רסיסי הלב

פרק 11

עבר שבוע וכל יום נייתן דאג להעסיק אותי, כל פעם במשהו אחר. התאמנו על ללכת, אבל אני עדיין צולעת.
עכשיו אני בחדר, נחה לי קצת ונייתן כמו תמיד יושב לו לצדי ומדבר איתי על כל מיני דברים.
שמעתי דלת נפתחת ורעש של גלגלים .לפני שהספקתי לשאול את נייתן מי בא, קול של אישה נשמע ברקע החדר ״מר ווילסון הבאתי לך את הכיסא שביקשת״ הקול הזה, זה אותו קול מפעם שעברה, זאת אותה אישה שהביאה את האוכל באותו יום ״תודה״ נייתן אמר ואחרי שלוש שניות שמעתי את הדלת נטרקת.היא הלכה...
״טוב כמו שסיכמנו...״ ״מי זאת ?״ עצרתי אותו בשאלה ״את אף פעם לט תפסיקי עם זה, אה?״ שאל ״מה״
עניתי באי הבנה ״לא לקטוע אותי״ משכתי בכתפיים ״זאת הייתה
אחות?״ ״כן״ ענה בקצרה
״טוב, אז ככה, אני סידרתי את הדברים שלך במזוודה כי היום את יוצאת מבית חולים״ ״היום?״ שאלתי מופתעת. למה הוא אומר לי רק עכשיו יואוו ״כן״ ״לא יכולת להגיד לי לפני?״ שאלתי קצת עצבנית ״קטעת אותי זוכרת?״ נשכתי את שפתיי לא יודעת מה לענות לו ״אני הולך לשים את המזוודה באוטו ובא אוקיי?״ שאל ואני רק הנדתי את ראשי. הדלת נטרקה ואני סוף סוף נשארתי לבד עם מחשבותיי, כן כואב לי, אפילו שאני רוצה שהלב שלי ימחק מגופי ולא יהיה קיים, עדיין כואב לי בגלל מה שקרה לי. אני לא מאחלת את הדבר הזה לאף אחד, זה אפילו יותר גרוע מהמוות עצמו. הלב שלי כואב ואין שום סוף לכאב שלי ושום דבר שיכול לרפא אותח ״אלנה״ קולו הרך של נייתן אמר ואז הרגשתי את ידו על לחיי, הוא ניגב לי את דמעותיי, דמעות חמות שלא ידעתי בכלל שירדו ״ז..ה ..כל..ום״ אמרתי לו שיעזוב אותי ״מה כלום הרגשות שלך?״ שאל נרגז ״אני בסדר״ אמרתי בכל כוחי מנסה שקולי ייצא רגיל והורדתי את ראשי אבל הוא הורם בחזרה על ידי אצבעו ״הלב שלך יבריא בסופו של דבר. אני מבטיח״ אמר ואז הרגשתי את זרועותיו על גופי מחבקות חזק ״אל תבטיח דברים שאתה לא יכול לקיים" אמרתי "ואין לי לב את חייב להבין זאת״ ״אז איך בכית?״ התחכם ואני לא עניתי לו. לא היה לי מה להגיד לו, לא הייתה לי את התשובה ״תפסיקי לחיות בשקרים״ ״תפסיק לדבר שטויות ״ אמרתי

סליחה שהעלתי אחרי מלא זמן