת.
"אליאור חכה לי!" עטרה רצה עליו נאחזת בזרועו כשהיא קופצת לחבק אותו.
"בשבילו יש לה כוח להתעורר ולרוץ ובמטוס לא יכלה לקום." מורל אמרה בקור עיניה רושפות, גיחכתי מסתכל עליהם הולכים זה ליד זה כששיערה הבהיר קלוע לשתי צמות בהירות ומשקפי שמש על פניה והיא לבושה בבגדי המעצבים שלה חצאית עדינה ממשי וחולצה מאחת המותגים המוכרים. כשהיא הולכת לצידו מדברת איתו על משהו ועיניו האפורות ממוסגרות תחת משקפי השמש שלו, ומסתכלות בה באדישות ורעמת שיערו השחור התנופף ברוח. הוא לבש חולצה מכופתרת לבנה ומכנס ברמודה ג׳ינס דיזל.
"היא לעולם לא תשתנה תמיד תלך אחריו." נוי אמרה מסתכלת על שניהם כשעטרה מדברת איתו בהתלהבות והוא כמו תמיד אדיש וקר אליה.
"אני לא מאמין לידו יש בחורה כל כך יפה והוא מתעלם ממנה." גבריאל אמר מסתכל אליה בעיניים שיבלעו את יופייה.
"גבריאל תוריד את העיניים שלך מאחותי מיד אחרת אני אעקור לך אותם." אמרתי לו בקול קר ונמוך שגרם לו להסיר את העיניים.
"אחי לא התכוונתי אחותך כל כך יפיפייה—" הוא התחיל להגיד אבל מבטי הבהיר לו שמילה אחת לא במקום הוא מת. הוא ידע טוב מאוד שלא כדי להתעסק איתי, אבי לימד אותי את כל אומנויות הלחימה האפשריות בכל התנאים על מנת שאדע להגן על עצמי מגיל צעיר ובמיוחד על עטרה.
לאחר עשרים דקות הגענו אל בית המלון שלנו הם היו בקתות מעוצבות על פני המים משודרגים עם בריכות יפות ממוסגרות בגדרות פרטיות אל הים. ראיתי את אליאור ועטרה עומדים מול פקידת הקבלה.
"כמה זמן לקח לכם להגיע אני ואליאור התייבשנו פה." עטרה אמרה בזעם.
"יותר נכון את פה ששגעת אותי." הוא ענה לה בקור מסתכל אליה במבט מזלזל. אליאור מאז שהיינו ילדים שמר על מרחק מעטרה הוא התנהג אליה לא יותר מאשר כמו אל אחותו של חבר שלו. היא מגיל קטן רצתה בקרבתו אבל הוא לא נתן לה לעשות צעד אחד אליו. לצערה היא תצטרך מתישהו להבין שהוא לא מעוניין בה. הסברנו לה כמה פעמים אבל היא לא מוותרת לא שאני אתן לה לעשות צעד לכיוונו. הוא יודע שלאף אחד אני לא אתן להתעסק איתה ואליאור היה אחד הפופולריים בבית הספר והיה כסטוציונר בדיוק כמוני היינו מאותו חומר.
"מר אליאור אברג׳יל ומר אוראל אמסלם?" נשמע קולה של פקידת הקבלה באנגלית. התקדמנו אליה כשהיא מושיטה מסמכים שחתמנו עליהם ומסרה לידנו את הכרטיסי הכניסה לבקתות שלנו חייכתי חיוך ערמומי אל אחותי הקטנה.
"מסתבר שאת תצטרכי עם השאר להמתין, גבריאל אני הזהרתי אותך מה יקרה אני מקווה שאני לא אצטרך לממש את זה." אמרתי לו הולך עם אליאור לבקתה שלנו היינו תמיד שותפים בכל.
"סוף סוף," הוא אמר בקול עייף.
"אני מקווה שאחותי לא שיגעה אותך." אמרתי לו הוא רק גיחך.
"לא אני בסדר סך הכל כמו אחות קטנה." הוא אמר לי בעיניים רציניות הקפואות שלו.
"עטרה רואה בך כיותר מזה, היא תמימה היא עדיין לא מבינה שאתה לא מעוניין בה ההורים מגיל קטן פינקו אותה, ואני נאלץ תמיד לשמור על תמימות שלה." אמרתי חושב על אותם הפעמים בילדות שאני קיבלתי את העונשים שלה ושמרתי עליה. היא היתה אוצר קטן שלי, הילדה הזו שמלאה תמיד בשמחה צחוק עליז מתגלגל זו שהביאה שמחה ואור לכל מקום איתה. אני אוהב את הילדה הזו אני לעומתה הייתי הרציני אני תמיד שומר על העולם שלה שיהיה תמיד תמים ומלא אור כי לא רציתי לראות אותה כבויה. לראות את עיניה דומעות לפעמים היה הדבר הכי קשה בשבילי.
"אתה אח טוב אחי, אבל לא תמיד תוכל לגונן עליה מכל הרע שבעולם. אני יודע עד כמה היא חשובה לך, אבל עטרה כבר לא ילדה קטנה היא ילדה גדולה היא צריכה ללמוד להיות לא תלויה באף אחד." הוא אמר לי בקול שקול שלו הסתכלתי אחורה רואה את הבנים סוחבים לה את המזוודות והיא מדברת בעליזות עם נוי ומורל החברות הכי טובות שלה. היא כבר בת שש עשרה ואני כל כך מפחד שהיא תפגע מאיזה מזדיין שירצה רק סטוץ אני נשבע אני אשמור אליה כל עוד אני יכול.
"אני יודע אליאור אבל כל עוד אני יכול אעשה הכל למען הילדה הזו." אמרתי בביטחון כשהתקדמנו אל דלת החדר ופתחתי אותה בכרטיס המגנטי.
נכנסנו לבקתה שלנו אור השמש האיר את הסוויטה גדולה שלנו ספות גדולות מעור בצבע לבן היו מונחים להם בתוך הסלון. צבע הקירות היו בצבע שמנת בהיר והיו מעוצבות להן בצורה מדהימה עם כל מיני עיטורים עכשוויים. כשעל הקיר מסך ענק של פלזמה לבנה ופלייסטיישן חדיש הסלון היה ענק וסביבו ספות עור קטנות ועדינות ושתי ספות גדולות מרובעות. היו בחדר שני גרמי מדרגות המובילים לחדרים נפרדים. ובאמצע הסלון ויטרינה גדולה שמובילה אל בריכה גדולה וג׳קוזי ואל הים ושם מגלשות גבוהות.
"הלילה אנחנו הולכים לבלות פה אחי כמו גדולים." אמרתי לו בחיוך משועשע.
"כן עם הרבה כוסיות על החוף במסיבה הכי שווה בעיר." הוא אמר בחיוך זחוח שלו. הוא נשכב לו על הסלון מדליק את אחת המערכות הסטריאו המשוכללות דרך הטלפון שלו את השיר של איב אנד ליר בשכונה של איב אנד ליר על פול ווליום. ושנינו פרצנו בשירה כשאנחנו חוגגים לנו על הספות עם המוזיקה.
"יאללה נארגן מסיבה הלילה שתוציא לכל האחרים את העיניים!" אמרתי לו בחיוך גדול.
"בוא נתחיל לארגן את הישיבה הכי שווה על האיים המלדיביים." הוא אמר בחיוך ממזרי מתחיל לעבוד במחשב על ההזמנות. פרסמנו את זה בכל מקום אפשרי הרבה אישרו הגעה. הזמנו הרבה אלכוהול וכיבוד ונרגילות וגלידה, וארגנו רמקולים כשהמוזיקה דלוקה על פול ווליום ארגנו את החדר ועמדות די ג׳יי. הלילה תהיה לנו מסיבת החוף הכי שווה.
עבדנו לנו על החדרים כשהשעה היתה כבר שמונה כמעט.
"אני זזתי להתארגן." אליאור אמר כשהוא הולך לחדר הימיני.
"טוב, אני טס להתארגן הלילה נרים את כולם באוויר ויהיה לנו את המסיבה הכי שווה בעיר." אמרתי בשעשוע.
"אני בטוח, הלילה תהיה לנו אחת המסיבות הטבע הגדולות על החוף." הוא ענה משועשע.
עליתי אל חדרי שהיה כולו לבן יש להם קטע עם לבן אה, מיטת קינג היתה לה באמצע החדר. ומרפסת גדולה שהובילה אל בריכה פרטית. נשכבתי לי עייף מסתכל על התקרה בחיוך הלילה אנחנו עומדים לקרוע את האי הזה.