30.5.2017, 22:25
*****
"הבדיחה הזאת כבר לא מצחיקה," אני מבהיר, "זה לא יהיה אני."
את נאנחת. "אבל זה אתה." את מלטפת את שיערי, מָגַעֶך עובר על קרקפתי הלוך ושוב. "ואתה כל כך חמוד. תגיד לי כבר, יוצאים ביום חמישי או שלא?" את מפלרטטת בְּפָּנִים מלאות חיבה, ממצמצת בתמימות שלא תואמת את אופייך, לוחשת לי כאילו שאני אדם מיוחד במינו. ואני לא. אני שקול והגיוני, ואת... פחות. את מעופפת ממקום למקום, מדירה אחת לאחרת, מגבר לאישה, מאישה לגבר, ג'וינט פה, ג'וינט שם, ואני... לא כזה. בכלל לא כזה. אני פשוט לא מתאים לך.
זאת הרגשה נחמדה, הידיעה שמישהו אוהב אותך מכל הלב, אבל הידיעה שהוא יבגוד בך מחר גוברת על התחושות החיוביות שבך והורגת חלומות כמו רוצח ילדים הצמא לדם קורבנותיו.
לא רציתי אותך, אבל את רצית אותי מאוד.
"נמאס לי." הפטרתי מולך. סבלנותי התחילה לטפטף החוצה מכל הפעמים שביקרת אותי בכוח. הכרחתי אותך להסתכל עליי. "כמה פעמים כבר אמרתי לך לעוף מהבית שלי ולא עשית את זה? אני אפילו לא מכיר אותך עד הסוף." אמרתי בקול נרגן. "די."
נאנחת שנית והעברת את אותה היד בשיערי בחיוך נוסף. "די, נו, אני אוהבת א-"
"די!" צעקתי בִּתְקִיפוּת, הֲתְקִיפוּת שנזקקתי לה כל כך, בעת שהסטתי בכוח את ידך העדינה ממסלול הקרקפת שלי. שסוף סוף תביני את הרמז. פרק כף ידך נחבט בקיר בצורה קלה למדי, אך בכל זאת אספת אותו לחיקך כאילו שנתלשה ממקומה.
החיוך המאוהב התנדף מפנייך בפתאומיות מלאכותית, כאילו היית שחקנית ראשית בטלנובלה. רק אחרי שהכאבתי לך מעט, התחלת להתהפך. דמעה בודדה ירדה על לִחְיֶיך. "סליחה?" שאלת בקול שקט, אך נרעד ומאיים. קול שעומד לתקוף.
"אל תעמידי פנים שאת לא שומעת אותי." השבתי בקול משוריין שמוכן למלחמה העתידה לפרוץ.
ואז התהפכת. את... את התחלת עם ההאשמות הטיפשיות והרעש שלך, כמו שכל אדם שתמיד מקבל את מה שהוא רוצה עושה. אבל תמיד. אני לא זוכר את הריב הזה, באמת, אני רק זוכר שצעקת ושהאשמת אותי בכל עוולות העולם. ושאני צעקתי חזרה, כי לא הייתה לי ברירה. ושאת בכית בכי מזויף; בכי שנועד לסחוט את מבוקשך מאנשים, בכי שמלא בחמדנות. אך לעולם לא השגת אותי. לעולם לא עשינו דבר ממה שזוג אוהבים עושה ביחד; לעולם לא דיברנו שוב.
ובזמן שהמשכת לבכות, אני, במסגרת היותי אדם שקול והגיוני, עשיתי את הדבר הנכון ועזבתי את החדר, שובר לך את הלב עם הידיעה המשמחת שכנראה שלא ניפגש יותר לעולם.
אני הייתי הדבר הראשון שלא הצלחת להשיג בחייך. מזל טוב.
*****
אני? קראש על כל דבר שזז?
נאאאאאאאא
- ❤, שירה -
YOU ARE READING
ANYONE, PLEASE!! (כמה קצרים, להנאתכם) ✔
Poesía/ / זוכה תחרות פרסי החורף 2017-18 / / ***עדכון חשוב: הספר לא מתעדכן יותר (הטומטומים בוואטפד לא מרשים יותר ממאתיים פרקים). לשירים ולקטעים חדשים, אתם מוזמנים להיכנס לספר הקטעים השני שלי! תודה רבה❤*** "וכך יוצא שהמציאות יותר הזויה מהחלום." אני לא אגיד...
