רסיסי הלב

פרק 10

ישבתי על המיטה שלי חושבת על ליאם ומנסה בכוח כוחי שהוא ייצא לי מהראש למרות שלא ראיתי כלום ידעתי שנייתן יושב עכשיו בכיסא ליד מיטתי
״תקשיבי אני רוצה להציע לך משהו אבל...״ ״מה?״ קטעתי את נייתן ״בדיוק זה, אל תקטעי אותי, טוב?״ ״בסדר״ עניתי בגילגול עניים , מה הוא רוצה ממני עכשיו ? ״בגלל שאני אחראי עלייך...״ קטעתי אותו שוב ״מה? מי שם אותך אחראי עליי? איזה שטויות הכניסו לך לראש?״ יותר אמרתי מאשר שאלתי , שמעתי אותו נאנח ״״אם תמשיכי לקטוע  אותי אני אקשור את פיך בבד״ הוא איים עליי עם קול עמוק שאף פעם לא שמעתי אותו מדבר בו וזה העביר בי צמרמורת. מי הוא חושב את עצמו? ״טיפש״ מילמלתי לי בשקט ״אמרת משהו?״ שאל אותי מרגישה את ראשי מתרומם כלפי מעלה בעזרת אצבע על סנטרי הנדתי את ראשי ״לפי המצב הנוכחי שלך את יכולה לצאת מבית חולים עוד זמן קצר ובגלל שאני רופא שלך אז את באה איתי לבית שלי״ הסביר ״למה שאני אסכים לזה?״ שאלתי אותו בלעג תוך כדי שאני מרימה גבה ״ כי אם אני רוצה לעשות את הניתוח אני חייב לדאוג שמצבך ישתפר בקרוב״ הוא ענה בפשטות ״ אתה לא מבין מילים? אני לא מתכוונת לעשות את הניתוח. אין משהו חשוב שבשבילו אני צריכה להתאמץ, אז למה לי ? ״ נהמתי אבל אז הרגשתי זרועות עוטפות את גופי ומצמידות אותי לגוף שרירי , לחזהו , הוא חיבק אותי עם אחיזה חזקה נותן לי להרגיש את חום גופו... ומשום מה סומק הציף את לחיי, מה עובר עליי?  ״אני אמרתי שאשמור עלייך אז תפסיקי להילחם , כי זה לא יעזור״ הרגשתי את הבל פיו על אוזני כשהוא לחש לתוכה "אתה כזה מתסכל״ אמרתי בקול שקט ״זה אומר כן?״ ״יש לי ברירה ?״ הוא גיחכך ואני התעצבנתי ״אידיוט״ אמרתי והוא צחק בקול. הוא ממש דפוק. אבל חמוד צחוקו נותן הרגשה של שמחה למרות שאני לא יכולה להרגיש את הרגש הזה.

סליחה ממש מצטערת שלא העלתי מלא זמן הייתי עסוקה
אל תדאגו אני לא מתכוונת לפרוש מהספר למי שחשב כך