Let me go before we die תשחרר אותי לפני שנמות

פרק 2: גורל

•עטרה P.O.V•
יצאנו מהקפיטריה אל חצר הקמפוס כשהריח של הגשם ממלא את המקום, השמיים האפורים היו כמעט שחורים ועור לא נראה בהם. הרוח היתה קרירה ומקפיאת עצמות תהיתי מתי ירד כבר השלג. צעדתי עם הבנות הולכות לנו בקמפוס כשכל המבטים עלינו נו באמת לאנשים אין מה לעשות בחיים? כל הזמן מסתכלים עלינו כאילו אנחנו ההופעה הכי טובה בעיר. טוב במחשבה שנייה אני יכולה להבין למה זה קורה דווקא לי.
"מה דעתך על החתיך ההוא שם?" נוי ניסתה לשדח לי כל הדרך בחורים אקראיים כשהלכנו לבניין שתיים להרצאה הבאה שלנו.
"לא הוא נראה לי פלרטטן סתכלי." אמרתי לה כשהוא ניסה את מזלו עם אחת הבנות שחומות השיער ואז מבטו תפס את מבטי והוא קרץ לי גיחכתי מתעלמת ממנו איזה אידיוט.
"נו באמת את דחית את כולם, תוציאי את אליאור מהראש ותתרכזי במטרה עטרה." היא אמרה לי כבר מיואשת ממני כשהיא מחבקת אותי. "את צריכה לגרום לו לקנא ושהוא ירדוף אחרייך כמו הלוזר האחרון." היא אמרה בחיוך זחוח כשהתמונה הזו בראש שלי.
"זה ממש לא יקרה אתן יודעות את זה?" מורל שאלה אותנו.
"מורל!!" שנינו אמרנו לה בזעם.
"כמו תמיד הורסת שמחות, למה אמרת את זה עטרה תגרום לו לקנא ויצאו לו העיניים כי היא הבחורה הכי יפה בכל הארץ." נוי אמרה בחיוך מעודד כמו תמיד מעודדת.
"מה דעתך על החתיך שם?" מורל שאלה כשהרמתי את מבטי רואה בחור עם שיער שתני דבש ועיניו כחולות ועל גופו מונח ג׳ינס ברישול וחולצה אפורה.
"זה לא הבן של המרצה פרופסור ג׳וליאן?" נוי שאלה אותנו מסתכלת עליו בהפתעה. הגבר הזה הכי חתיך שיש באוניברסיטה אבל יש לו רק בעיה אחת גדולה ותנחשו.
"ממש לא אני לא הולכת להתקרב אליו, אבא שלו עוד יגרור אותנו לחתונה." אמרתי להן כשהן מסתכלות עליי בציפייה שהסכים. אבא שלו פרופסור ג׳וליאן היה גורר את כל הבנות שיצאו איתו להתחתן עם הבן שלו אבל הבנות היו נרתעות ועוזבות את הבן.
"נו ומה רע בזה יהיה לך גבר חתיך וילדים חתיכים כמוהו." מורל אמרה בחיוך זדוני.
"ממש לא אני לא עומדת להתחתן ועם פרופסור החופר הזה!" אמרתי לה בזעם. "זה להתחתן כאילו עם אבא שלו וזה ממש לא עומד לקרות תשכחו מזה." אמרתי בזעם הולכת יותר מהר.
"אם את לא יכולה לבחור אף גבר, בואי ניתן לגורל לבחור לך את הגבר שלך." מורל אמרה בחיוך זדוני מחייכת לנוי כששניהם מסתכלות אליי באותו חיוך.
"מה זאת אומרת לגורל? למה את מתכוונת הי?" שאלתי אותה  בחשדנות כפי שאני מכירה אותן הן ממש פסיכיות בקטעים האלה. הן התקדמו אליי ואני התרחקתי הוי לא, הוי לא מה הן זוממות? אני חייבת לברוח לא! רוצי כל עוד נפשך בך עטרה.
"כלום רק הגורל יכריע מי יהיה הגבר הזה." מורל ענתה בחיוך זדוני. לפני שהבנתי מה קורה הן סיבבו אותי במהירות כמו סביבון כשאני רק צורחת מהלם ודחפו אותי בכוח כשאני עוד שנייה נופלת מסוחררת. התנגשתי בכוח במשהו חזק ומוצק כמעט נופלת הרגשתי ידיים חזקות תופסות בי לפני שפני פגשו את האדמה כשאני מסוחררת לא מצליחה להשתלט על צלצולים. הרגשתי כאילו סיבבו אותי חזק בקרוסלה. הייתי בין זרועות חזקות של אותו הגבר הלא ידוע כשאני בחצי שכיבה על ידו המוצקה שהיתה שרירית מאוד. עיניי היו מסוחררות לא מצליחות לראות בבירור עד שראייתי חזרה, כשפגשתי בעיניים הכי יפות שראיתי בחיי. עיניו היו פשוט— פשוט מושלמות הן היו בצבע תכלת צלול עם גוון כסוף בין לזהוב. ופניו היו מסורטטות ישרות אפו היה סולד ויפה עצמות לחייו היו ישרות ומעט גסות בגבריות. ושפתיו ואו הם ורודות כמעט אדומות מלאות. שיערו היה שתני זהוב עם גוון קרמל כהה כמעט חום בצורה יפיפייה פראית הוא היה. כשזיפים מכסים את פניו היפות שהסתכלו בי במבט שלהם. הוא היה לבוש במעיל שחור של מעצבים ומכנס שחור ואת צווארו כיסה צעיף שחור רך.
"היי את פה?" שמעתי את קולו הגברי שהיה קריר ועמוק קולו היה הכי יפה ששמעתי. עיניי נעצמו ללא רצונם אני חולמת הוא לא אמיתי אין מצב בטח נפלתי חזק על הראש.
"את רוצה שנבדוק?" הוא שאל אותי כשעיניו רציניות.
"מה? אמרתי את זה בקול עכשיו?" שיט הוא שמע אותי פניו התקרבו אל פניי לפני שהבנתי מה קורה שפתיו היו קרובות כל כך. עיניי נעצמו להן מתות לטעום את שפתיו עם זה חלום אני לא רוצה להתעורר ממנו. אם הוא לא אמיתי אל תעיר אותי בבקשה.
"איי!" הרגשתי צביטה חזקה בלחי שהקפיצה אותי שהעירה אותי נעמדתי ישר רואה גבר גבוה לפני אותו גבר מהחלום. הוא אמיתי הוא היה גבוה מאוד אני מטר שבעים ושלוש דקיקה והוא לעומתי לפחות מטר תשעים גבוה רזה שרירי מאוד הוא עמד מולי כשחיוך ממזרי על שפתיו. חיוך שמבשר רעות הוי לא הוי לא מה הוא מתכנן המבט בעיניו היה כ-של צייד הוא בחן אותי עם עיניו כאילו מפשיט אותי.
"מי אתה? אתה איזה סוטה תפסיק להסתכל עליי ככה אחרת אתה תצטער על כך." צעקתי עליו בזעם כשאני עומדת ממש צמוד עליו הוא תפס אותי בכוח מצמיד אותי עליו.
"אני רואה שנהנת לחשוב שהנשק אותך, בחורות מטומטמות הן לא הטעם שלי." הוא אמר מתקרב אליי יותר. "את יכולה לחלום עליי." הוא אמר כשפניו קרובות אליי.
"לא תודה, זקנים זה לא הטעם שלי." אמרתי מתכוונת ללכת הרגשתי את אחיזת ידו הוא הצמיד אותי עליו יותר כשאני רק מתמכרת לריח הארור שלו ריח נעים של ניחוח בושם לא מוכר.
"רוצה שנבדוק שוב?" הוא אמר עוזב אותי לא נותן לי להגיב.
"היית מת!" איכס שחצנים זה לא הטעם שלי. "אם עוד פעם תתקרב אליי אתה מת!" דביל מי הוא חושב שהוא מפגר.
"ואו אחותי מה זה היה עכשיו?" מורל שאלה אותי מסתכלת עליי.
"הוא ממש הגורל שלך." נוי אמרה בחיוך חולמני.
"ממש לא אם זה תלוי בי רק אליאור הוא הגורל שלי." אמרתי להן בזעם צועדת לכיוון הכניסה.
"נו תסכימי הוא חתיך רצח!" נוי אמרה מחבקת אותי. "ראיתי איך הוא החזיק בך כאילו יצאתם מעוד סרט רומנטי, הוא תפס אותך כמו גבר שתופס את אהובתו ואיך הוא הסתכל עלייך ואת עליו מהופנטת." היא המשיכה לתאר.
"ממש לא הוא סוטה חלמתי על אליאור ודמיינתי שזה הוא." אמרתי להן בזעם.
"הוא כל כך סקס אפיל, ראינו איך הזלת עליו ריר עטרה." מורל אמרה בחיוך ערמומי.
"ממש לא חלמתי על אליאור הוא הרבה יותר חתיך ממנו." אמרתי לה.
"אנחנו ממש מאמינות לך!" הן אמרו פה אחד.
"בואו אנחנו נאחר להרצאה." אמרתי גוררת אותם איתי כשהן לא מפסיקות לפטפט על האידיוט הזה שתפס אותי עלק גורל. הוא לא הולך להיות הגורל שלי כל עוד זה תלוי בי. עלינו במדרגות הבניין כשהן לא מפסיקות לתאר את המטומטם הזה כשהן אומרות הוא האידיאל בשבילי להוציא לאליאור את העיניים. נו באמת איך זה קורה דווקא לי שאני נתקלת במטומטמים מהסוג שלו? למה אלוקים לא יכול לגלות כלפי יותר רחמים ולסדר לי גבר שווה כמו אליאור? ומה זה אמור להביע מטומטמות זה לא הטעם שלי? אני ממש לא מטומטמת! אני בחורה גאונה בקורס לרפואה על מה הוא מדבר? אני הולכת להיות המנתחת הכי טובה בארץ ובעולם אתם עוד תראו. דביל הלוואי ויכולתי לירות בך אלף כדורים חמור אחד עם לא היו כללי אתיקה הייתי הורגת אותך על הר געש בוער לעזאזל איתך.
הלכתי לכיוון האולדיטוריום כשמחשבותיי מלאות בדביל הזה צא לי מהראש אידיוט מסריח. איך אתה מעז לדבר אליי ככה חמור.
נכנסנו לאודיטוריום כשאני מניחה את המחשב שלי על שולחן ומפעילה סוללה שלי. התיישבתי בשורה הראשונה מתארגנת במהירות כשהבנות מסביבי והן לא מפסיקות לתאר את האידיוט שבא לי לרצוח.
"הו עטרה!" שמעתי את קולה של אנסטסיה כשהיא והחבורה שלה צועדת לכיווני הרמתי את מבטי בקור. תכירו את הזונה מספר אחת אנסטסיה הבריטית ששכחה את נימוסיה באנגליה ושנאת חיי מהיום הראשון. אנחנו מתחרות על התואר מצטיינת הקורס ומלכת היופי של האוניברסיטה. הבחורה הזו פשוט קנאית רצח היא מתפוצצת מעצם העובדה שכל הגברים מסתכלים רק עליי.
"מה נשמע נסטיה?" שאלתי בחיוך ציני כשהיא מתקדמת עם שיערה השחור כפחם והניפה אותו עיניה האפורות נעצו בי מבט זדוני כשחיוך על שפתיה המלאות.
"אצלי מצוין, אבל השאלה אם אצלך עטרה. שמעתי שחלמת היום על אליאור זה נכון?" היא אמרה בחיוך זדוני כשהיא משחקת אותה תמימה ורק רציתי לבעוט בשטן הזו היא כל כך עומדת למות עם היא לא תעוף.
"אצלי הכל מושלם, ולא מתוקה לא חלמתי עליו כי אני יוצאת כבר עם מישהו הרבה יותר חתיך." עניתי לה בביטחון כשעיניה נפתחו.
"אז לא יהיה לך אכפת אם אליאור הציע לי לצאת איתו היום הערב?" היא אמרה בחיוך זדוני שבאותו הרגע רציתי לתלוש לה מהפרצוף ולעצב לה אותו מחדש ככה שהיא לא תוכל לעצב אותו בכלל.
"תהני מתוקה אני לא בקטע שלו אני יוצאת עם גבר הכי חתיך שיש." אמרתי לה בחיוך מתוק. דרך אגב הינה הוא רצתי למישהו אקראי מחבקת אותו והריח הנעים של הבושם הזה מילא אותי. הרגשתי ידיים עוטפות אותי.
"כבר התגעגעת אליי גברת מטומטמת?" שמעתי שוב את הקול העמוק והקר הזה הוי לא. לא שוב זה לא קורה לי עכשיו הוא בטוח יהרוס לי את זה עם אנסטסיה. מה עושים? מה? לפני שהוא הספיק לדחוף אותי כמו אז בחצר כבר ריסקתי את שפתיי על שפתיו ונישקתי אותו. שפתיו היו הדבר הכי רך ויפה שיש הרגשתי כאילו הלב שלי עומד לצאת מבין הצלעות. נישקתי אותו כששפתיי נושקות לו נשיקה חמה ולוהטת ידיו היו על מותניי מצמידות אותי עליו, כשהוא מחזיר לי נשיקה כשכולם מסתכלים בנו בהשתנקות אפילו החבורה של נסטיה. שפתיי חדרו אל פיו משחקות עם לשונו בתשוקה. כשאנחנו נלחמים על שליטה מי מבנינו ישלוט. התנשקנו בתשוקה כשאני רוצה עוד ועוד מהנשיקה הזו לא יכולתי להפסיק לעזאזל מה קורה פה? מה הוא עושה? שפתיו היו רכות ממיסות את כל גופי מה קורה לי? עטרה את חייבת להפסיק עם זה עכשיו תשלטי בעצמך. העיניים שלו מה יש בהם? הם כהות יותר. מה יש לו? הם קפואות אבל יש בהם קצת אור יש בהם ניצוץ מוזר מפחיד מהפנט.
"גבירותיי ורבותיי את היחסים המופלאים שלכם תפתרו אחרי ההרצאה, בואו נתחיל." נשמע קולו המוכר של המרצה שלנו פרופסור בנט כשאנחנו עדיין מתנשקים לא מסוגלת להפסיק. לא מסוגלת להתרחק מהשפתיים האלה הם רכות נעימות תקחי את עצמך בידיים עטרה. לפני שהספקתי לעזוב הוא עזב את שפתיי בנשיקה קטנה מסתכל בי בחיוך זחוח שלו.
"גברת עטרה אמסלם שבי במקומך בבקשה." המרצה אמר כשאני עדיין מסתכלת עליו ראיתי את עיניו מסתכלות בי במבט קר שלו. התיישבתי באי רצון מקללת את נסטיה בשרשרת בגללה זה קרה בגללה שוב נפלתי עליו. למה דווקא עליו שיט שיט. אני שונאת אותה כל כך היא רק גורמת לי לצרות.
"ואו היא כזו בת זונה אבל אראת לה ולאליאור שיש לך גבר יותר סקסי ממנו." נוי אמרה בחיוך מתוק שלה מרוצה מאיך שהכל הסתדר.
"אני במקומך הייתי משפדת אותה את הבת זונה הזו, אבל בסופו של דבר הגורל שלך הציל אותך." מורל אמרה בחיוך הזדוני שלה כשחיוך גדול על פניה.
"היא כל כך מתה חכו חכו בגללה זה קרה בגללה שוב נפלתי דווקא עליו." אמרתי בחיוך זדוני נכנסת למסמך האחרון של ההרצאה מתחילה להתכונן להקלדה של ארבע שעות.
"גבירותי ורבותי, היום מצטרף אלינו פרופסור חדש והצעיר שלנו. בשנה האחרונה שלו בלימודיו האקדמיים הוא כבר עשה שני פריצות  דרך ברפואה מתקדמת. והוא הולך להחליף אותי לזמן הקרוב, ומכיוון שאמרתי לכם שאני טס לארצות הברית לכנס שיערך במשך חצי שנה הקרובה. הוא עומד להרצות לכם במקומי ולשתף אתכם בידע המופלא שלו. פרופסור מירבל הוא ירצה את הקורס שלי עד סוף השנה הזו. פרופסור מירבל בוא לפה בבקשה גש אלינו ותציג את עצמך." הפרופסור הכריז ראיתי את אותו הבחור מסתכל אליי בעיניו ערמומיות שלו ומחייך אליי חיוך זחוח שלא הבנתי. והתקדם אל במה הוי לא הוא לא ה— לא זה לא קורה לי הוא התקדם אל כיוון בימת האורדיטוריום זה לא קורה לי לא רבתי עם המרצה שלי והתנשקתי איתו לא!!! ממש לא הוא התקדם לבמה כשעיניו לא יורדות ממני לרגע שיט שיט זה לא קורה לי. מה אני עושה עם עצמי הסתכלתי על הבנות כשנוי ומורל בהלם בעצמן ממה שקורה פה.
"מה לעזאזל עשית?" נוי אמרה בהלם.
"את כל כך גמורה אחותי." מורל אמרה לי כשאנחנו מדברות בשקט.
"שלום אני פרופסור ניתאי מירבל אני עומד להרצות לכם את הקורס על רפואה מותאמת אישית בסרטן ומחלות נוירו-דגנרטיביות." הוא אמר בביטחון כשכולם מסתכלים בו בתשומת לב מופתעים שגבר צעיר הגיע להשגים כאלה.
"זה נכון שאתה החבר של עטרה?" נסטיה שאלה אותו בחיוך ערמומי הוי לא הלך עליי אני כל כך מתה. הוא הסתכל בי בעיניו בחיוך זחוח כאילו יודע מה עובר בראשי.
"זה קשור לקורס איכשהו או שבאת לחקור את חיי האישיים? אני מבין שיש לך עסק לא קטן נגד עטרה אבל אל תפתרי את זה על חשבון האחרים שמחכים להרצאה הזו ושילמו עבורה." הוא אמר בקור. "אני שונא נשים קלות דעת מהסוג שלך, אנחנו בעסק הרפואי שלנו מתעסקים בהצלת חיים וכדי לך להתעסק בקורס ולא באיך להתחרות בעטרה." הוא אמר בקולו הקר משפיל אותה כשעיניו נעוצות בה בקור וסרות ממני.
"מי רוצה להתחיל להסביר איפה עצרתם עם פרופסור בנט?" הוא שאל כשדממה ירדה על הכיתה הוא הסתכל בי בעיניו חיוך ממזרי הופיע על פניו לרגע ואחר כך השתנו פניו לקפואות ורציניות. "אולי את תספרי לנו עטרה באיזה נושא עסק מר בנט בהרצאה האחרונה." הוא אמר בביטחון.
הו כמה חבל שהתחלת איתי נפלת על הבחורה הלא נכונה מר מירבל.
"בסדר," אמרתי בביטחון. "דנו בשיטות המולקולריות השונות וביתרונות והחסרונות של כל שיטה. הוא התחיל להסביר בסוף השיעור ושם עצרנו." אמרתי לו בביטחון.
"אם כך בואו נתחיל." הוא אמר בקולו הקר חשב שיוציא אותי מטומטמת. הוא התחיל להסביר לפרטי פרטים כשאני מקלידה בשקיקה לא מפספסת אף מילה ממה שהוא אמר. הוא התגר אותנו רבות ושאל שאלות אקראיות את כולם מתעלם ממני. אחרי ארבע שעות שחרשנו כל גורם בחומר הוא נתן לנו. עבודות לבית להגיש לו בקצרה על החומר שלמדנו. כשהוא שואל שאלות מסוימות.
"טוב עד לפה להיום." הוא אמר שמרתי את הקובץ.
"ואו זה היה הרבה בשביל הרצאה ראשונה שלו." נוי אמרה כשנכנסנו את התיקים.
"בקטנה בואו נצא." אמרתי בחיוך מסיימת עם ארגונים אני חייבת להתרחק ממנו כמה שאפשר התקדמתי לצאת מהאורדיטוריום כשפתאום הרגשתי אחיזה חזקה בידי.
"לאן את בדיוק הולכת, יש לנו על מה לדבר." הוא אמר בקולו הקר ליד הבנות.
"אז זהו שלא." אמרתי לו בקול קר.
"להתראות עטרה נפגש בחוץ." נוי אמרה גוררת את מורל.
"רגע היא באה איתנו—" מורל אמרה אבל נוי גררה אותה אחריה. כשנשארנו רק אני והיצור הקר הזה לבד בתוך כל האודיטוריום.
"מנשקת ובורחת?" הוא שאל כשהוא עומד קרוב אליי מאוד והריח המשכר שלו ממלא אותי ומזכיר לי איך השפתיים שלו נישקו אותי.
"אל תעוף על עצמך, מר מירבל אני בסך הכל התערבתי עם מישהי וזה באקראי." אמרתי בביטחון כשהוא חושב שהוא יביך אותי כמו נערה מתבגרת.
"באמת?" הוא שאל בחיוך ציני וקר שלו כשידו הגברית מלטפת את שיערי. "לי זה נראה אחרת ילדה מפונקת רצתה להוכיח ליריבה שלה שיש לה מישהו, למרות שהיריבה שלה חטפה לה את הגבר שהיא רצתה נכון? והיא היתה מוכנה כמו זונה למסור את עצמה לגבר הבא שיעבור אפילו במחיר שהוא המרצה שלה." הוא אמר בלעג מסתכל אליי בבוז גדול גורם לזעם בתוכי להתפרץ ידי הונפה בלי ששמתי לב אבל ידו החזקה תפסה אותה בכוח מטלטלת אותה. כך שגופי התנגש בגופו המוצק. "אני לא עוד אחד החברים שלך שתרימי עליהם יד כמה חבל את הולכת להצטער על זה." הוא אמר בקור עיניו קפואות מאוד כמעט מפחידות עד מוות.
"תשחרר את היד שלי אתה מכאיב לי." אמרתי מנסה להשתחרר מאחיזתו החזקה שהכאיבה לי כל כך עד שהייתי בטוחה שיישאר לי שם סימן כחול סגול. ידו התהדקה אפילו יותר חזק ראיתי כיצד עיניו מסתכלות בי בקור בשנאה טהורה שלא הכרתי הם שנאו אותי.
"תפסיק בבקשה." אמרתי לו מתקשה כבר לשמור את הדמעות בעיניי. ראיתי את הקור שהוא הביט בי זה הפחיד צמרר אותי. לא ידעתי מה לעשות איך להפסיק את הכאב הסתכלתי בפניו היפות מחפשת בהם משהו אנושי רך. פניו היו מפחידות יותר הן קפואות כמו קרח קפואות יותר מכל דבר שאני מכירה התקרבתי עליו יותר. הריח שלו היה משכר כל כך ומפחיד עד מוות התקרבתי אליו יותר ויותר עד שהגוף שלי היה צמוד לשלו עד שסיכה לא יכלה לעבור בנינו.
"הי למה אתה שונא אותי? מה עשיתי לך אם פגעתי בך אני מצטערת לא התכוונתי." אמרתי לו עיניו רק היו יותר קפואות ויותר אאפילו יותר וידו התחזקה לעזאזל. זה כואב כל כך עד שקשה לי לנשום ולעצור את הדמעות דמעה ארורה זלגה ואיתה עוד דמעה תפסיק בבקשה תפסיק זה כואב אני כבר לא מרגישה את היד שלי. מה אני יכולה לעשות על מנת שתפסיק? הרמתי יד רועדת את ידי השמאלית ראיתי אותו מתכווון לתפוס גם אותה הנחתי אותה על פניו. והצמדתי את פניו אל שלי לפני שהספקתי לעשות משהו שפתיו התנפלו על שלי בפראות בכוח. נושקות בעוצמה יותר חזקה כשדמעה ארורה אחת זלגה. והשפתיים שלו לא היו רכות כמו לפני ארבע שעות הם היו תובענית חזקות הוא תפס אותי בידיו משחרר את ידי הכואבת ומצמיד אותי חזק יותר לגופו. כאילו שזה סוף העולם כחיה רעבה הוא נישק אותי כשאני רועדת. רוצה שהוא יפסיק אבל גם לא רוצה שיפסיק. מה קורה לי? שפתיו חדרו ממלאות את כל חלל פי אוכלות ולא שובעות. עוטפות מלטפות כל חלק בחלל הזה כל חלק ללא כל רגש רק רעב מפחיד.
עטפתי אותו בידי הכואבת בקושי מניחה אותה סביב צווארו הרגשתי טירוף שנאתי אותו אבל רציתי אותו. רציתי שיהיה שלי רציתי לנשום איתו את אותו האוויר ולמות ככה כששפתינו צמודות חסרות אוויר. לפני שהספקתי לנשק אותו שוב שפתיו התרחקו ממני. כשעיניו מסתכלות בי בטירוף מוחלט בשנאה יוקדת חזקה מלאה כעס תעבה לא ראיתי מישהו אי פעם כועס ככה אפילו השנאה של אוראל לא הגיע לרמה מוחלטת כזו. הוא הסתכל אליי במבט המפחיד הזה שלו רצחני כל כך אילו היה יכול להרוג אותי הייתי קבורה עכשיו עמוק בתוך האדמה. באתי להתרחק ממנו להתרחק מפניו להתרחק מהמבט הרצחני שלו אבל ידיו החזקות לא נתנו לי. הם הצמידו אותי לגוף שלו הרגשתי כל איבר ואיבר שלו יותר פחדתי מהקרבה הזו לא הייתי בקרבה כזו עם אף אחד כמו שאיתו. ביום אחד הוא הצליח להגיע.
"את יודעת כמה הפער בנינו גדול בטווח הגילאים ילדה? את לא חושבת שקפצת הרבה מעל לראש שלך?" הוא שאל בחיוך שטני מרושע.
"כמה גדול הפער בנינו?" שאלתי אותו למרות הפחד ששיתק כמעט את גופי לראות אותו ככה אחר. שפתיו טיילו על הלחי שלי מגיעות לאוזן שלי. הרגשתי שוב את הרעד הזה בגופי.
"ארבע עשרה שנים." הוא אמר בקול קפוא.
"אתה?" לחשתי לא מאמינה מסתכלת שוב על פניו הגבריות שנראו כמו של גבר צעיר בן עשרים.
"כן, בדיוק אני בן שלושים וארבע ואת עוד נערה מפונקת שנפלה חזק מאוד ועומדת ליפול חזק יותר." הוא אמר לי בחיוך קר שלו.
"אתה משקר." אמרתי מסתכלת בעיניו הוא הצמיד אותי יותר חזק עד שחזהי נמחץ על חזהו. והתחיל לנשק את צווארי מצמרר אותי.
"את זה גבר בן עשרים יכול לגרום לך?" הוא נישק בנקודות מסוימות מוציא ממני הנחה שקטה.
"תפסיק, זה לא בסדר." אמרתי לו כשהוא משתיק אותי בנשיקה פראית.
"תרדי מהעץ שלך אחרת יכאב לך נורא." הוא אמר משחרר אותי כשהוא יוצא משם.
"מה זה היה? מה הוא אמר הרגע? הבחור הזה משוגע מאוד." אמרתי בזעם רציתי לצעוק יצאתי עצבנית משם.

המשך יבוא...