I Fell In Love With A Prince

פרק 1 - התחלה חדשה

שנה ראשונה בפנימיה.

נושמת את האוויר דרך החלון הפתוח במכונית של אימי בדרכי אל הפנימיה.

"אני לא מאמינה שאני הולכת ללמוד פה, בפנימיה של אומנויות!" אמרתי בהתרגשות מסתכלת על שערה הג׳ינג׳י של אימי.

"אני לא מאמינה שאת עוזבת את הבית.." היא אמרה בעצב.

"כל שבועיים אני אבוא לבקר!" אמרתי מרגיעה אותה.

"זה לא אותו הדבר!" היא אמרה כשנכנסנו דרך שערי הפנימיה.

"מקס איתך!" אמרתי באופטימיות.

"הכלב הזה שלך?" צחקנו "הוא בטוח ישמור עליי!"

אימי ואני נכנסנו אל המבנה הגדול של הפנימיה יחד עם המזוודה שלי והתיק גב.
עמדנו בתור להירשם בהיותי מסתכלת על התלמידים הוותיקים מתראים עם החברים שלהם אחרי החופש הגדול.

"שם?" שאלה האישה כשהגענו לשולחן להירשם.

"סקיילר דין.." אמרתי מסתכלת עליה מחפשת אותי ברשימת תלמידים.

"הנה את... עולה לכיתה יא'." היא אמרה מצביעה על הרשימה "קחי את הקופסא הזאתי! יש שם את כל מה שאת צריכה!" היא נתנה לי קופסא בגודל בינוני, עם השם שלי ומספר חדר, שנתנה לה אחת המתנדבות שעמדה מאחוריה "בהצלחה." היא אמרה עם קול חסר רגש.

"תודה!" אמרתי בנימוס והלכתי עם אימי לאחת המתנדבות שעזרה לתלמידים החדשים.

"סליחה, תוכלי במקרה להגיד לנו איפה זה חדר מספר 206?" אימי שאלה את המתנדבת הלבשה את מדי בית הספר.

"בשמחה!" היא אמרה מחייכת מניפה את שערה החום האסוף בקוקו מתוח "את ממשיכה מפה ימינה, יש דלת, את יוצאת ממנה ופונה ימינה ושם יש את חדרי המגורים של הבנות וזה בקומה השניה." היא הראתה לנו עם ידיה הבהירות.

"תודה לך!" אימי אמרה והתחלנו ללכת עם המזוודה השחורה שהחזקתי ביד שמאל, עם התיק גב שהחזקתי על גבי ואימי החזיקה את הקופסא.

הגענו לחדרי המגורים, עלינו לקומה השניה והתחלנו לחפש את חדר מספר 206.

"הנה החדר!" אמרתי ונעמדנו מולו.

אימי פתחה לי את הדלת וראיתי שתי מיטות, שני שולחנות, שני ארונות ודלת.
נכנסנו פנימה והדלקתי את האור. החדר היה יחסית גדול. הנחתי את התיק שלי על המיטה שהייתה בצד שמאל ופתחתי את הקופסא.

בקופסא היה קובץ דפים עם חוקי בית הספר, אייפד עם ספרי לימוד ומדי בית ספר, גם של ספורט.
הנחתי את הקופסא על השולחן שהיה בצד שלי והתחלנו לפרק את המזוודה.
קיפלתי את הבגדים שלי ושמתי אותם בארון. תליתי את מדי בית הספר עם קולבים. במדף התחתון שמתי את הקופסא הקטנה שלי שהבאתי מהבית ושמתי אותה שם לכביסה ולידה שמתי שק כביסה.
כשסיימתי לפרק את הבגדים, שמתי בעזרת אמא שלי מצעים על המיטה וכריות.
שמתי על השולחן שלי כלי כתיבה, מחברת, ספר ותמונות שלי, של המשפחה ושל חברים.

"היי!" שמעתי קול עדין של ילדה נכנס מהדלת עם אמא שלה "אני השותפה לחדר שלך, אמה!"

"אני סקיילר!" אמרתי קמה מהריצפה לחבק אותה.

"נראה לי שאתן מסתדרות..." אמא שלי אמרה "אנחנו נלך!" היא אמרה והתכוונה אליה ואל אמא של אמה והן הלכו.

"שנה ראשונה שלך פה?" שאלתי את אמה.

"לא.. אני פה כבר שנה וחצי!" היא אמרה "אני מניחה שזו שנה ראשונה שלך!"

"כן! לאמא שלי חשוב מאוד ההשכלה שלי והיא חושבת שפנימיה זה ההשכלה הכי טובה, במיוחד זאתי!" אמרתי.

"את מהחננות האלו?" היא גיחכה וחייכתי.

"לא.. אבל אני כן משקיעה בלימודים!" אמרתי "מה יש מאחורי הדלת הזאתי?" שאלתי והצבעתי על הדלת שבחדר.

"זאת הדלת של השירותים המשותפים שלנו עם הבנות בחדר השני." היא אמרה פותחת את הדלת וראיתי דלת לחדר שבצד השני.

שמנו את הדברים שלנו בשירותים. היו שם ארבעה מדפים, אחד לכל בת בחדר. שמתי את שלי בשני הכי גבוה כי אני לא כל כך גבוהה.

"אנחנו נהיה פה אחת בשביל השניה, נתמוך זו בזו!" אמה אמרה לי כשחיבקה אותי.

"תמיד!" אמרתי לה.

סידרתי עם כמה דברים בחדר ושמתי את המזוודה שלי מתחת למיטה כדי שלא יפריע.

"אמא!" אמרתי כמעט בוכה כשהיינו צריכות להיפרד.

"סקיי!" היא חיבקה אותי וודמעות זלגו לשתינו על הפנים.

קשה לי לעזוב את אמא שלי. אמא שלי תמיד הייתה שם בשבילי, היא תמיד דאגה לי, היא תמיד שמרה עליי! היא החברה הכי טובה שלי, האחות שאף פעם לא הייתה לי.
אין לי אבא.. אין לי אחים.. יש לי רק אותה ואת מקס, הכלב שלנו.

"אני לא רוצה שתעזבי!" אמרתי לה בוכה.

"במכונית היית בסדר!" היא אמרה מנגבת לי את הדמעות "תנשמי עמוק! תמחקי את הדמעות ותפסיקי אותן" עשיתי כדבריה "את תלמדי פה, תכירי חברים לחיים, תצליחי, תחווי חוויות ובזמן הזה אני אהיה פה, לכל מה שתרצי, שעתיים נסיעה מלונדון!" היא חיבקה אותי חיבוק אחרון לפני שהיא נכנסה לאוטו.

"אמא, אני אוהבת אותך!" אמרתי לה דרך החלון הפתוח של המכונית השחורה שלה כשהיא מסרה לי נשיקה.

לאט לאט היא התרחקה ממני, היא נסעה במכונית השחורה שלה מהפנימיה חזרה אל הדירה שלנו.