Let me go before we die תשחרר אותי לפני שנמות

פרק 16: את שייכת לי

❤️אהבה מפחידה בעומקה, אבל היא אף פעם לא מגיעה למי שלא למד לשחות❤️

•עטרה P.O.V•
אור הירח היה האור היחיד שחדר מבעד לחלונות הזכוכית הגדולות בחדר השינה הוילונות הלבנים בקושי היו פתוחים. רוח קרירה שרקה לה בחוץ מכה את הזכוכיות כשפתאום נשמע קול רעמים בעוצמה חזקה. הברקים האירו את פניו היפות הקפואות. הרעמים התעצמו מרגע לרגע יותר חזק גופי רעד לא מהרעש שבחוץ אלא מהתשוקה שחשמלה אותי. ליבי פעם בפראות יכולתי לשמוע את הנשימות הקולניות שלי הייתי כלואה בין זרועותיו השריריות שהצמידו אותי לחלון הזכוכית בחדר השינה כששפתיו החמות מנשקות אותי בכוח בתשוקה גדולה. לשונו החמה מלטפת את לשוני שפתיו הרכות חיממו את כל גופי. אורם של הרעמים האירו את פניו היפות הגבריות הן היו מלאות תשוקה עזה עיניו בצבע תכלת היו בצבע כחול כהה כאגמים כהים. השפתיים שלו היה המגע היחיד שחימם את גופי בחדר הקר גופי עלה באש מכל מגע שפתיו על שפתיי הוא השאיר שובל של אש. ליבי פעם במהירות גבוה לחיי בערו מהחום שלו. הייתי כלואה בין זרועותיו השריריות מבלי יכולת לברוח כאשר הוא מצמיד אותי בפראות אל הזכוכית הקרה יותר בזמן שהגשם החל להכות את הזכוכית מבחוץ והרוח שרקה. התנשקנו לא מסוגלים להתנתק זה מזו בתשוקה רעבים אחד כלפי השנייה. זרועותיי היו כלואות מעל ראשי כאשר אני נלחמת להשתחרר מאחיזתו האיתנה בזרועותיי ידו הגברית החזיקה בי. רגליי פקו מכל נשיקה שלו מכל מגע שפתיו על שפתיי ידי השתחררו לרגע קצר מאחיזתו. הרגשתי שאני נופלת לא מסוגלת לעמוד עוד. הוא הרים אותי באוויר כשאני תלויה על מותניו השריריות ומרגישה את בטנו השרירית ושפתיו ממשיכות לנשק אותי כשלשונו טועמת כל חלק בפי לא נותנת לי רגע לנשום. הייתי תלויה באוויר כשידי מונחות על כתפיו שפתיו החמות העמיקו את הנשיקה כשלשונו טועמת כל חלק בחלל פי. לא הרגשתי איך הוא צעד איתי כשפתאום הוא זרק אותי בפראות על המיטה בלי רחמים כשחיוך זחוח מרוח על פניו היפות. גופו השרירי כיסה את גופי כשחזהו צמוד לחזהי ידו אחזה בזרועותיי קולעת אותן באחיזת ברזל מונע כל התנגדות מצידי. פניו היפות הוארו באורם של הברקים עיניו האפלות נצצו בחושך, הן היו גושי קרח קפואות ואכזריות גרמו לעורי לסמור בתוך האפלה. יכולתי לטבוע בהן עד שחיי יצאו ממני עיניו היפות עם המבט הקר גרמו לשקוע בתוך הים הכהה שלו. שפתיו החמות התרסקו שוב על שפתיי. נישקו את שפתיי בחייתיות רעבה גופי בער מתשוקה שניסיתי להתנגד אליה בשכלי בטני התחתונה בערה. ניסיתי לעצור את הנשיקה הזו אבל לשונו החמה חקרה את פי בכוח מונעת ממני כל התנגדות לו לשונו נלחמה על שליטה בלשוני. שפתיו הגבריות נשכו את שפתי התחתונה בכוח מכאיבות לי פוצעות אותי מללקות את שפתיי. עיניו המכשפות בצבע תכלת צלול עם גוון כסוף בין לזהוב הביטו בי במבט אפל. הן היו קרות ואכזריות היתה בהן חייתיות שרק גרמה לי לשקוע ביופיו יותר ויותר. נישקתי את שפתיו ברעב שבער בי אליו. נישקתי אותו ברכות מפתה אותו וגורמת לו להרגיש שאני רק שלו. השתחררתי בעדינות מאחיזתו האיתנה בזרועותי עטפתי את עורפו מעמיקה את הנשיקה החמה. מנשקת את שפתיו בתשוקה מכורה לפה שלו לריח שלו לטעם שלו. שיערו השתני זהוב בגוון קרמל כהה כמעט חום בצורה יפיפייה פראית הרך ליטף את אצבעותי. גופו השרירי מחץ את חזהי הרגשתי את חזהו הגברי ואת איברו דרומה גדל בכל רגע. ידי עטפו את גבו השרירי שהיה לבוש בחולצה לבנה ההדוקה מעוצבת. מצמידה את גופו יותר מתקרבת לבחור ששנאתי כל כך רציתי מצד אחד לחנוק אותו ומצד שני לנשק אותו ככה לנצח. שפתיו החמות רק העמיקו את הנשיקה הבטתי בעיניו הקרות שהביטו בי בזחיחות ובהתגרות ידיו השריריות ליטפו את לחיי. שפתיו הגבריות ליטפו את לחיי מגיעות לאוזני.
"הלילה את תביני כמה טעית כשבחרת להיכנס אל חיי." הוא לחש אל תוך אוזני כשנשימותיו החמות מלטפות את עורי ומחממות את צווארי הוא נשך את תנוך אוזני כשגניחה קטנה ברחה מגרוני. "את צודקת את עומדת לקלל את היום הזה שפגשת אותי כל חייך." הוא לחש מלטף עם שפתיו את לסתי מנשק נשיקות קטנות לחייו המלאות זיפים עדינים שרטו את לחיי. "כי מהלילה הזה חייך יהיו שייכים לי." הוא אמר בקולו הנמוך שהיה עמוק וקר שצמרר אותי. אבל גופי בער מתשוקה כששפתיו נשכו את צווארי ונשיקותיו הפכו לתובעניות יותר ויותר. גנחתי כשקול רך יוצא ממני כפי שלא יצא לפני כן לעולם.
"ניתאי—" מילותי נבלעו בתוך שפתיו כשקול קריעת בד נשמע בכוח הוא תלש גם את הסוודר ארוך והגדול שלי עם צווארון בצבע אדום זורק אותו אי שם בחדר. חושף את החזייה הורודה שלי מבד שקוף עם פרחים ורודים ובאמצע היתה סיכה בצורת לב מאבנים זעירות של יהלומים. עיניו בחנו את חזהי הגדול בזחיחות מלטפות את החזה שלי מבעד לבד של החזייה. שפתיו נישקו אותי באיטיות טועמות כל חלק וחלק מפי. לפני שהספקתי להבין שמעתי קול של קריעת בד החצאית פרחונית שלי היתה קרועה הוא תלש אותה באכזריות חושף את הגרביונים בצבע עור שלי.
"ניתאי מה אתה עושה?" שאלתי אותו מנסה לקום ולכסות את גופי ולהתרחק ממנו ככל הניתן ידיו מנעו ממני כל תזוזה.
"אל תיתממי עטרה את יודעת טוב מאוד מה אני עושה אל תשחקי את עצמך הרי בטוח עשית את זה בעבר." הוא אמר מרתק אותי למיטה לפני שהספקתי להגיב ידיו קרעו את גרביונים שלי בצבע עור חושפות את התחתוני החוטיני שלי הורודים שהיו גם הם שקופים עם פרחים ורודים זעירים.
"את לא כזאת ילדה טובה עטרה שנינו יודעים שאת רוצה בזה מהרגע הראשון שנשארת איתי בכיתה." הוא הסתער על שפתיי גורם לי לשכוח מהכל שפתיו הגבריות היו תובעניות הם לא ביקשו רשות הם דרשו ותבעו בעלות על גופי. ידו תלשה את הריצ׳רץ׳ של מגפיים הארוכים שלי שהגיעו עד ברכיי בצבע שחור הוא הוריד ממני את המגפיים בפראות זורק אותם איפשהו בחדר החשוך. ניסיתי לקום ולהשתחרר מאחיזתו האיתנה אבל הוא כלא אותי בין זרועותיו השריריות כשאני שוכבת על מיטתו כאשר ידו אחת אחזה בזרועותיי בחוזקה מונעות ממני כל התנגדות לו. וידו השנייה ליטפה את בטני יורדת אל בטני התחתונה בזמן ששפתיו החמות נישקו את שפתיי בחייתיות גופי בער מתשוקה שניסיתי להתנגד אליה. ידו ליטפה את תחתוני החוטיני שלי גורמות לאיברי להתרטב יותר ידו שפשפה את איברי מבעד לתחתון. בזמן שלשונו חדרה אל פי נלחמת בלשוני על שליטה שפתיו הגבריות נשכו את שפתי התחתונה בכוח מכאיבות לי מונעות כל התנגדות מצידי ומרד. עיניו המכשפות בצבע תכלת צלול עם גוון כסוף בין לזהוב הביטו בי במבט זר הן היו גבישי קרח אפל בתוך החושך. הן היו קרות ואכזריות היתה בהן חייתיות שרק איימה לצאת בכל רגע היה בהן כל כך הרבה חושך הוא לא היה הגבר שהכרתי. ליבי הלם בפראות בתוך חזהי. שפתיו החמות חקרו את פי נישקתי את שפתיו נכנעת לו משתחררת מאחיזתו האיתנה בזרועי עטפתי את עורפו מתקרבת לבחור ששנאתי הייתי מכורה לטעם שלו לריח המושלם שלו. בזמן שידו מלטפת את איברי בפראות כשהנחות גרוניות יוצאות מפי. איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שנפגשנו הלילה אני ניסיתי הלילה לברוח מהמחשבות אליו. אבל רצו משמיים הגעתי ישר אל זרועותיו. איך זה יכול להיות שהייתי מכורה לו מכל גבר אחר בחיי? אפילו עם אליאור וינון לא חשתי תשוקה כזאת שקורעת אותך מבפנים. ברגע שראיתי אותו באותו יום כאשר הבנות סובבו אותי הגורל שלנו נקבע בכוכבים להיות ביחד. שפתיו החמות רק העמיקו את הנשיקה הבטתי בעיניו היפות מהופנטת לא מסוגלת להסיר את עיניי מפניו היפות הבהירות. פניו היו מסורטטות ישרות אפו היה סולד ויפה עצמות לחייו היו ישרות ומעט גסות בגבריות. ושפתיו ואו הם ורודות כמעט אדומות מלאות. שיערו היה שתני זהוב עם גוון קרמל כהה כמעט חום בצורה יפיפייה פראית. כשזיפים מכסים את פניו היפות שהסתכלו בי במבט הקר שלו כשאני אוחזת בפניו הגבריות היפות הן היו מושלמות. רציתי עוד ממנו הכל בו היה עוצר נשימה הכל בו היה שלמות. הוא חייך חיוך ערמומי מרוצה מעצמו ומהשפעה שלו אליי הוא היה הפרי האסור הוא היה רע אבל לא יכולתי להתנגד לו.
"יש לך את אותו המבט שהיה לך ביום שנפגשנו בפעם ראשונה." הוא אמר בקולו הנמוך ואפל. "את חושבת שזה הגורל עכשיו שנועדנו להיות יחד זה נכתב בשמיים ככה הבורא רצה." ידיו הגבריות אחזו בשיערי מקרבות את פניי צמוד יותר אל פניו היפות מלטפות את לחיי ויורדות מטה אל שפתיי. "זה לא גורל הוא לא קיים זה לא סיפור אהבה עטרה אני שונא מטומטמות כמוך. אני עומד להעניש אותך אני עומד לקחת ממך הכל את עומדת לקלל את היום שפגשת אותי אז תפסיקי להביט במבט המטופש שלך." לפני שהספקתי להבין הוא עזב את אחיזתו באיברי ושחרר את קרסי החזייה שלי משיל מגופי את החזייה ואני מנסה להסתיר את חזהי מפניו. "תשכחי ממה שהכרת לפני שפגשת אותי. תשכחי מהחופש שלך החיים שלך שייכים לי עכשיו אף גבר עוד לא ישחק בך." הוא נישק את צווארי מלקק ומוצץ את צווארי. כשאני רק גונחת בתגובה כששפתיו מצצו את עורי מסמן כל חלק בצווארי ובעצמות הבריח.
"למה אתה מתכוון? מה אתה עומד לקחת ממני? החתונה הזו לא יכולה להתקיים אנחנו חייבים מחר לבטל הכל." בקושי הצלחתי לומר כשהוא מסמן את עורי ואני לא מסוגלת לעמוד בפניו רציתי רק לגנוח בקולי קולות נשמתי נשימות רדודות מנסה לעצור את הקולות שעמדו בגרוני.
"את עוד לא הבנת את לא תצליחי לברוח עוד. החתונה הזו תתקיים כי את שייכת לי עכשיו." הוא אמר בבוז מוריד את ידי מחזהי כשעיניו מטיילות על שדי שהיו די גדולות.
"לא אני לא שייכת לך ואף פעם לא אהיה שייכת לך!" בעטתי באיברו הרגיש בפראות כשהוא גונח בכאב מסלקת את כובד משקלו מגופי. קמתי במהירות מהמיטה וניסיתי לברוח רצתי כשאני רק לבושה בתחתוני חוטיני מנסה לברוח ממנו. הוא קם במהירות גמיש מאוד פניו הוסתרו באפלה הבטתי בדמותו מאחורי בחשש רצתי מהר יוצאת מחוץ לחדר. הוא צעד בביטחון בצעדים של צייד לא רץ כלל כשמבט אפל על פניו. הבית היה חשוך אפילו מעט אור לא היה בו ניסיתי למצוא פתח מילוט במסדרון החשוך. חיפשתי בעיניי כל דרך לברוח ממנו כשדמעות עומדות בעיניי. מה קורה פה? מה הוא רוצה ממני? למה הוא הביא אותי לכאן? מה הוא עושה? זה לא היה אמור להיות לא הייתי צריכה להיות כאן הלילה. היינו צריכים להיפרד חשבתי שזה רק משחק בשבילו. רעדתי מחפשת דרך מילוט התקדמתי אל המדרגות בחושך בקושי רואה משהו. כשפתאום הרגשתי אחיזה חזקה כברזל מרתקת אותי לחלון שהיה במסדרון כששדיי צמודות לחלון ידו ליטפה את גבי. "את חושבת שתצליחי לברוח ממני." שמעתי את קולו קרוב לעורפי לפני שהספקתי להבין מה קורה נשמע צליל של קליק חלש.
"מה אתה עושה לכל הרוחות ניתאי?" שאלתי המומה ומפוחדת. "מה עובר אליך לכל הרוחות?" שאלתי אותו בכעס. "תשחרר אותי תן לי ללכת!" צעקתי עליו בכעס לא מבינה מה קורה.
"לשחרר אותך?" הוא שאל בלעג כשידו ממשיכה ללטף את גבי יורדת אל לחיי ישבני. "אין בעיה אשחרר אותך." הוא שחרר את אחיזתו בי על פניו מבט אכזרי ובטוח היה. ניסיתי להתרחק ממנו גופי רעד. התקרבתי יותר אל כיוון החלון רק להתרחק ממנו. מי הוא לכל הרוחות הוא לא אותו ניתאי שהכרתי. אור הירח האיר בקושי באורו החיוור כשפתאום שמתי לב למשהו על צווארי. ראיתי סביב צווארי קולר כסוף עם אבני אזמרגד ורובי ועליו תליון עדין מצויר עליו ורד אדום ודמות של אישה יפיפייה עם שיער שחור ועיניה היו כחולות קפואות אוחזת בו וידיה מלאות דם. ניסיתי להוריד את הקולר נלחמת להסיר אותו אבל הוא לא ירד.
"מה זו השרשרת הזו? למה אני לא מצליחה להוריד אותה? תוריד אותה ממני." צעקתי בתסכול מנסה לסלק את הקולר נלחמת בו.
"במקומך לא הייתי עושה את זה עטרה אמסלם." הוא אמר כשמשכתי בכוח את הקולר חשתי כאב חד מחשמל בגופי צווחה ברחה מגרוני ונפלתי כמעט עם הפנים על הרצפה. זרועותיו האיתנות תפסו אותי בחצי שכיבה הוא הביט בי בפנים קרות מאובנות הוא היה שונה ממי שהכרתי בשבועות האחרונים.
"מי אתה? מה עשית לי?" שאלתי אותו בפחד. "תוריד את הדבר הזה ממני ניתאי בבקשה." התחננתי בפניו בהיסטריה מפוחדת.
"לא יקירתי את לא הקשבת להזהרות שלי אמרתי לך את תהיי שלי." הוא אמר במבט קפוא. "יש לך שתי אפשרויות להיכנע לגורל שלך או לסבול, למרות שהאופציה השנייה תהיה תמיד בכל אופן." הוא אמר בחיוך ציני.
"מי אתה לעזאזל?" שאלתי אותו בפחד. "מה אתה רוצה ממני? למה אתה עושה לי את זה?" שאלתי אותו בחרדה כשגופי רועד.
"השבתי לך אני לא צריך שתאהבי אותי מספיק המשיכה בנינו." הוא ענה בבוז. "עכשיו לכי לחדר האחרון במסדרון ותחכי לי שם עירומה." הוא אמר במבט אכזרי. הבטתי בו בזעם המומה.
"לא אני לא אעשה את זה!" השבתי בעקשנות.
"את רוצה לבחון את הסבלנות שלי?" הוא ליטף את לחיי מלטף את התליון . "קדימה תנסי ותראי מה אעשה לך." הוא אמר באיום. הבטתי בו רועדת רגלי פקו רצתי כל עוד נפשי בי מפוחדת נכנסתי אל החדר האחרון במסדרון. הכל היה חשוך, כשנכנסתי לחדר המזורגג הזה. כשעיניי מסתכלות באפלה מחפשות אחר פתח מילוט מכאן. הרגשתי כציפור לכודה בשבי כשאני מחפשת את הדרך לברוח ממנו.
"היכנסי," שמעתי את קולו הקר שצמרר אותי מפחד אומר לי. עמדתי באותו חדר חשוך קפואה מפחדת מהגורל המר שלי.  גופי רעד מן הקור עמדתי ערומה בחדר הזה לכודה לגורל המר שלי.
איך הגעתי לזה? איך דווקא אני נפלתי לזה? לפני שהספקתי להבין הרגשתי מגע שפתיים קרות על עור צווארי.
"את כל כך שלי." הוא לחש משש את חזהי השופע.
"תפסיק, זה לא בסדר אתה חייב-" התחלתי להגיד בפחד אך הוא קטע אותי.
"את לא תוכלי לברוח הלילה ועד סוף יומך את תהיי שלי." הוא אמר בקולו הקר והתחיל לגעת בי. ידיו מיששו את חזהי צובטות את פטמותי כשגניחה בלתי רצונית בורחת מפי. כאשר שפתיו מלטפות את לחיי עם לשונו וידיו לשות את שדיי.
"תפסיק אסור לנו." גנחתי כשידיו שיחקו בשדיי צובטות את פטמותי.
"לי מותר הכל כי את שלי את בובת המין שלי זה מי שאת." הוא לחש צובט את פטמותי מלקק עם לשונו את השד השמאלי שלי וביד השנייה צובט את השד הימני שלי כשגניחות בורחות מפי. שפתיו נישקו את השד ימיני והמשיכו לצבוט השד השמאלי פיו ליקק ונישק את שדיי בזמן שאני מנסה לעצור את הטירוף הזה. רגליי רעדו מכל מגע שלו על גופי בקושי עומדת. הוא הרים אותי מרסק את שפתיו על שלי שוב מנשק אותי בתשוקה לשונו נלחמה בלשוני. כשהוא עדיין לבוש ואני כולי עירומה הוא השכיב אותי במיטה כשהוא מוריד את חולצתו זורק אותה על הרצפה הוא הוריד את החגורה ממכנסיו מפשיל אותם.
ניסיתי לקום מפוחדת מביטה בעיניו הקרות.
"ניתאי בבקשה לא בוא נפסיק." התחננתי בפניו אבל הוא רק הביט בי במבט מלא בוז.
"להפסיק? דווקא עכשיו כשאת מקבלת את העונש שלך עטרה אמסלם." הוא צחק צחוק קר. מוריד את הבוקסר שלו הוא ריתק אותי למיטה לא נותן לי לזוז.
"לא תעצור בבקשה תעצור—" התחלתי להתחנן בפניו אבל לפני שהספקתי להבין איברו הגדול חדר אל גופי קורע אותי מבפנים כשצווחת כאב חמקה מפי. לפני שהספקתי להבין מה קורה הוא המשיך לחדור אליי קורע אותי כשצווחות כאב יוצאות מפי וגופי כאב.
"בבקשה תעצור בבקשה למה אתה עושה לי את זה?" שאלתי בפחד כשדמעות כאב זולגות מעיניי כשכל גופי כואב והוא אוחז בשיערי. הוא אפילו לא הביט בפניי הוא חדר לתוכי בכוח בלי רחמים קורע אותי. הוא המשיך לחדור יותר חזק כשאני בוכה ומתחננת גופו חדר עמוק יותר. הוא המשיך לצאת ולחדור בלי רחמים אוחז בגופי לא ידעתי כמה זמן זה נמשך גופי כאב. עד שהרגשתי משהו חם זורם לתוכי בעוצמה. הוא יצא ממני כשאני שוכבת רועדת בתנוחת עובר ידיו חיבקו את גופי. לא נותנים להתרחק מגופו.
"את שאלת למה אני עושה לך את זה?" הוא אמר בקולו הנמוך והקר והאכזרי מלטף את שיערי.
"כי את קיימת." הוא השיב בלסת חשוקה. "את לא תברחי אחרי הלילה שעברנו לשום מקום את שלי." הוא אמר מלטף את גופי ברכושנות.
"אם תעזי להמרות את פי העונש שלך יהיה כפול ממה שהלילה קיבלת." הוא אמר באיום מלטף את איברי המגורה.
"תראי אותך את אוהבת כשאני מתייחס אלייך כמו לזונה שלי." הוא אמר בלעג כשאני רק בוכה מנסה להתרחק ממנו. אבל הוא רק מנע ממני כל תזוזה עוטף אותי.