הם מסתכלים עליי כאילו הרגתי כבשה. "הינה אתה אלים!" אמר סולאס ברגש.
"כן הינה אני..?" עניתי בטרד
"חיפשנו אותך כל הבוקר!"
"לא הייתי רעב" הבטן שלי קירקרה באותו רגע. הו תודה לכן אלות גורל יקרות.
וויל סולאס עיוות את מבטו והרים גבה. הוא כל כך חמוד למה אני לא יכולה להפסיק להסתכל עליו? לעזאזל.
בני ארס מהנהנים אחד לשני, מסתובבים והולכים. יופי עכשיו אנחנו לבד. שזה למען האמת לא כל כך רע. הוא מחייך ומתקרב אליי. "אתה בסדר, אתה נראה אממ ... קצת טרוד?" אמר וויל
"אני בסדר" "בטח, איך אתה מרגיש" קולו רגוע כתמיד.
"מרגיש כמו אלף דרכמות" אמרתי והוא גיחח.
"מה דעתך שנלך מכאן? בן האדס"
אני מהנהן ואנחנו הולכים. ומסתובבים קצת במחנה. אבל אנחנו די משועממים. נראה לי שוויל סולאס מת ללכת ולהיות עם החברים שלו בקיר הטיפוס . אבל אני כמעט ולא עומד בזה. הוא כל כך יפה. הייתי בוהה בו לנצח. אבל אני מנפץ את האשליה וממשיך ללכת. אני חייב לאגור מספיק אומץ כדי לעשות את זה .אני חייב ליזום משהו. אנחנו ממשיכים ללכת עד שאנחנו מגיעים לאזור הביתנים ונפרדים. אני מתכנן תוכנית. אני מוריד את טבעת הגולגולת וזורק מתחת למיטה שליידי. אני אלך לוויל ואבקש מימנו ויעזור לי למצוא את הטבעת. ואז אני אציע לו לצאת. וזה ילך מצוין!
אני הולך לכיוון חדר האוכל הפתוח לבוש מעיל. כבר מתחיל להיות קר. למרות שאני רגיל לקור. אני מתיישב בשולחן האדס עם הצלחת שלי שאין בא ממש הרבה. שזה משולש פיצה. אני מחכה שוויל ישב לידי ולמרות שלרגע נראה לי שהוא לא יגיע הוא נוגע לי בגב. והייתי בטוח שזה הוא כי אני לא יכול לשכוח את מגעו החם.
"היי מה קורה?" הוא אומר בקול הרגיל שלו.
"אמ היי" אני מחזיר. מחכה לרגע הנכון.
"הכל בסדר איתך? " וזה הרגע הנכון.
"האמת שאיבדתי את הטבעת שלי... אתה יכול לעזור לי למצוא אותה?"
"בטח כמובן" הוא מחייך. אני מהנהן ויושב בחוסר מנוח. אנחנו מסיימים לאכול. בערך. ואז אנחנו קמים והולכים לכיוון הביתנים.
YOU ARE READING
סואלנג'לו - התחלה.
Fanfiction***גמור*** אם איי פעם תהיתם איך וויל וניקו נהייו זוג ואף פעם לא הבנתם איך..... פאנפיק על וויל סולאס וניקו די אנג'לו. סוג של מכיל ספוילרים לגיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו. יבואו עוד בקרוב!
