פרק 12

48 6 2
                                    

״לא אני לא מתכוונת לעלות על זה יש לי רגליים ואני אשתמש בהם אני-לא-עולה-על-הכיסא-הזה!״
צעקתי על נייתן נרגזת על החוצפה שהוא בכלל יכול לבקש ממני לעלות על כיסא גלגלים למה לעזאזל הוא חושב שאני נכה? זה כבר מספיק כואב שאני לא רואה כלום רק החושך ועכשיו הוא רוצה שאני ארגיש כמו נכה? מה הוא חושב את עצמו?
ואז פתאום שום מילים או הזהרה הרגשתי יד לא סתם יד יד של נייתן בגלל החום שיש בה הבנתי שהיא שלו
הוא שם אותה מתחת לבי ואת היד השנייה מתחת לברכיים שלי.
מה הוא עושה?
למה הוא תופס אותי בסגנון כלה שה מה שליאם היה אמור לעשות אם לא..
נייתן קירב את ראשי אל משהו בד גופו העליון השרירי ״זה בסדר״ מה? איך הוא ידע?
״אני יכול לראות את הכאב מהעניים שלך האפור שבהם התמלא בעצב זה פשוט כואב״ כואב? מה אני אגיד?
״למה המוות לא לקח אותי למה אותו?״ שאלתי מכעס ״למה?למה?״ צעקתי מכה את גופו של נייתן ״למה לא אני?״
יבבתי דיי אני חייבת להפסיק לבכות אבל הכאב יותר חזק ממני בכיתי חזק הוצאתי את הכל את כל מה שלא יכולת את כל מה ששמרתי
למרות שנסיתי בכל הכוח לשמור על הדמעות האלה
״אני אהבתי אותו למה למה כל זה קרה פתאום?״ אמרתי לא מחכה לתשובה וממשיכה לצעוק  בכאב
• • •
״מריה איפה את?״ נייתן שאל כשירדנו סוף סוך מהאוטו כנראה הגענו לבית שלו
מריה? מי זאת מריה?
״פה״ קול של אישה אמר
והוא לא נשמע קול מבוגר
יכול להיות שיש לו מישהי?
לנייתן יש מישהי?
ממתי? חשבתי שהוא רווק
.........
סליחה אם זה יצא כושל או משהו וגם שזה בלי פסיקים וזה
אבל הייתי צריכה לעלות משהו מזמן לא העלתי מקווה שתהנו❤️

רסיסי הלב Where stories live. Discover now