אנחנו בוהים אחד בשני בערך חמש שניות עד שאני מסב את מבטי בחזרה לצלחת שלי. נדמה לי שאני מסמיק. אלים הלוואי שזה לא היה קורה. ואז שמעתי את קולו. "ניקו די אנג'לו" הוא אמר ברצינות ואז התיישב מולי."לקחת את התרופות שלך ?"
"מה, אילו תרופות?"
"בידיוק"
"מה?" אין לי מושג על מה הוא מדבר אבל שתי ו מסיימים לאכול באותו זמן.
"בוא איתי לקחת את התרופות" הוא אומר. אני וויל הולכים ואז פתאום הוא משנה את דעתו.
"רוצה ללכת להסתובב?" מצד אחד הוא רוצה שנלך לקחת תרופות ומצד שני אין לי משהו חשוב יותר לעשות.
"א..אוקי? " אני אומר והוא מחייך בפשטות.
מחדר האוכל הלכנו במחנה. שלמעשה השטח של המחנה מספיק גדול כדי להיות עיר. איך אף פעם לא שמתי לב לזה.
"מוזר.. הימים שקטי-"
אל תגיד" אני משיב לו
"למה?"
"משהו שלמדתי מהמסע. אל תתעסק עם אלות הגורל."
"ממ" אני וויל הסתובבנו במחנה ונכנסו ליער. וכנראה שהלכנו די הרבה זמן , כי כבר הגענו לגייזרים. "ואו," אמר וויל "אף פעם לא הייתי כאן"
"אני כן" השבתי לו
"האמת שציפיתי ממך להיות כאן" אמר וויל בקול טרוד. כמה צפוי מבן האדס להכיר טוב את היערות הרי זה בטח המקום היחידי שאני מסתובב בו.
"אתה יודע, בגלל שפעם ברחת מהמחנה" השלים וויל
"אה... כן"
פתאום אנחנו שומעים מוזיקת פופ מוזרה וצווחנית, זה נשמע כמו טיילור סוויפט בשילוב של ג'סטין ביבר. נוראי. אני וויל מחליפים מבטים והשמש כבר הגיעה לאמצע השמיים. אני וויל המשכנו להתקדם עד שאנחנו קולטים שאנחנו באמת הלכנו יותר מידי. עקפנו את הגייזרים והמוזיקה כבר ממש
שיגעה לי את השכל. ולפתע אני וויל פתאום קולטים שהגענו למתחם המסיבות של המיינאדות. אוי. כנראה שזה לא היה הזמן הכי טוב בשבילנו. המון מיינאדות ריקדו להם , ראיתי כמה נימפות מנסות להתגנב למסיבה. הבנתי שעברתי במקומי כשוויל משך אותי להמשך הדרך.
"מה אתה עושה?" אני אומר
"הולכים לרקוד לא?"
תקוללו אלות הגורל.
YOU ARE READING
סואלנג'לו - התחלה.
Fanfic***גמור*** אם איי פעם תהיתם איך וויל וניקו נהייו זוג ואף פעם לא הבנתם איך..... פאנפיק על וויל סולאס וניקו די אנג'לו. סוג של מכיל ספוילרים לגיבורי האולימפוס וגורלו של אפולו. יבואו עוד בקרוב!
