Let me go before we die תשחרר אותי לפני שנמות

פרק 14: הפתעה בלתי צפויה

•עטרה P.O.V•
נשמתי עמוקות התחמקתי ממנו. עצמתי עיניי מתנשפת עמוקות מה אני עומדת לעשות אוף. אני מתחילה להתחרפן כבר ישבתי בחוץ בקור הזה כשהקפה בידי, שתיתי אותו מנסה להרגיעה את הרעידות, כשהכל סביבי היה לבן. בדיוק הרגשתי מגע בידי שגרם לי לקפוץ להפיל את הקפה ולצעוק בבהלה.
"לעזאזל מה אתה עושה פה?" אמרתי לאליאור שרק גיחך.
"מה קפצת ככה עטרה ממי את בורחת?" הוא שאל בחיוך זחוח.
"אני לא בורחת מאף אחד אתה הבהלת אותי." אמרתי בזעם.
"אם את לא בורחת כפי שאת טוענת למה את יושבת פה בקור הזה?" הוא שאל אותי בגיחוך.
"כי אני אוהבת שלג אני חולה על זה." אמרתי בחיוך מסתכלת על השלג הלבן סביבי.
"באמת בגלל זה את רועדת מקור, תני לי לנחש את במקרה לא בורחת מהרופא שלך?" הוא שאל בחיוך זחוח וקר.
"לא אני לא בורחת ממנו, והוא לא רופא הוא פרופסור לידיעתך אולי אתה זה שבורח מנסטיה?" שאלתי אותו בחיוך זחוח מחזירה לו באותו מטבע.
"אני לא בורח ממנה כי אין לי מה לברוח אני לא אותו האחד שהושפל במסדרון וקראו לו מטומטם." הוא אמר בקולו הקר גורם לי להרגיש את הכאב אבל במקום לתת לו לראות את זה חייכתי חיוך מתוק כשבתוכי הרגשתי זעם.
"כן, אנחנו רבים אבל יש בנינו עדיין כימיה מושלמת אחרי מה שקרה הוא בא אליי ונישק אותי וביקש לצאת איתי." אמרתי בחיוך למרות שבתוכי רציתי לשפד את מירבל. "והוא רצה לפגוש את ההורים שלי ואתמול הוא היה מהפנט וקסום." אמרתי בחיוך גדול חושבת על הכל עיניו הביטו בי בקור. הוא החזיק בידי בכוח עיניו מסתכלות עליי בקור.
"את היית סמרטוט ונשארת להיות כזו, את באמת חושבת שאני קונה את הצגה שלך?" הוא שאל בחיוך קר דורך עליי. אליאור למה? ידי רעדה לא מפני הקור אלה מהמכה שחשתי. לפני שהספקתי להבין יד תפסה בכתפי וסיבבה אותי בכוח עליו כמעט נפלתי מהספסל. הדמות שלו עמדה מולי במלוא קומתה עיניו בצבע תכלת כסוף זהוב יקדו בזעם. הוא היה לבוש במעיל מעצבים בצבע בהיר על גופו. בפעם הראשונה הרגשתי אסירת תודה שהוא כאן.
"מ-מה אתה עושה?" שאלתי בהלם כשראיתי את הדמות מולי. עיניו הביטו בי בקור בזעם ניסיתי להשתחרר מאחיזתו עיניו בצבע תכלת אשר לכדו אותי בקסם שלהם הביטו בי ואחר כך פגש במבטו הקר של אליאור.
"איך אתה מעז לפנות אל האישה שלי ככה אתה לא תעז לדבר אליה ככה." שמעתי את קולו הקר של מירבל שהיה נמוך ומאיים.
"האישה שלך? ממתי סטודנטית יכולה לנהל יחסים עם מרצה? האם היחסים האלה לא נוגדים את התקנון?" אליאור אמר בחיוך לגלגני. ניסיתי להתנתק ממנו אבל ידיו הצמידו אותי עליו. הוא הסתכל עליי בעיניים זחוחות לרגע ארוך משאיר לי את הטיפול מנוול כמו תמיד נוטש.
"יחסים אסורים? אני וניתאי לא מנהלים מערכת יחסים שבין קטינה למורה שלה, אני אמרתי לך יקירי כבר שיש בנינו כימיה מושלמת ושאנחנו ביחד. לא הסתרנו את העובדה שיש בנינו משהו הכימיה המושלמת ביותר. נכון אהובי?" אמרתי בחיוך מתוק מסתכלת עליו מושכת אותו קרוב אליי. אליאור הסתכל עליי בקור עיניו שידרו לעג.
"כן אהובתי הרי רק אתמול אמרתי להורים שלך שאני עומד להוציא טבעת." הוא אמר בחיוך זחוח ראיתי את אליאור מסתכל עלינו במבט קפוא עוד יותר.
"אתה לא מזמן השפלת אותה במסדרון פתאום אתה מוציא לה טבעת?" אליאור שאל בגיחוך. "עטרה ציפיתי ממך ליותר לא ידעתי שאת מושפלת עד כדי כך לרדוף אחרי גבר שלא שם עלייך זין." הוא אמר בגיחוך גורם לי לכאב דורס אותי עם המילים שלו.
"אליאור—" התחלתי להגיד הרגשתי את ידו של ניתאי עוטפת את כתפי ברוכשנות.
"יש שלושה דברים שאני מתעב באנשים מהסוג שלך, אחד שמתעסקים עם מה ששייך לי ולא לאף אחד אחר. אני מתעב עוד דבר שקוראים לאישה שלי סמרטוט, אף אחד לא יעז לקרוא לה סמרטוט או יפגע בה או שיקרא לה רמאית היא שלי רק שלי. אף גבר שהוא לא אני לא יוכל לגעת בה ולא יפגע בה האישה הזו שייכת לי. הדבר השלישי שאני מתעב כשמנסים לפתות את האישה שלי, איך אני לא ארתח מזעם כשבא סוג ז׳ כמוך ומכריז אליה כהבחורה שלו. והדבר הרביעי אני מציע לך שתזכור אותו שאני מתעב שמכניסים אנשים זרים מכניסים את אף שלהם לעניין שקשור אליי." קולו היה קר הוא עמד מול אליאור. "עוד פעם אחת תתעסק בעניינים שלא קשורים אליך אתה תצטער על היום שאעזת להתעסק איתי." הוא אמר בקול קפוא לאליאור מושך אותי אחריו הרחק מאליאור לוקח אותי לכיוון ההפוך מהקמפוס.
"עכשיו תורך," הוא אמר לי בחיוך זחוח וקר. "למה את לא נכנסת להרצאה את מתחמקת ממני?" הוא שאל בחיוך זחוח וקר כל כך מתקדם אליי כציד.
"לא, אני פשוט אוהבת ללמוד בחוץ." אמרתי לו בקול קר וציני כל כך. "באמת?" הוא שאל מתיישב צמוד אליי על הספסל בחצר פניו במרחק נשימה אפו הסולד היה קרוב אליי עצמות לחייו הגבריות היו מלאות בזיפים עדינים ויפים והריח המדהים שלו. "לי נראה שאת בורחת ממני מהבוקר, מה המפונקת הקטנה לא יכולה לעמוד בפניי?" הוא שאל אותי זחוח כששפתיו כמעט נוגעות בשלי מפתות אותי להתקרב אליהם ולנשוך אותם.
"מה פתאום אתה חי בסרט תתרחק ממני." אמרתי בזעם מתרחקת ממנו קמה מהספסל הוא קם גם במלוא קומתו.
"ואם לא בא לי מה תעשי?" הוא שאל בחיוך השטני שלו שרציתי לתלוש לו אותו מהפנים היפות שלו.
"אני הגיד שאתה מטריד אותי." אמרתי בכעס הוא התקדם אליי יותר מצמיד אותי לקיר הקמפוס.
"באמת זה לא הפוך את זו שמטרידה אותי רודפת אחרי מתה עליי כשאני מנשק אותך." הוא אמר בחיוך זחוח.
"מה אתה עושה תפסיק!" אמרתי בחשש עוצמת את עיניי מחכה לשפתיו שפתיי רעדו מקור.
"את רק יכולה לחלום שאנשק אותך שוב מה שהיה אתמול היה רק הצגה וגם עכשיו זה היה." הוא אמר בחיוך ערמומי מקרב את פניי בניגוד למילותיו. "אני לא סובל טיפשות." הוא אמר לי בקור גורם לגופי לרעוד מזעם. נתתי לו להתקרב אליי לפני שהוא הספיק להבין בעטתי בו בעוצמה פוגעת בו
"הטיפשה הזו יודעת להפיל לוזרים כמוך." עניתי לו בקור כשהוא על הרצפה עוזבת אותו בחיוך זחוח. עכשיו נראה מי יחלום על מי לעזאזל אני חייבת להתרחק ממנו. הסתובבתי לי הרגשתי פתאום כוח חזק מסובב אותי מול כולם בעוצמה. הוא עמד מולי עצבני עיניו רתחו מזעם, לפני שהבנתי עף לעברי כדור שלג כמעט פוגע בראשי. מצאתי את עצמי בזרועותיו כשידי על צווארו עיניו הביטו בזעם היה לו מבט רצחני הסתכלתי בעיניי התכלת צלול עם גוון כסוף בין לזהוב ירקו אש כחולה מעיניו היפות. פנינו היו קרובות לעזאזל עטרה אל תסתכלי עליו. לפני שהבנתי מה קורה שפתיו היו על שלי מנשקות את שפתיי בכוח. מה הוא עושה? לעזאזל מה קורה לי? הרגשתי איך שפתיים שלו מנשקות בכוח. הוא נישק אותי בעוצמה בכוח שפתיו נעו כנגד שלי בכוח ידיו הצמידו את ראשי עליו, שפתינו נלחמו בתשוקה על שליטה חקרנו זה את זו לא מסוגלים לעצור.
עיניי פגשו בעיניו של אליאור שעמד שם והסתכל עלינו הוא עמד כמה מטרים ספורים משם. בן זונה הוא עשה את זה בכוונה כדי לסמן אותי כשלו. הפסקנו אחרי שהאוויר אזל לנו מהריאות.
"למה עשית את זה?" שאלתי אותו בזעם. "ידעת שהוא פה ועשית את זה בכוונה!" אמרתי בזעם מנסה להרחיק אותו.
"אמרתי לך להתרחק ממני אם את זוכרת את לא רצית להקשיב לי. את שיחקת באש אהובתי, ואת עומדת להיכוות חזק מאוד עכשיו." הוא לחש לאוזני כששפתו מרפרפת קרוב לאוזני. "עכשיו הגיעה הזמן לשלם עטרה." הסתכלתי בעיניו מהופנטת מהם בהלם מה הבחור מתכנן.
"אל תיראי מופתעת הזהרתי אותך את קפצת מעל הגובה שלך." הוא אמר בחיוך זחוח עיניו היו כה רציניות ואכזריות. "הנפילה תהיה כואבת תתכונני." הוא אמר עוזב אותי לבד בקור.