כירון התקדם לעבר השולחן ומשכתי את וויל וניסיתי לרדת מהשולחן כשאני מנסה לא לדרוך לאף אחד על הצלחת. כולם מסתכלים עלינו בשקט וכירון מתכופף ואנחנו מטפסים על גבו. נראה שוויל בעולם אחר. הוא מחזיק בגבו של כירון ואני מחזיק את וויל כדי שהוא לא יפול, אה וגם אני. כירון לוקח אותנו לבית הגדול ואנחנו יורדים במרפסת (כאילו בקושי יורדים, הייתי צריך להוריד את ווי בלי ששי נתרסק על הרצפה) . כירון מרכין את ראשו כדי לעבור בדלת אני מושך את וויל ואנחנו נכנסים. הוא לא נראה טוב, כלומר הוא נראה מאוד טוב אבל, טוב בעצם לא משנה.אני וויל מתיישבים על הספה וכירון מולנו משלב ידיים.
"תסביר לי ניקו, מה בדיוק קרה? "
"אהה טוב אז הכל התחיל בזה.." ואז סיפרתי לו על מה קרה
"אני אלך לקרוא לסטירים, אולי הם ידעו מה לעשות." אמר כירון .
"אנחנו נשאר כאן בינתיים" כאילו שיש לנו משהו מעניין יותר לעשות. וויל בהה בי והוא לא ממש הגיב ואני הסמקתי שם, מזל שכירון לא כאן. "וויל? תענה לי וויל קדימה אני יודע שאת שם. אה ותפסיק לבהות בי ככה". הוא לא הגיב. הפצע ביד שלי דימם יותר ואפילו לא שמתי לב. ואז הרמתי את ידי כדי להראות לוויל את הפצע. "וויל תראה, יורד לי דם. וויל! " ולפתע נדמה היה לי שזה עבד. וויל התפקס לרגע הוא הסתכל על הפצע שלי וכמעט התחיל להגיד משהו, ואז הוא חזר לשיתוק הזמני המוזר הזה. זה כמעט עבד. כירון נכנס מהדלת ואחריו שתי סאטירים. גלידסון הדג' וגרובר אנדרוורד. הם התיישבו מולנו והדג' שאל " אז זה לא אתה הפעם מה? ילד." "מה קרה לו" שאל גרובר . כירון סיפר ואני השלמתי אותו.
"נדמה לי שאנחנו יודעים מה לעשות" אמרו הסאטירים פה אחד. גרובר והדג' הוציאו את חלילי הפאן שלהם והתחילו לנגן מנגינה חזקה, לא ידעתי שצלילים כאלה יודעים לצאת מחלילים. וויל התפקס שוב אבל לא הגיב, הם המשיכו לנגן. "וויל תראה ניקו מדמם מהיד!" צעק כירון.
YOU ARE READING
סואלנג'לו - התחלה.
Fanfiction***גמור*** אם איי פעם תהיתם איך וויל וניקו נהייו זוג ואף פעם לא הבנתם איך..... פאנפיק על וויל סולאס וניקו די אנג'לו. סוג של מכיל ספוילרים לגיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו. יבואו עוד בקרוב!
