"אתה אולי זוכר איפה שמת אותה?" שאל וויל. "אני אף פעם לא מוריד את הטבעת שלי." "אה" הוא גיחח. נכנסו לביתן האדס הקפוא וויל חימם אותו מייד. הורדתי את המעיל והתחלתי לחפש מתחת לשמיכות למרות שידעתי איפה הטבעת, נשארתי בדמות.
וויל חקר את הרצפה. אני רק צריך לחכות שהוא יחפש מתחת למיטה. אני מסתובב בביתן גם. הוא מסתכל מתחת למיטה שלי. אני מחפש באזור הדלת ומתחת לשטיח הכניסה. הוא מחפש מתחת למיטה שמול המיטה שלי. הוא מוצא אותה ואני מסובב את ראשי בחזרה לפני שהוא קולט שאני צופה בו. "ניקו מצאתי!" קולו ממש קצת נלהב. אני מסתובב אליו. שתינו עומדים אחד מול השני. אני מסתכל על הטבעת שלי שמוחזקת בידו ומחייך. " תודה לך וויל" אני מחזיר בידיו מבלי לקחת את הטבעת. אני סמוק מכף רגל ועד ראש. הוא הוא אוחז בידי גם . אני עומד להתפוצץ. איך אני מוציא את המילים מהפה בדיוק? "אמ וויל-" "ממ?"
"אמ.. אתה.. אתה .. אולי אנחנו? ...אתה אולי רוצה?-" הוא גיחח. הוא שם לי אצבע על הפה כדי להשתיק אותי. "יש לי רעיון יותר טוב" הוא אומר. ואז פתאום מרים את סנטרי במגעו החם. הוא מצמיד את השפתיים שלו לשלי ואני באמת הולך להתפוצץ. אולי סתם דמיינתי? אבל אני לא נותן להלם לעצור אותי.
הוא נסוג מימני לרגע אבל אז אני לופת את פניו בידי הקרות ולפני שהוא מתרחק אני מצמיד לו עוד נשיקה. זה סוף סוף קרה. אני מרגיש מלא רגשות חמלה ואושר. מאיפה הם באים בכלל? אני רוצה לצחוק ואני רוצה לבכות. וויל מחבק לי את הכתפיים וממשיך לנשק אותי. העיניים שלי פתוחות למחצה ואני רואה איך הוא אדום לגמרי. בטח אני יותר. הוא דוחף אותי לקיר שמאחורי ואז בטעות לגמרי אני מחליק על הפרצוף והוא מחליק עליי.
נב.עוד רגע פרק אחרוןןן
גם אני קצת עצובה זה בסדר.
נבב. תגובות לא יהרגו אתכם.
YOU ARE READING
סואלנג'לו - התחלה.
Fanfiction***גמור*** אם איי פעם תהיתם איך וויל וניקו נהייו זוג ואף פעם לא הבנתם איך..... פאנפיק על וויל סולאס וניקו די אנג'לו. סוג של מכיל ספוילרים לגיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו. יבואו עוד בקרוב!
